גברת השראה

זה כבר הרבה שנים שאני כותבת. אני לא זוכרת מתי זה התחיל ואיך אבל יודעת שעם השנים כתבתי לא מעט. ברוב הפעמים שאני מתיישבת לכתוב אני מודה ומתוודה שאין לי מושג קלוש מה יעלה בחכתי.

אני יושבת מול הדף הריק, קצת בוהה בו, שותה עוד שלוק מהקפה, מסתכלת בהודעות בטלפון ומחכה. למה? להשראה.

היא מצחיקה הגברת הזאת "השראה". אולי זה בגלל שהיא כל כך חמקמקה ולא צפויה ושאי אפשר להכריח אותה להגיע, היא מהעקשניות האלו שצריכות לבוא לבד, כלומר רק כשמתאים לה והיא רוצה. אבל היא לא מאוד מתוחכמת למזלנו, כי אפשר לעבוד עליה בקלות יחסית.

לדוגמה, אם אני צריכה שהיא תגיע ברגע נתון, אני עושה כאילו אני לא באמת צריכה אותה עכשיו, מתעסקת בדברים אחרים, וכשהיא לא שמה לב אני פתאום מתחילה לכתוב והיא נשאבת לתוך הקובץ וורד בלי לשים לב. ברגע שלכדתי אותה כבר קשה לה לברוח ואני רוכבת על הגל, מתקתקת במקלדת במרץ עד שהיא תשים לב ותנסה שוב לחמוק ממני.

לפעמים היא לא באה. לא משנה כמה טריקים ושיגועים אני אעשה לה, היא מסרבת להופיע. אני כותבת כמה שורות ומוחקת. זה לא טוב, לא מעניין, לא מדויק בכלל. במקרים כאלו אני לא מתייאשת. אני יודעת איך אפשר לגרום לה להגיע, אבל צריכה בשביל זה להפעיל את הארטילריה הכבדה. נותנת צדקה קטנה בקופה. זה בדרך כלל פתרון טוב לכל התחלה, כי רבי נחמן מברסלב אמר שכל ההתחלות קשות ומטבע לצדקה יכול להסיר את הדין שרובץ על הספתח. ואם כבר פניתי לעזרת הצדיקים, אני מקשרת את עצמי אליהם במשפט קצר ותמציתי: "הריני מקשרת את עצמי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו ולכל הצדיקים שוכני עפר….". עליהם היא בטוח לא יכולה השובבה הזאת, עכשיו היא כבר מחויבת להתייצב.

מאמרים נוספים בנושא:

נשות ההשראה

השראה עם שלוש נקודות

בתוך השקט

קפה עם מלאכים

היא ואני

אלוקים, אתה מוזמן

שיחה עם אלוקים

אלוקים לא יוצא להפסקת קפה

שואלים אותי איך זה שיש לך כל כך הרבה על מה לכתוב? וזה באמת מדהים ולא מובן מאליו, כי ככל שאני יושבת יותר כך זה נדמה שיש אינסוף ועוד קצת של מילים שיכולות לזרום ממני החוצה, וליצור בסופו של דבר איזה אווירה מיוחדת שבראש ובראשונה תגרום לי להארות, הבנות, קבלות חדשות, אבל באורח פלא תדבר גם לאחרים ותשפיע גם עליהם.

בגדול, אפשר לכתוב על כל דבר. שיר ששמעתי היום ברדיו יכול להוות מצע נהדר לסיפור או תובנה, חפץ אהוב שמונח לידי או עלי ויכול להזכיר נשכחות, ריח של גשם בחוץ, טלפון מחבר אהוב, תחושה שעולה וחוזרת או כזאת שכבר שכחתי ממנה. הסוד הוא, פשוט, לשבת ולהרפות. לתת לדף להתמלא כמעט מעצמו ורק להיות שם כדי לכוון ואולי קצת לשפר ולתקן.

עם השנים הבנתי שזה ממש ריפוי בעיסוק בשבילי. אמנם בהתחלה כשהדף ריק יש תמיד מועקה כזאת וכובד בלב, אבל כשאני כבר בתוך התהליך זה פשוט נשפך ממני ועושה לי כמו עיסוי לנשמה. השיא מגיע כשאני כבר אחרי, מסתכלת וקוראת את מה שנכתב והקלה גדולה ממלאת אותי. זה מרגיש כאילו בבת אחת השלתי מעלי את עשר הקילו המיותרים שהעליתי מאז הלידה. ההליכה שלי יותר קלילה וכל המהות שלי מרגישה משוחררת ושמחה.

כי ככל שאני נוגעת בכתיבה בנושאים שיותר קשה לי לגעת בהם בחיי היומיום, כך תחושת ההקלה והשמחה גדולה יותר, כשאני מצליחה לשים את הכל על הכתב וכמו לסגור מעגל ולעשות שלום עם מה שרבץ עלי כל כך הרבה זמן.

זה ממש מומלץ וזול וכל אחד יכול. לא תנסו?

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com