דין אמירה לגוי בשבת ועוד

 

א. אסור לתת מעות לאינו יהודי מערב שבת, כדי שיקנה בהן בשביל הישראל בשבת. ואף אם נותן לו המעות מתחילת השבוע על מנת שיקנה בהן בשבת, אסור. אבל יכול לומר לו קנה לעצמך, ואם אצטרך אקנה ממך לאחר השבת. ומותר להלוות לגוי מעות מערב שבת לצורך זה. ואף אם מבטיחו שיקנה ממנו לאחר השבת, ויתן לו שכר טירחתו, יש לצדד להקל, כיון שעכשיו הרי הגוי קונה לעצמו.

ב. אולם אם נותן לו מעות בערב שבת סתם כדי לקנות, וקצץ לו שכר עבור זה, והאינו יהודי קנה מעצמו בשבת, אין בזה איסור, שהאינו יהודי אדעתא דנפשיה קעביד. ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת. ובזה מותר אף שאין שהות לקנות אלא בשבת. אבל אם יש שהות לקנות ולמכור מבעוד יום, מותר אפילו בלא קצץ.

ג. מותר לכתוב המחאה מערב שבת לגוי, ולציין תאריך של שבת, אף שהגוי פודהו בשבת ואף מותר לומר לו שיכול לפדותו לצורכו בשבת. ומיהו באופן כזה אם פודה ההמחאה לצורך הישראל, צריך שיקצוץ עמו שכר על זה, ושיוכל לפדותו ביום חול. ובמקום צורך גדול אפשר להקל גם אם אי אפשר לפדותו אלא בשבת.

ד. אם גוי בא לעיר והציע את סחורתו למכירה, ובהם ספרי קודש, ואי אפשר לקנותם ממנו בימי החול, מותר לומר לגוי שיקנה ספרים אלו, כדי שהספרים לא יבואו לידי ביזיון.

ה. אם נותן מעות לגוי על מנת שיקנה לו איזה דבר מהשוק, וחל יום השוק בשבת, ואינו יכול לקנות או למכור אלא דוקא בשבת, אף שאינו אומר לו בפירוש שיקנה בשבת, נכון להחמיר, מכיון שיום השוק חל בשבת, הוי כאומר לו בפירוש שיקנה בשבת. ובמקום צורך גדול יש להקל בזה היכא דקצץ ואומר לו בסתם, שאינו מזכיר שבת כלל.

ו. מותר לתת לאינו יהודי מערב שבת בגדים למכור, ובלבד שיקצוץ עמו שכר, ולא יאמר לו למכור בשבת. וכן מותר לתת לו סחורה בקומיסיון (שמשלם לו רק אם מצליח למכור, ואם לאו מחזיר את הסחורה), כדי שימכור את הסחורה, אף אם הגוי מוכרה גם בשבת. שהרי האינו יהודי עושה המלאכה לטובת עצמו, שמקבל על זה רווחים, ואדעתא דנפשיה קעביד, ובלבד שלא יאמר לו למוכרה בשבת.

ז. מותר לתת לאינו יהודי מעות להתעסק בהם בבורסה, ולחלוק עמו את השכר בשווה, אף אם הנוכרי עוסק בהם גם בשבת, שהרי אין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה.

ח. מכתב שהגיע לבית הישראל בשבת, מותר לומר לגוי שיקרע את המכתב כדי שיוכל לקוראו. ויש אומרים שלכתחילה צריך לומר לו בלשון רמיזה, כגון, איני יכול לפתוח את המכתב, כדי שיבין מאליו ויפתח את המכתב. ורק אם לא הבין על ידי הרמז, מותר לומר לו בפירוש שיקרע את המכתב, ומעיקר הדין יש להקל בזה אף באמירה להדיא.

ט. יש אומרים שאין לומר לגוי בשבת למה לא רצית לפתוח לי בשבת שעברה את המכתבים שהגיעו בשבילי, שהרי הוא רמז בלשון ציווי, אלא אם כן לא הבין הרמז. ורק קודם השבת ואחריה מותר לומר כן. והעיקר לדינא להקל אף באמירה להדיא.

י. אסור לומר לגוי קח לך בשר זה ובשל אותו לעצמך, ואפילו אם אינו צריך לדאוג למזונותיו של הגוי, ואין הישראל נהנה ממלאכה זו. וגם מערב שבת אסור לומר כן. וכל שכן במי שמחזיק בביתו שפחה נכריה וכו’, אבל מותר לומר לנכרי קח בשר שלך ובשל אותו לצרכך, מאחר והבשר לא היה של הישראל.

יא. אין לומר לגוי לשטוף כלים בשבת אחר סעודה שלישית, שמאחר ואין זה לצורך שבת ואסור לישראל לעשותו, אסור גם לומר לגוי לעשות בשבילו. ואף אם הגוי מדיחם מעצמו, כדי שיהיה פנוי במוצאי שבת, צריך למחות בידו. אך אם עושה כן בדרך מקרה, או בחדר המיוחד לו, אין צריך למונעו.

 

 

יב. מותר לומר לאינו יהודי להשתמש במים חמים של בוילר חשמלי, גם אם עושה כן לצורך הישראל, אף על פי שעל ידי פתיחת הברז יכנסו מים קרים לדוד המים החמים ומתבשלים בתוכו. וכן מותר לומר לו לעשות כל מעשה שכתוצאה ממנו בהכרח תיעשה מלאכה בשבת, אם אין כאן כוונה לעשיית המלאכה.

יג. מותר לומר לגוי לקחת מים מהמיחם, גם אם על ידי כך יודלק באופן אוטומטי הגוף חימום של המיחם, אשר יחמם את המים הקרים.

יד. אם שכחו להוציא את המנורה מהמקרר מערב שבת, ואי אפשר לקחת משם את המאכלים שהכינו לצורך עונג שבת, מותר לומר לגוי להביא דבר מאכל הנמצא מהמקרר, אף על פי שעל ידי שפותח את דלת המקרר בודאי תידלק המנורה, שהרי אינו מצווה אותו למלאכת איסור, וגם אין הישראל מתכוון למלאכה, ולא הוי אלא פסיק רישיה. ולאחר שהגוי יפתח את המקרר, ונדלקה המנורה שבתוכה, הוא צריך עדיין להשתמש במצרכי המזון שבמקרר, אם יכול הלניח מגבת בין הדלת למקרר והמאכלים לא יתקלקלו, עדיף לעשות כך, ואם יש חשש שהמאכלים יתקלקלו ויתבטל מעונג  שבת, יכול לומר לגוי לכבות את המנורה.

טו. מי שהשאיר בתוך מכוניתו טלית, או מצרכי מאכל לשבת, ואי אפשר לפתוח את דלת המכונית, שהרי עם פתיחת הדלת תידלק המנורה, מותר לומר לגוי להביא את טליתו או ספריו, הנמצאים במכונית.

 

 

טז. נכרי הבא לעשות מעצמו מלאכה האסורה בשבת לצורך הישראל, בביתו של הישראל, צריכים למונעו מלעשות המלאכה בשבת, אבל נכרי הבא לעשות מלאכה בביתו של הישראל לצורך עצמו, אפילו אם עושה כן בכלים של הישראל, אין חייבים למחות בידו, שהרי ניכר שמלאכת עצמו עושה. אך אסור לומר לו שיקח כלים אלה לעשות בהם את מלאכתו.

יז. מה שמצוי כיום בכמה בתי חולים, שמי שנולד לו בן או בת, הנהלת בית החולים נותנת רשות לעובד קבוע שהוא נכרי לצלם את התינוק, ואחר כך מביאים את התמונה להורים, מי שמיקל לקבל את התמונה אחר השבת, יש לו על מה שיסמוך.

יח. נכרי או עוזרת בית נכרית, הבאים להדליק את האור בבית הישראל לצורך הישראל, צריך למחות בידם שלא יעשו כן, אבל אם באו להדליק אתהאור לצורך עצמם, אין צריך למחות בידם. ואם רוצה למחות בידם, רשאי.

יט. עוזרת בית נכרית התופרת כפתור בחולצתו או במעילו של הישראל, צריך למחות בידה, ולמנוע זאת ממנה, אבל מותר לשפחה נכרית לתקן את בגדיה בשבת בבית בעל הבית היהודי, אם ניכר שמלאכת עצמה היא עושה.

כ. שפחה השוטפת כלים בשבת במכונת מדיח כלים חשמלית, אין צריך למחות בידה, מאחר ועושה כן על דעת עצמה, והרי יכולה לשטוף כלים בכיור.