דיני היסבה וארבע כוסות,כוס ראשון ושני-ורחץ,כרפס

 

 

א. ישתה כוס הקידוש בהיסבה, ואינו צריך לברך אחריו. ואם היה מתענה או רעב, מותר לאכול אחר הקידוש פירות ואורז או מצה עשירה, אך לא ימלא כריסו מהם. (חזו"ע ב/קלה)

ב. מדינא יכולות הנשים להוציא את האנשים ידי חובת קידוש בליל פסח. אולם בשאר ימים טובים, אין ראוי לעשות כן, ולא עוד אלא שטוב שהן ישמעו מפי האנשים ולא יברכו לעצמן. (חזו"ע ח"א סי’ י’, ולוית חן סי’ יד)

ג. הנשים רשאיות לערוך את הסדר לבדן, אם יש בהן בקיאה לעשותו כתקנת חז"ל. ואם בירכו כבר שהחיינו בעת הדלקת הנרות, אין להן לחזור ולברך שנית שהחיינו, כי זמן אומרו אפילו בשוק. אולם יותר נכון להודיע לנשים כי מוטב שלא לברך זמן בעת הדלקת הנרות, שדעת כמה פוסקים אינה נוחה ממנהג זה. (חזו"ע א/י, וח"ב עמ’ קלב, ויחו"ד ג/קא)

ד. נשים הנוהגות לברך שהחיינו בהדלקת הנרות, בליל פסח רשאיות לענות אמן על ברכת שהחיינו שבקידוש, שהברכה פוטרת יתר מצוות הלילה. ובשאר ימים טובים יהרהרו אמן בלבן. (יחו"ד ח"ג, ודלא כמ"ש בחזו"ע)

ה. השוכח ברכת שהחיינו בליל פסח, אם נזכר טרם שיברך ברכת אשר גאלנו שבסוף ההגדה, יברך אותה אז. ואם לא נזכר עד אחר ברכה זו, אינו צריך לברך יותר ברכת שהחיינו. (ודוקא בחג הסוכות אומרה כל שבעת ימי החג). (חזו"ע ב/קלג)

ו. מחלל שבת בפרהסיא שמזג היין, אם הוא מתפלל ומקדש בשבתות, יש להקל בדיעבד לשתות מהיין, באופן שיש חשש למחלוקת. ואם הרתיח את היין אין בו דין יין נסך כלל. (ילקו"י שבת א/רפו)

ז. כשחל ליל פסח במוצאי שבת, ושכח להבדיל על הכוס בקידוש, אם נזכר קודם אכילת הכרפס, יבדיל מיד על כוס אחר, כדי שיוכל לאוכלו, שהרי אסור לטעום קודם ההבדלה. ואם נזכר אחר כך, כל שהתחיל בהגדה, אין לו להפסיק ולהבדיל, אלא יבדיל על כוס שני, אחר ברכת אשר גאלנו, בלי ברכת הגפן. (חזו"ע א/רמב). אולם יברך "בורא מאורי האש" על נר, במקום שנזכר, אף תוך ההגדה. ואין צריך להבדיל על כוס אחרת, אלא יאמר ברכת ההבדלה מיד אחר ברכת אשר גאלנו, על אותה כוס. ואם התחיל בסעודה, ונזכר שעדיין לא הבדיל, יבדיל מיד עם ברכת הנר. ואם נזכר לאחר שסיים ברכת המזון, יבדיל על כוס שלישית. ואם נזכר אחר כך, יבדיל על כוס רביעית. ואם נזכר אחר כך יבדיל על כוס חמישית, ויברך עליו בורא פרי הגפן. (חזו"ע ב/קלג)

ח. מי שלא קידש בליל פסח, מקדש למחרת. אבל לדי כוסות אין תשלומין אפילו ביום טוב. וכן מצה ומרור אין להם תשלומין. (חזו"ע ב/קלד)

 

 

 

 

ט. נוטל ידיו כדין נטילת ידיים לאכילת פת, בכל דקדוקיה ופרטיה, כדי לטבל הכרפס במשקה, שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים, ובכל זאת לא יברך על נטילת ידים, וטוב שלא ישיח עד אחר ברכת ואכילת הכרפס, משום שתיכף לנטילה – ברכה. (חזו"ע ב/קלו)

י. אם טעה ובירך על הנטילה הראשונה "על נטילת ידים", טוב שלא ישמור את ידיו, ועל ידי היסח הדעת יוכל לברך אחר כך לפני המוציא שוב על נטילת ידים. והברכה שבירך בתחילה לא חשובה לברכה לבטלה. (חזו"ע ב/קנה)

יא. אם נטל ידיו לפני אכילת הכרפס, ועבר ושמר את ידיו היטב, אף על פי כן יש לו ליטול ידיו שנית בלי ברכה, לפני אכילת המוציא, אמנם לא מועיל לגעת בידיו במנעל, או לגרד בשערות ראשו, וכדומה, כדי שיוכל לברך על נטילת ידים. ומיהו אם כיוון מתחילה לגמור סעודתו בנטילה הראשונה, יש להקל במקום צער, כגון לזקן ולחולה, הא לאו הכי אין להקל. (שם)

יב. נכון הדבר לעשות את הנטילה בביתו, ולא בחצר, שלא יצטרך לצאת לחצר מהקידוש עד סוף הסעודה, וגם הנטילה שלפני הסעודה, יעשנה בתוך הבית. ומיהו מחדר לחדר ורואה את מקומו, שפיר דמי. ומי שמוכרח לצאת לחוץ, יניח מקצת חברים, ויצא. וכן לנטילת ידים יצאו בזה אחר זה. (חזו"ע ב/קלו)

 

 

 

 

יג. יקח פחות מכזית כרפס הבדוק יפה מן התולעים ויטבילנו בחומץ או במי מלח ולימון, ויברך עליו "בורא פרי האדמה" ויכוין לפטור בזה את החזרת (המרור) שאוכל אחר כך בלי ברכת האדמה. ואם אינו מוצא כרפס יקח אחד משאר ירקות, ויטבילנו בחומץ כנזכר. אבל עדיף יותר לעשות כן בכרפס. (חזו"ע ב/קלז)

יד. אף על פי שהכרפס עדיף יותר משאר ירקות, מכל מקום היות ומצוי בו תולעים, צריך לעמוד על המשמר לבודקו יפה יפה. ואם אין בבית אשת חיל יראת ה’ להזהר בבדיקתו כראוי, ודאי שאין לאכול ממנו ולעבור על ה’ לאוין בכל תולעת. ולכן טוב יותר לקחת מהקלח של הכרפס, שאין מצוי בו תולעים כל כך, וקל יותר לבודקו, וגם לגבי מרור, יש להזהר ולהזהיר על כך מאד. ומה שמצוי כיום "חסלט" מגוש קטיף, די בשטיפה ובדיקה רגילה. (חזו"ע ב/קלח)

טו. אם מטבל במי לימון ומלח, צריך לערב בו מים עד שיהיה הרוב מים, כיון שנוטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה. (חזון עובריה חלק ב’ עמוד קלט)

טז. נכון יותר שהגדול שבמסובים יברך האדמה על הכרפס, ויכוין לפטור בברכתו את כולם. אבל אם רוצים שכל אחד מהמסובים יברך האדמה על הכרפס, רשאים לעשות כן. (חזו"ע ב/קמ)

יז. אם אין בעל הבית בקי בהלכה, ואינו יודע שצריך לכוין ולהוציא ידי חובה את השומעים בברכתו, יש להנהיג שכל אחד ואחד מהמסובין יברך לעצמו האדמה, וכן בכל הברכות שמברכים בליל הסדר. (חזו"ע ב/קלט)

יח. אכילת הכרפס אינה צריכה היסבה. ומיהו אם רוצה להסב ולאוכלו רשאי. (חזו"ע ב/קמא)

יט. אם רצה לאכול כזית מן הכרפס אינו רשאי, כדי שלא יכנס במחלוקת. ואם אכל כזית, לא יברך נפשות. ונכון שיאכל פחות מששה דרה"ם, י"ח גרם. (חזו"ע א’ סי’ יז)