דיני זימון, מי שאכל איסור אם מצטרף לזימון ועוד

סימן קצב-קצה – דיני זימון (המשך)- א.אם טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלוקינו בזימון, וגם העונים לא הזכירו אלוקינו, אינם יכולים לחזור ולזמן. אבל אם עדיין לא ענו אחריו, יחזור ויזמן בשם.

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן קצב-קצה – דיני זימון (המשך)
 
א. אם טעה המזמן בעשרה ולא הזכיר אלוקינו בזימון, וגם העונים לא הזכירו אלוקינו, אינם יכולים לחזור ולזמן. אבל אם עדיין לא ענו אחריו, יחזור ויזמן בשם.
ב. שלושה שבאו מג’ חבורות של שלושה בני אדם, ונתחברו אלו השלושה, אם זימנו עליהם במקומם, כגון שהפסיקו כל אחד לשניים, אינם יכולים לזמן, אפילו אכלו אחר כך יחד, וגמרו סעודתם. ואם לא זימנו עליהם במקומם, חייבים לזמן, ואינם רשאים לחלק. ואפילו לא אכלו השלושה ביחד שנתחברו. וכל זה כשעזבו את מקומם הראשון בשוגג, שבזה יכולים לברך במקום השני.
 
סימן קצו – מי שאכל איסור אם מצטרף לזימון
 
ג. אכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו, ואין מברכים עליו לא בתחילה ולא בסוף.
ד. חולה שאוכל דבר איסור, (דהיינו, אם הוא חולה שיש בו סכנה אפילו דבר אסור מן התורה, ואם הוא חולה שאין בו סכנה, בדברים האסורים מדרבנן) יש להיזהר לכתחילה שלא יאכלו עם עוד שניים אחרים, כדי שלא יתחייבו בזימון. ואם אכל אצל אחרים, אין לזמן עליו, וגם אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף, שספק ברכות להקל.
ה. מי שאכל פת שנילושה בחלב או שומן, שאסור מדרבנן שמא יבוא לאכול עם בשר או עם חלב, וכשלא אפה את הפת בצורה מיוחדת, יש אומרים שאין לו לברך ברכת המזון, ואין לצרפו לזימון, כדין מי שאכל דבר איסור. כיון שקנסוהו חכמים מלאכול פת זו.
ו. אחד אכל מאכלי חלב, והאחרים אכלו מאכלי בשר, יש אומרים שהאוכל חלב יכול לזמן עם האחרים, שהרי הוא יכול לאכול בשר על ידי שטיפה והדחה וקינוח. ואילו אותם שאכלו בשר אינם יכולים להצטרף לזימון עם אותו שאכל חלב.
ז. תשעה שאכלו דגן, ואחד אכל ירק, מצטרפים לזימון להזכיר השם. ואפילו שבעה שאכלו דגן, ושלושה אכלו ירק, מצטרפים. אבל שישה לא, דבעינן רובא דמינכר.
ח. שניים שהיו אוכלים פת ובא השלישי ומוכן להצטרף לזימון עמהם, רשאים לתת לו פירות או ירקות שיעור כזית, או כוס יין, ויצטרף עימם לזימון.
 
סימן קצח – אחד נכנס אצל שלושה שאכלו
 
ט. שלושה שאכלו והם מזמנין, ונכנס לשם אחד שלא אכל, אם נכנס כשאומר המזמן: "נברך שאכלנו משלו", עונה אחריו: "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ואם נכנס כשאחרים עונים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו" עונה אחריהם אמן. ואם הם עשרה, אומר ברוך אלוקינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד. והוא הדין גם כשהיה עמהם בעת שאכלו, ולא אכל עמהם, שעונה עמהם כנזכר.
י. שניים שאכלו כאחד וגמרו לאכול, ואמרו הב לן ונבריך, או שנטלו מים אחרונים, ובא שלישי ואכל שם, אינו מצטרף עמהם לזימון. ויש מי שכתב שבכהאי גוונא מצווה שיטלו ידיהם ויברכו ויאכלו מעט משום זימון, ואין לעשות כן, דספק ברכות להקל.
 
מי מזמנין סימן קצט – על
 
יא. שלושה שאכלו כאחד, ואחד מהם הוא עם הארץ גמור, אף על פי כן כיום מזמנים עליו.
יב. עובד כוכבים אין מזמנים עליו, ואפיל גר שמל ולא טבל אין מזמנים עליו. אבל גר גמור מזמנים עליו ויכול לברך ברכת המזון ולומר על שהנחלת לאבותינו.
יג. אין הקראים מצטרפים לזימון, מאחר שאינם מאמינים בתורה שבעל פה, אך אם חזרו בתשובה שלימה וקבלו עליהם דיני חברות, מצטרפים לזימון ולכל דבר שבקדושה.
יד. אין לצרף מחלל שבת לזימון אפילו בזמן הזה, הן לזימון בשלושה והן לזימון בעשרה.
טו. אונן (שעדיין לא נקבר מתו), שהוא פטור מכל המצוות כולן, ואינו רשאי לברך ברכת המזון, אין מזמנין עליו. אבל האונן בשבת, מזמנין עליו.
טז. נשים וקטנים אין מצטרפים לזמן עליהם, ונשים שאכלו עם האנשים, צריכות לענות לזימון, ויוצאות בזימון שלהם. ונשים לעצמן יכולות לזמן, משלוש ומעלה, ובלבד שלא יזמנו בשם.
יז. קטן מבן שש ומעלה שיודע למי מברכים, ויודע לברך, מצטרף לזימון, בין לשלושה ובין לעשרה. ומכל מקום אין לצרף לזימון אלא קטן אחד, ולא יותר. בין לזימון בשלושה ובין לזימון בעשרה. וקטן ביותר שלימדוהו למי מברכים, אין לצרפו לזימון, כיון שהוא קטן ביותר, ואפילו אם הוא חריף בשכלו. והאשכנזים אין מצרפים קטן לזימון אלא עד שנעשה לבר מצווה.
 
סימן ר – דין המפסיק כדי לברך
 
יח. שלושה שאכלו כאחד, אחד מספיק על כורחו לשנים, ועונה עמהם ברכת הזימון. וכן אם חלק מהמסובים גמרו אכילתם, וחלק מהמסובים רוצים להמשיך באכילתם, יזמנו ומיד אחר שאמר המזמן ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, רשאים להמשיך באכילתם. והאשכנזים נוהגים להמתין עד שהמזמן יסיים הזן את הכל, ואחר כך ממשיכים באכילתם. וכן רשאים העונים להתחיל ברכת המזון מיד לאחר שאמר המזמן ברוך שאכלנו משלו וכו’, ואין צריכים להמתין עד שיסיים המזמן הזן את הכל.
יט. אין השומע צריך להפסיק אלא עד שיאמר ברוך שאכלנו משלו וכו’, וחוזר וגומר סעדותו בלא ברכה בתחילה.
כ. מה שיש נוהגים בישיבות הקדושות, שאם קדם אחד מהמסובים וסיים אכילתו קודם האחרים, וממהר ללימודו, אינו ממתין לזימון, אלא מברך ברכת המזון לעצמו, והולך, ויתר בני החבורה שהם למעלה מעשרה, מזמנים אחר כך. הנוהגים כך יש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שיכוונו בפירוש בשעה שבאים לאכול עמהם, שאינם רוצים לקבוע ולהצטרף עמהם לזימון. ונכון גם שיתחילו לאכול אחריהם באיזה רגעים. ועל כל פנים אם בני החבורה אינם מאריכים יותר מדאי, ראוי ונכון להמתין לזימון.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה