האובססיה של ואן פאסן

אחת הבקשות של ואן פאסן הייתה להציל את יהודי אירופה בחלק הראשון של המאה ה-20, על ידי שיעלו לארץ ישראל. זאת הייתה האובססיה שלו: להציל יהודים למרות המחיר ששילם!

4 דק' קריאה

הווארד מורטון

פורסם בתאריך 05.04.21

אחת הבקשות של ואן פאסן הייתה
להציל את יהודי אירופה בחלק הראשון
של המאה ה-20, על ידי שיעלו לארץ
ישראל. זאת הייתה האובססיה שלו:
להציל יהודים למרות המחיר ששילם!
 
 
שנתיים לפני שהיטלר ימ"ש הפך לקנצלר של גרמניה, פייר ואן פאסן הישיר מבטו לפניו של האדם שעתיד להיות הדיקטטור שיבצע את אחד ממעשי הזוועות האיומות בתולדות האנושות של ההיסטוריה, והעז להגן על היהודים.
 
היטלר ימ"ש התפוצץ.
 
כששנאה פראית מבעבעת בתוכו לעם היהודי ונזרקת מעיניו כמו גיצי אש, היטלר צרח על ואן פאסן, "אתה! מי הוא ארי? נורדי (אנשי סקנדינביה), טוטוני (שבט גרמני קדום)? למה אתה לא רואה את הסכנה שמהווים היהודים על האוכלוסייה המערבית?"
 
אבל ואן פאסן אף פעם לא ראה את האיום הזה. במקום, הוא רק ראה את איום המוות הממשי של האנטישמיות המתפרצת כלפי יהודי אירופה בין שתי מלחמות העולם. ועם האובססיה למוסריות ואמת הוא העז להגן על היהודים גם מול שונאי ישראל גדולים, כמו היטלר, מוסוליני, יוזף בק הפולני, אדמירל מיקלוש הורטי ההונגרי ועוד.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אנטישמים במילים שלהם
רק החלטה אחת
זה 'קול' לשנוא יהודים
 
בגלל האמפתיה שלו ליהודים בזמנים בהם אמפתיה לעם היהודי הייתה מאוד לא פופולארית, ואן פאסן סולק פעמים לא מעטות כשקריאות "שכיר של היהודים" מלוות אותו. יוזף גובלס, שר התעמולה של היטלר, אפילו פרסם הודעה בה נאמר, "הכתב פייר ואן פאסן, יהודי גרמני ששמו האמיתי הוא פנחס פסקוביץ, הוא רב לשער שעסוק בלחרחר זוועות בשטחי הרייך".
 
השקרים של הנאצים.
 
אבל פייר ואן פאסן לא היה יהודי, הוא היה כומר פרוטסטנטי מהולנד, כתב של  טור שבועי בעיתוני אמריקה כ-20 שנה, כולל בבוסטון גלובס ועוד.
 
פייר ואן פאסן ניסה להציל את חיי היהודים הן בכתיבה והן כשדיבר על הצרה והסכנה בה נמצאים יהודי אירופה. הוא היה כל כך מזועזע מההרג המזעזע שלא נעצר או הופסק, מהאסון שנעשה ליהודי אירופה, וכעס מאוד על חוסר ההתעניינות של 'החלונות הגבוהים' באמריקה ובבריטניה, שלא סיפקו לשורדים או לאלה שניסו לברוח אמצעים להציל את חייהם, אפילו גם לא קרן אור של תקווה…
 
בכל מקום בו הלך באירופה, בין בהתכנסויות ציבוריות והן במפגשים עם מנהיגים, המילה היחידה שלו הייתה "שאלת היהודים". הוא טען שהיהודים צריכים להתפנות מאירופה ולא משנה באיזה מחיר. יש להפנות אותם ישר לארץ ישראל (פלסטין, כפי שכונתה באותם ימים) במאות, באלפים ובמיליונים… "אבל תצילו אותם, תצילו את החיים שלהם" הוא ביקש.
 
בספר שכתב ב-1943 "בן הברית שנשכח", פייר ואן פאסן גילה שחוסר ההתעניינות והנטישה של העם יהודי מתחילה בעצם בלילה אחד ב-1911, כשהוא היה בן 15 או 16. הוא הגיע לכנסיה בעיירה בה גדל כששר אחד ביקש להתפלל "להחזיר את העם היהודי לארצו הקדושה". אחרי התפילה, השר עצר בביתו של ואן פאסן ודיבר על היהודים דיבורים שהשפיעו על השקפת עולמו של ואן פאסן, ובכל מה שקשור אליהם.
 
"תקריות מסוימות, חסרות משמעות לכשעצמן, יכולות פתאום לצוף על פני השטח (כמו סכנת השנאה כלפי היהודים שיכולה להתעורר יום אחד באירופה). לא מזמן ראינו איך זה עלה על פני השטח עם פרשת דרייפוס במדינה מתורבתת כמו צרפת. מי יודע איפה ומתי זה יפרוץ החוצה שוב? וכל זמן שהשנאה הזו קיימת בלב שלנו היהודים לא בטוחים בשום מקום! לא ברוסיה, לא בגרמניה, לא בהולנד, או באמריקה הרחוקה. ברגעי משבר היסטוריים היהודים הם הראשונים, באופן אינסטינקטיבי, שהופכים לקרבן הנוח עליו קל לשפוך את כל הכעס והזעם של ההמונים כמו שאנו רואים היום באימפריה של הצאר (הרוסי)".
 
המילים האלה נשארו עם ואן פאסן אחרי שהפך לכתב חוץ באירופה, עוזרות לו לסייע ליהודים ולא למדינות האנטישמיות בהן חיו יהודים. הוא טען שהיהודים של טרם מלחמת העולם השנייה היו מוקפים במפלגות עם נטיות אנטישמיות מובהקות. בכל מקום היהודים נראו כזרים, מפריעים, שונים, ואלה שנלחמים על הקיום שלהם.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מים עכורים
למה? שנאה שחצתה גבולות ויבשות
מה ירפא אותנו משנאת חינם?
 
הוא גם אמר שהוא לא הסתכל על עצמו כעל זר בהונגריה או רומניה יותר ממה שהסתכל על עצמו כזר באמריקה. הוא חי במדינות האלה במשך שנים רבות. הוא עקר שורשים. ייסד. היו לו זכויות של אזרח… הוא היה אזרח. הזכויות שלו מעולם לא תוחמו או הוגדרו בחוקים כאלה ואחרים, אלא היו בדיוק כמו הזכויות של כל אזרחי המדינות בהן היה חי.
 
ואן פאסן נפגש עם מנהגים יהודים לפני שקרתה השואה האיומה וראה דבר מזעזע: במקום לעודד את היהודים לעלות לארץ ישראל, המנהיגים האלה לא רק שלא עודדו אלא התעקשו שהיהודים חייבים להישאר במקום בו הם נמצאים ולגלות נחישות, לא לברוח. ואדרבה, עליהם להתחבר ולטעת שורשים במדינות בהן הם חיים ולהילחם.
 
אבל, כפי שהסביר ואן פאסן, בעלי הברית הפוליטיים תמיד נוטשים את היהודים ברגעים הקשים, ברגעי סכנה, אפילו תוך ויתור על 'עקרונות'.
 
השואה הייתה הוכחה חותכת לגישה שכזו.
 
* * *
 
הגישה והאנטישמיות שקדמו למלחמת העולם השנייה, כפי שתיאר ואן פאסן לפני כשמונה עשורים כמעט, נראים זהים לאלה שאנו חווים היום. והאזהרה של ואן פאסן, כולל דבריו של אותו שר שעורר בו השראה, רלוונטיים לימינו מאוד.
 
וכמו במאה הקודמת, היהודים היום עדיין נראים כזרים ושונים במדינות בהן הם חיים כבר מאות שנים. מפלגות הימין הקיצוני הרימו שוב את ראשן בצרפת, הונגריה, יון ואוקראינה. יהודים עדיין מואשמים באי תפקודו של הממשל ובכל הקשיים הכלכליים שיש בעולם. החרם האנטי ישראלי, הקריאות לבטל את מצוות הברית והשחיטה הכשרה, ומקרי האלימות האנטישמיים שרק גוברים מיום ליום – הן באירופה והן בארצות הברית – כל אלה הם הדים ברורים לאנטישמיות עליה דיבר ואן פאסן בתקופה שלו, לפני מלחמת העולם השנייה.
 
וכמו בתקופה של פייר ואן פאסן, הרבה מנהיגים יהודים באירופה ובארצות הברית עדיין מתעקשים שהיהודים צריכים לעמוד בנחישות על זכויותיהם שם ולא לעלות לארץ ישראל, למרות העובדה שהיום חיים בישראל יהודים יותר מבכל מקום בעולם.
 
אחת הבקשות של ואן פאסן הייתה להציל את יהודי אירופה בחלק הראשון של המאה ה-20, על ידי שיעלו לארץ ישראל. זאת הייתה האובססיה שלו. והיום, האובססיה הזו נצרכת לנו יותר מתמיד!
 
ואן פאסן חיי בזמנים היסטוריים, וכך גם אנחנו. ואם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו הוא – שישראל היא הבית היחיד שיש לנו, שאין שום מדינה או ממשלה שאפשר להישען עליהן או שיעזרו לנו, כי האחד והיחיד שיש לנו להישען ולסמוך עליו – הוא רק בורא עולם, הקב"ה, יתברך שמו, במיוחד בימים קשים אלה. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה