האומות המאוחדות

הספקות מכרסמים כמו פרעושים, מסיטים את הריכוז לעקיצה הכואבת. שאלות נשאלות כמו כדורים שנורים מהרובה על אוטומט והאומות המאוחדות ברקע. שרון רוטר תוהה.

3 דק' קריאה

שרון רוטר

פורסם בתאריך 18.03.21

איך אפשר להיות שוב מלאה מבפנים ולהרגיש כה ריקה? איך אפשר להיות כל הזמן מוקפת בחברה ולהרגיש בודדה? איך אפשר להיות עסוקה כל הזמן, ובכל זאת, להרגיש משועממת?

 

איך אפשר להיות כה נאהבת, ועדיין, לרצות אהבה חדשה? איך אפשר לנסות לרצות את כולם ולהמשיך לאחוז גם ברצונות שלי במקביל? איך אפשר לקבל כל כך הרבה חום ומגע, ועדיין, להשתוקק? איך אפשר לרצות כל כך הרבה בתוך כל הרצונות שסביבי?

 

איך אפשר להמשיך לקוות אחרי כל כך הרבה זמן שתפילותיי אינן נענות? איך אפשר להתגעגע כל כך הרבה למשהו שעדיין קיים ובהישג יד? איך אפשר להרגיש בכל מקום בית, ועדיין, להיות כל כך ארעי בעולם? איך אפשר להיפגע ממישהו שרוצה בטובתי? איך אפשר להיות אדישה לכל הרוע מסביבי? איך אפשר לחשוב שהחיים הם לא פיקניק? איך אפשר לחשוב שהם כן?

 

מאמרים נוספים בנושא:

מהפכת השלום

אמונה, אסטרטגיה לשלום

אהבה, מה עוד צריך?

כשאוהבים מדברים

 

איך אפשר להסיק שוב ושוב שכל הבעיות שלי יפתרו אם רק…? איך אפשר להרגיש שאני חיה מעל הטבע ועדיין להתבוסס בגשמיות?

 

איך יכולה להיות לי תחושת רעב ובחילה באותו זמן? איך אני יכולה להיות עייפה ופתאום גם נמרצת? עצובה ופתאום שמחה? גאוותנית וענווה? אסירת תודה ומלאת טרוניה?

 

פיו, כמה מורכבות יש בנו! איזו ניגודיות.

 

איך אפשר בכלל לתפוס את הבריאה הזו, ואת עצמנו בפרט?

 

אני נמצאת עמוק בתוך המבוך, יודעת שיש לו פתח יציאה וכניסה, אבל הקירות לעיתים סוגרים עלי. הדרך ארוכה ומפותלת, פעמים אני מגיעה לאותה נקודה ובאחרות לא ברור לי אם בכלל התקדמתי. אני מייחלת לעלות רגע למעלה, לתת מבט ממעוף הציפור, להתבונן מבחוץ ולראות את הדרך שעשיתי ולאן פניי מועדות. לכוון את עצמי באמת, בלי בלבולים, ישר למטרה.

 

הספקות מכרסמים בי כמו פרעושים, מסיטים את הריכוז שלי לעקיצה המתנפחת עד שהיא זבה דם. הספק מנכר, מערער, מסנוור ומתיש, וכל מה שחשבתי שאני רוצה ושיעשה לי טוב לפתע מחוויר ומאבד אטרקטיביות, עד שאני יודעת שאני ממש לא יודעת כלום.

 

לישון, לקום, לאכול, לעבוד, להדיח כלים, אני פה אבל אני נעדרת, נמצאת וכמו לא קיימת, מפחדת מהניגודיות ומהמלחמה שבתוכי.

 

יש לרבי נחמן מברסלב תורה נפלאה בליקוטי מוהר"ן (אות נ"ז) בה הוא מתאר את היסוד הבסיסי של המחלוקות בעולמנו.

 

ההכרח הוא שהמחלוקת קיימת, בין אם נכיר בה ובין אם לא ואין לנו הרבה מה לעשות בנידון מלבד לקבל זאת.

 

יש מחלוקות בין אומות העולם השונות, ובכל עיר, ובכל בית, ובין השכנים, ובין איש לאשתו, ובני ביתו, ועם פקודיו, ובמקום עבודתו. ובעצם, המחלוקות שיש לנו בחיינו הפרטיים זה אותו דבר כמו המלחמות וחוסר ההסכמות בין הממשלות השונות בעולם. האדם, אומר רבי נחמן, הוא בעצמו מיקרוקוסמוס של העולם, וכל העולם נכלל בו כולל יסוד המחלוקות וההתגרויות של עמים ואומות.

 

אולי גם זה יעניין אתכם:

בבקשה, תאהבו את עצמכם

לעמוד ביחד

ביחד, כי כולנו בני אדם

לשון מדממת

לא בנעליים שלי

המלחמה האמיתית

 

לכן, כשאנו חיים בחברה, בזוגיות, כהורים וכבנים – מן ההכרח שיהיו מחלוקות בינינו. אבל, כשאדם נמצא לגמרי לגמרי לבדו ישנה אפשרות סבירה שהוא פשוט ישתגע מהאומות הנמצאות בו כשהן רבות ומתגרות אחת בשנייה. ובגלל שהוא לבד הוא צריך לייצג את כולן ולהחליף מדי פעם אומה אחת באחרת, והניגודיות הזו יכולה להטריף עליו את דעתו.

 

אבל בתוך החברה יש מקום למחלוקות להתפשט בין כל אחד מאיתנו, הן בבית והן בכל מסגרת שנבחר להימצא בה, ובעצם, לייצג כל אחד אומה אחרת בריב שבינינו.

 

הפתרון לסיום המחלוקות שבעולם, על פי רבי נחמן, הוא ביאת המשיח כי אז יגיע שלום גדול על העולם, כמו שכתוב בנביא (ישעיה יא, ט) "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים".

 

בוודאי שביאת המשיח היא הפתרון האולטימטיבי, אבל, למרות שאני מחכה לביאת המשיח שיגיע כל רגע, כי אם יתעכב עוד קצת אולי כולנו נשתגע ולא יהיה כבר על מי למלוך פה, מצאתי רמז קטן בדבריו לפתרון קטן וזמני.

 

רבי נחמן אומר, שבתוך כל הריבים והמחלוקות אנחנו בעצם לא שמים לב שכל יום ויום אנחנו קצת מתים, כי היום שהיה לעולם לא יחזור על עצמו! ובנוסף, בכל יום אנחנו מתקרבים יותר לסוף שלנו, אל המוות.

 

לפיכך, אם נשכיל לתת על כך את הדעת, במקום להדחיק את זה עמוק בתוך תת-המודע שלנו, כדי לא להתמודד עם הקשה מכל, יכול להיות שנצליח להפחית את המחלוקות הפנימיות, וכן החיצוניות בהתאם, ונזכה לחיות חיים יותר שלמים ומאוחדים, ביחד וגם לחוד.

 

ההשלמה עם המוות תוביל אותנו לנצור את הרגע, ולהכיל את ההתנגדות והמורכבות שבחיים.

 

תחשבו על זה.

 

 

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה