האיילה
צירי לידה, צייד עם חץ מוכן לירייה, אש מתפשטת במהירות ואריה רעב – כל אלה היו מנת חלקה של האיילה. הבחירה האצילה של האיילה והמסר שלה לכל אדם.
זה היה הרגע בו האיילה עמדה להמליט. צער הצירים הכואבים כבר הורגש וכל מה שהיא הייתה צריכה היה רק מקום בו תוכל להניח את עצמה ולהביא לאוויר העולם את העופר המיוחל.
היא מצאה חלקת דשא נעימה מרוחקת מהיער, ליד נהר עם זרימת מים חזקה. כן, זה נראה מקום רגוע ושליו לחוויה הבלתי נשכחת שלה.
הכאבים התעצמו והלידה החלה…
באותו רגע ממש, עננים חשוכים כיסו את השמים וסופת ברקים ורעמים מבהילים החלה. הברקים שהכו בצורה ישירה בעצי היער גרמו לשריפה שהחלה להתפשט במהירות לכיוון של האיילה.
ואם האש לא הספיקה, אז מצד שמאל לא הרחק היא הבחינה בצייד שעמד עם חץ מוכן מכוון ישר אליה…
ואם החץ לא הספיק, אז מצד ימין לא הרחק ממנה היא הבחינה באריה רעב שמתקרב אליה…
מה איילה בשעה שכזו יכולה לעשות?!?
מה יקרה?
האם היא תשרוד?
האם היא תצליח להמליט בשלום את העופר?
היא העופר ישרוד?
האם הכל יישרף בגלל האש המתפשטת?
האם היא תמצא את מותה מהחץ של הציד?
או שמא תמצא את מותה הנוראי בין מלתעותיו של האריה האכזרי?
זה עניין של חלקיקי רגעים והחלטה צריכה להתקבל…
בגבורה עילאית האיילה בחרה לשים את כל הפוקוס שלה בנתינת חיים חדשים.
מאמרים נוספים בנושא:
לחיות את החיים
העוצמה שבנקודת השפל
4 המ"מים
ואז קרה משהו מדהים:
ברק הכה את הצייד וסנוור אותו. כתוצאה, הוא שחרר את החץ שחלף מעל האיילה ופגע בצורה מדויקת באריה הרעב. סופת הרעמים והברקים הייתה, בעצם, הקדמה לגשם הזלעפות שהגיע שניות מעטות וכיבה את האש שפרצה ביער אט אט.
והעופר?
העופר נולד בריא ושלם לאיילה המאושרת.
יש מה ללמוד מהאיילה. סדר העדיפויות שלה באותו רגע קשה נתון היה אך ורק לדבר אחד: להעניק חיים!
כל השאר לא היה בכלל בידיים שלה. אדרבה, כל פעולה שהייתה עושה ומוציאה אותה מהפוקוס הייתה רק מסכנת אותה: נגמרת באסון או במוות נוראי.
לאן אתם מכוונים את הפוקוס שלכם?
איפה התקווה והאמונה שלכם ברגעים קשים?
בעיצומה של סערה, כל סערה שהיא שפוקדת אותנו בחיים, אנחנו צריכים להאמין בבורא עולם – אבא שבשמים והחבר הכי טוב שלנו. כי הוא אף פעם לא מאכזב. לעולם לא! ולדעת תמיד שאנחנו צריכים לבחור בחיים, להעניק חיים – בין אם לסובבים אותנו ובין אם זה אנחנו. לבחור בחיים! לא להתפשר על פחות מזה!
יש תמיד על מי לסמוך. הוא לא מנמנם, גם לא ישן ואפילו לא יוצא להפסקת קפה.
דברו איתו, ספרו לו, שתפו אותו, בטחו בו – גם בימים שהשמש זורחת והציפורים מצייצות בתוכנו, וגם בימים סוערים כשעננים אפורים וקודרים מרגישים מאיימים ולא נעימים – הוא שם תמיד!
סיבה מספיק טובה להיות רגועים, לא ככה?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור