ה”היי” של מולי
הייתי מאותם אנשים שמחפשים להצדיק את העשן הירוק שאופף אותם, עד שאלוקים הראה לי שיש חיים יפים מעבר למסך העשן. מולי ברון על ה"היי" הכי גבוה שחוותה.
את המסע הרוחני שלי התחלתי עם ענן של עשן ירוק.
לא מעט אנשים מתמודדים עם השימוש במריחואנה, תוך שהם מחפשים בכל מיני דרכים להצדיק את ההרגל הרע הזה. אני הייתי אחת מהאנשים האלה, עד שהקב"ה הראה לי בדמות חלום מפחיד את רחמיו הנפלאים והיפים.
והרשו לי להסביר.
הקדמה – את הימים שלה היא העבירה במרדף אחרי ההרגשה להיות ב"היי". כשהסבלנות שלה גדלה, היא השקיעה עוד מאמצים רבים ויקרים כדי להרגיש את זה, ורק השם יודע כמה כסף נשפך על המאמצים העלובים האלה…
וגרוע מזה, לא משנה כמה היא עישנה היא אף פעם לא השיגה את תחושת ה"היי" הארוכה והמתמשכת, זו שהיא חוותה והייתה רגילה אליה כשהייתה עוד תלמידה בקולג'.
כשהיא עונה לכל הדרישות של לקבל את התואר "לא שפויה", היא מנסה בכל כוחה, אך לשווא כמובן, להשיג את אותו "היי" ישן ומוכר, יודעת היטב שיש לה ילד קטן ואבא אוהב בשמים שמחכים… מחכים…
החלום – הייתי על במה, לבד, והרגשתי חשופה רגשית, אפשר לומר אפילו פגיעה. הכל היה שקט חוץ מההדים של התנועות והנשימה הכבדה שלי. אור מסנוור וחזק נדלק פתאום וירד למטה, מאיר את המקום עליו עמדתי. אפשר היה לשמוע את הבזזזז החשמלי של ברק האור שהאיר את הבמה. כיווצתי את עיניי, הנחתי את הידיים על העיניים שכמעט התעוורו מהאור, וניסיתי להסתכל קצת מעבר למקום בו עמדתי, על הפנים שנראו במידה מסוימת בחשיכה שהקיפה אותי.
אט אט, ירדה לי ההבנה של מה שקורה. אלוקים אדירים, תציל אותי… עמדתי שם, בבית דין של מעלה…
מאמרים נוספים בנושא:
במאורת הסמים
העוצמה שבנקודת השפל
כשהבנתי איפה אני נמצאת, המרירות כמעט שהטביעה אותי, תראו אותי עומדת שם מבוהלת ומפוחדת… הצלחתי להשיג את ה"היי" הכי גבוה שהגעתי אליו…
ושם עמדתי, גבוה מאוד מכל "היי" שהשגתי בחיים, מגמגמת את התשובות ומסתכלת על השופטים, ממקדת את המבט על אלה שמסתכלים עלי בלי למצמץ בעיניהם. הראייה שלי הייתה מעורפלת. הייתי כל כך היי (במקום גבוה) שלא יכולתי לא להרגיש את הבושה שעטפה אותי. הם ניערו את ראשם באכזבה גדולה. השופט הכה בשולחן עם הפטיש…
ואז התעוררתי. כאן נגמר החלום.
זה לא קל להיגמל מהרגלים רעים. אבל עשו חסד עם עצמכם ועם כאלה שאתם יודעים שקשה להם, ושתפו אותם בסיפור שלי. אני מתפללת על הנשמות שלנו, של כל אחד ואחת, שיחסכו מעצמם את הבושה הנוראית הזו. אל תרדפו אחרי ה"היי", כי לעולם לא תדעו מתי תשיגו את ה"היי" המטופש הזה במקום שהכי לא כדאי לחוות אותו – בבית דין של מעלה.
מאז, אני לא מפסיקה להודות לבורא עולם שגילה לי ברחמיו מה היה קורה אם לא הייתי משנה את הדרך בה חייתי ולמה שהייתי מכורה.
תנו לעצמכם את ההזדמנות להיות ב"היי" אמיתי בלי שום חומר עם שתי רגליים על הקרקע, זה אפשרי!
שלכם, מולי.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור