החתונה הגדולה

מה שיפה בו זה שהוא מקבל אותי

כמו שאני עכשיו, ככה – מפונקת,

רגשנית, חסרת סבלנות, ואפילו קצת

כפוית טובה לפעמים…

 

 

יומני היקר,

 

לא תאמין, אבל הגיע הרגע הגדול – אני מתחתנת!

 

ועוד עם הבחור הכי מדהים בעולם, "משורש נשמתי" ממש!

 

הוא הציע לי להתחתן איתו, ומרוב שהתרגשתי, מיד עניתי "כן" בשמחה, בלי לחשוב בכלל…

 

וזה לא שאני מצטערת או שיש לי ספיקות לגבי הקשר שלנו, להיפך, פשוט לא ציפיתי שזה יגיע כל כך מהר, הצהרת האהבה הזו שלו…. ועוד אחרי כל הבלגאנים שעשיתי לו במהלך הקשר שלנו… (אתה מכיר אותי, אני לא בחורה פשוטה… לא כמו כל הבחורות שבעולם….)

 

פעם רציתי אותו ופעם לא ידעתי מה אני רוצה… אז נפרדנו וחזרנו ושוב נפרדנו, ושוב חזרנו.

 

אבל אחרי הפרידה האחרונה שלנו, בכיתי והבנתי כמה שאני לא יכולה בלעדיו, וחברים שלו סיפרו לו שממש קשה לי להיות רחוקה ממנו, אז הוא התקשר אלי! זה היה ממש לפני פסח, וחזרנו להיות יחד, והפעם זה לעולם, כך אני מקווה.

 

והוא חיכה לי את כל הזמן הזה שהייתי צריכה כדי להבין שאנחנו "זיווג משמים",  חיכה ותמיד האמין בי שאני האחת שלו והוא האחד שלי.

 

אל תצחק, אבל אנחנו יחד, יוצאים "רשמית", בסך הכל פחות מחודשיים. אבל הוא טוען שהוא מכיר אותי כבר שנים. "מאז שנולדת" הוא אוהב לומר לי ואני תמיד צוחקת. למרות שזה לא נשמע לי הגיוני כל כך, זה מרגיע אותי לחשוב שאנחנו קשורים כבר "מבטן ומלידה", שהוא היה איתי תמיד, עקב אחריי, גם כשאני לא ראיתי אותו, הוא תמיד היה שם, בסביבה, עוד לפני שבכלל הכרתי אותו. שבעצם לא הייתי אף פעם בלעדיו…

 

התקופה האחרונה שלנו יחד, מאז הקאמבק הגדול שלנו בפסח, הייתה פשוט מדהימה, הרגשתי איך מיום ליום אני מכירה אותו יותר, מתאהבת בו יותר. רוצה להיות יותר טובה בשבילו, להיות ראויה לו.

 

כל פעם כשאני נזכרת בהצעת הנישואים שלו – אני מתחילה לבכות מהתרגשות. לא מצליחה לעכל איך מכל הבנות בעולם – הוא בחר דווקא בי לאשתו! לבנות בניין עדי עד לעד – איתי ורק איתי!

 

וזה לא שאני מממעיטה בערכי חלילה, רק אתה יודע עד כמה אני אוהבת את עצמי וכמה בחורים עברתי בדרך ונפרדתי מהם כי הרגשתי שהם לא מספיק ראויים לי.

 

אבל הוא באמת מישהו מיוחד, מכל הבחינות – הכי יפה שפגשתי, הכי חכם שהכרתי, והמידות שלו כל כך מתוקנות שזה מדהים… וזה גורם לי לרצות להשתפר בעצמי, להיות דומה לו, למרות שאני עוד רחוקה מזה…. ומה שיפה בו זה שהוא מקבל אותי כמו שאני עכשיו, ככה – מפונקת, רגשנית, חסרת סבלנות, ואפילו קצת כפוית טובה לפעמים… והוא רואה רק את הטוב שבי ומאמין בי שאני יכולה להשתנות ולהיות "היפה בנשים". בעצם, כבר עכשיו הוא אומר לי שאני היפה בנשים…

 

לא מזמן הוא סיפר לי שאני לא הראשונה שהוא הציע לה נישואין. קצת נעלבתי, זה  צבט לי בלב. אבל אז הוא אמר לי שזה רק בגלל שהוא ראה שאני כל כך לא "בעניין", לא מתייחסת אליו בכלל. והוא באהבתו אלי כבר קנה לי טבעת, את הטבעת הכי יקרה בעולם, אבל אני עדיין לא הייתי "בשלה לנישואין", אז הוא ניסה עם אחרות. "ידעתי שהן יסרבו, שאף אחת מהן לא תדע להעריך את יופייה של הטבעת – רק את!" סיפר לי ואני נרגעתי. וזה באמת מה שקרה, עד היום אני לא מצליחה להבין איך הן וויתרו על כזו טבעת יהלום, איך הן לא קלטו שהטבעת הזו זה כל מה שאישה יכולה לבקש…

 

"את בשר מבשרי, עצם מעצמיי, ולכן רק את מסוגלת להעריך יופי שכזה, אמת שכזו", הוא תמיד אומר לי ואני נמסה… מחכה כל כך לרגע הגדול בו יענוד את הטבעת על אצבעי….

 

אני מרגישה כל כך ברת מזל!

 

מרוב ציפייה והתרגשות, מאז ש"סגרנו תאריך", הכנתי לי לוח גדול ותליתי על הקיר שלי בחדר, מעין "טבלת ייאוש" כזו שעושים כשמחכים למשהו גדול. וכל יום, כבר 49 יום, אני תולשת ממנה דף דף, עד שיגיע יום החתונה הגדולה.

 

בעיני רוחי דמיינתי כבר אינספור פעמים את הרגע המרגש שהוא יבוא אלי ויאמר לי, שוב, בעוצמה רכה כמו שרק הוא יודע – "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את השם"…

 

אני כבר מדמיינת את התזמורת שרה ומנגנת בתופים ובמחולות ואת כולנו רוקדים ושרים וקופצים עד לשמים מרוב שמחה…

 

ויודעת שבינינו זה לעולם. בניין עדי עד.

 

יומן יקר, אני לא יכולה להאריך הרבה, למרות שיש לי כל כך הרבה מה לספר, וכולי מלאת התרגשות… אבל אין לי זמן כיוון שהחתונה הגדולה שלנו, בע"ה, תתקיים היום!

 

* * *

 

מזל טוב!

 

היום, ערב שבועות – אני מתחתנת, אבל לא רק אני. כולנו מתחתנים – אני, ואתה ואת וכל עם ישראל – נישאים בעוצמה מחודשת לה' יתברך.

 

זה קורה כל שנה מחדש, וכל שנה אנחנו רק אוהבים יותר. הקשר בינינו מתחזק, אנחנו מכירים יותר טוב, עוברים גלים יחד, ירידות ועליות שבונות אותנו ואת הקשר בינינו, עם ישראל, העם הנבחר, לבין ה' יתברך, ואנו מבינים שזה קשר יחיד ומיוחד, קשר בל יינתק. בניין עדי עד.

 

כל שנה, באהבה מחודשת, אנו מקבלים את טבעת היהלום שלנו – את התורה הקדושה, היקרה מפנינים ומפז. שרק אנו ידענו להכיר בערכה, ביופייה, כשאמרנו מבלי לפקפק – "נעשה ונשמע".

 

זה קורה כבר אלפי שנים ברציפות, ועדיין איננו מפסיקים מלהתרגש…

 

כיוון שכל שנה שעוברת רק מגלה לנו יותר את יופייה וגדולתה של התורה שלנו, וכל שנה אנו מגלים רזים וסודות חדשים בה שלא הכרנו בשנה החולפת, ומבינים עד כמה אנחנו ברי מזל!

 

כל שנה, אנחנו סופרים בשקיקה את "ספירת העומר", עוד יום ועוד יום ועוד יום,  49 יום עד ליום המיוחל, יום החתונה הגדולה שלנו עם ה' יתברך, ובהגיע היום המיוחל – חג מתן תורה, אנחנו מצהירים מחדש לה' עד כמה אנחנו אוהבים אותו, ושלא שכחנו אותו גם ברגעים קשים, עד כמה אנחנו שלו לעולמים, כמה אנחנו שמחים שמכל העמים בעולם – הוא בחר דווקא בנו, ושהוא היחיד!

 

וה' יתברך הטוב, כל שנה בשבועות מוריד אלינו אור גדול, את אור התורה הקדושה, את האור הטוב שלו, ומצהיר שהוא כל כך שמח שבחר בנו להיות לו לעם, ושאין כמונו בכל העולם, ושהוא איתנו, והוא רק שלנו, והוא אוהבנו לעד!

 

כי "קודשא-בריך-הוא ואורייתא וישראל – חד הוא" (ה' ועם ישראל והתורה – דבר אחד הם).

 

ובעזרת ה' בקרוב ממש יתקיים בנו מקרא שכתוב: "שׂוֹשׂ אָשִישׂ בַּיהוָה תָּגֵל נַפְשִי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַנִי בִּגְדֵי יֶשַע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ".

 

החתונה הגדולה מתרחשת ממש עכשיו – וכולנו מוזמנים!

   

* * *

 

גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.