הכר את הכוח שלך – פרשת השבוע כי תצא

פרשת השבוע כי תצא - אם רק תצאו, תתחילו לנהל את המלחמה, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים ש"ונתנו ה' אלוקיך בידיך". משמים יעזרו לכם ותגיעו רחוק!

8 דק' קריאה

הרב מנחם אזולאי

פורסם בתאריך 06.04.21

כי תצא
 
 
המלחמה ביצר הרע
 
הפרשה שלנו פותחת בפסוק "כי תצא למלחמה על אוייביך" וכו', ומפרשים כי הכתוב מדבר על המאבק בין האדם ובין אוייבו הנצחי – היצר הרע. רבותינו ז"ל אמרו: "יצרו של אדם מתגבר עליו יום ויום, אלמלא הקב"ה עוזר לאדם, לא היה יכול לו" (קידושין ל). משמע, שבדרך הטבע קשה מאוד לכבוש את היצר הרע. אם כן, דבר זה עלול להחליש את ידיו של האדם מללחום ביצר הרע, לכן אמר התורה  "כי תצא למלחמה על אוייביך", כלומר – אם רק תצא, אם רק תתחיל לנהל את המלחמה, כבר אתה יכול להיות סמוך ובטוח ש"ונתנו ה' אלוקיך בידיך". מן השמים יסייעו לך לנצח, שכן כתוב: "הבא ליטהר – מסייעין לו מן השמים".
 
אנו רואים כי כל עבודה פנימית שאדם עושה במטרה להוסיף קדושה לחייו, צריך שתהיה לו התעוררות מעצמו, אולם אי אפשר להשלים את העבודה ללא סיוע משמים.
 
אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות): "כי זה כלל בכל הדברים שבקדושה, כשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדושה כדי לזכות לתכלית הטוב שזוכין על ידי מצוה הזאת, אזי אי אפשר לו להגיע לקדושה זאת כי אם כשמסייעין לו מן השמים ומאירין עליו ההארה בהעלם משורש הקדושה הזאת שהוא רוצה להגיע אליה, ובלא זה לא היה אפשר לו לעולם להגיע לקדושה זאת, למשל, לעניין קיום מצוה אחת, כגון כשאדם רוצה לזכות לקנות אתרוג נאה ומיניו ויש לו מניעות רבות על זה, כגון שאין אתרוגים מצויים. או שהם ביוקר גדול והוא עני ואין לו ממון לקנותו. והוא משתוקק ומתגעגע ומתייגע ביגיעות ומחפש דרכים איך להשיג ולהגיע לקנות האתרוג, אזי הבא ליטהר מסייעין לו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל.
 
"והסיוע דלעילא (מלמעלה) הוא ממקור שורש הקדושה של המצוה הזאת שהוא עוסק להגיע, דהיינו לעניין זה שרוצה לקנות אתרוג אזי שולחין עליו הארה מלמעלה. משורש קדושת האתרוג, וזאת הקדושה הולכת לסייעו ולחזק את רצונו נגד המניעות שמתגברים עליו, עד שזוכה למצוא האתרוג. וזה בחינת הבא ליטהר מסייעין לו, כי הסיוע הוא משורש הקדושה הזאת שהוא רוצה להשיגה. וכן היא בכל המצוות. ולולי זאת לא היה באפשרי להאדם לעמוד כנגד המניעות העומדים כנגדו למנעו מן הקדושה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: אלמלא הקב"ה עזרו – היה נופל בידו. והעזר והסיוע הוא מזאת הקדושה בעצמה, כנ"ל".
 
הקב"ה עוזר לנו ושולח לנו סיוע משמים, אך זאת לאחר שנתעורר פה למטה ברצונות חזקים ומתוך אמונה בכוחנו.
 
ועל כך אומר רבי נתן: "כי באמת, בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כוח גדול לעמוד כנגד היצר הרע וחילותיו, כי אם לא היה כוח באדם לעמוד כנגד היצר הרע לא היה הקב"ה נותן לו יצר הרע כזה, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וכמו שאמר רבנו ז"ל שאין מי שיהיה לו מניעות שלא יוכל לעמוד בהם, וכמו שכתוב: "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו". אם תרצה תתגבר עליו, עיין שם בפירוש רש"י. על כן צריכין לדעת ולהאמין שבודאי כל אחד ואחד מישראל אפילו הפחות שבפחותים הוא בעל כוח גדול לעמוד כנגד היצר הרע שלו. ועיקר כל החטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם, חס ושלום, היא רק מחמת שטות שאינו יודע מכוחו וכו'.
 
"כי אין זה דרך הענוה להקטין כוחו ולומר שאין לו נשמה גבוהה כמו הצדיקים והכשרים, כאילו אין בידו להיות איש כשר או צדיק, כי ענוה כזו אסורה והיא ענוה פסולה ואין זה ענוה כלל, רק מוחין דקטנות שצריכין להתרחק מזה מאוד מאוד, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר, רק אדרבא, צריך כל אחד לומר בדעתו שיש לו נשמה גבוהה מאוד, כי הנשמה של הפחות שבפחותים שבישראל היא גבוהה מאוד מאוד. וצריך לומר בדעתו שאין נאה לו להיות כרוך אחר תאוות חס ושלום, מכל שכן וכל שכן לעבור איזה עבירה חס ושלום, כמו שכתוב: "ויגבה ליבו בדרכי ה'". שצריכים להגביה ליבו בדרכי ה', כי כל אחד מישראל רחוק בשורשו מאוד מאוד מעבירה חס ושלום, כמו שכתב רבינו ז"ל במאמר "כי מרחמם ינהגם", כי כל אחד מישראל הוא בעל כוח גדול לעמוד כנגד כל העולם עם תאוותיהן, רק העיקר שיזכה לידע מכוחו. נמצא, שבאמת כל אחד מישראל הוא בעל כוח גדול, רק שלאו כל אחד זוכה לידע מכוחו, ולפי נפילת כל אחד לבחינת מוחין דקטנות, דהיינו מה שאינו יודע מכוחו, כמו כן נופל לתאוות, והעיקר לתאות ניאוף שהיא עיקר היצר הרע".
 
בעל תשובה שומע במהלך השנים שוב ושוב מרבותיו, כי היצר הרע זה לא הוא, כי "הוא" זו הנשמה היקרה שבו, וצריך להילחם ביצר הרע שמנסה לפתות אותו ולהכשיל אותו.
 
רבי נחמן מברסלב אומר לנו שרצונו שנהיה כמוהו ממש. ומגלה לנו שהכל תלוי ברצון. "כי עיקר קדושת איש הישראלי ועיקר עבודתו הוא רק הרצון והכיסופין דקדושה…שצריך להתגבר שיהיה לו תמיד רצונות חזקים וכיסופין גדולים לעבודת ה' יתברך".
 
אנו זוכים לראות במהלך חיינו יהודים שזכו לקדש את האכילה, את העיניים, את הדיבור. יהודים שזכו לביטול גמור ולתכלית הענוה וההכענה. יהודים יקרים שנותנים לנו דוגמא חיה לאן יכול להגיע יהודי עם רצון חזק, עם מסירות נפש, עם עקשנות של קדושה. יהי רצון שנזכה גם אנו.
 
הגוף והנפש
 
נאמר בפרשה "לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך".
 
"יש מי שזוכה לילך בדרך הקודש כראוי, לבטל הגוף לגמרי לגבי הנפש, אזי הנפש היא בבחינת מלך, כי הוא מולך על הגוף, ואז הוא בן חורין, בבחינת: כל ישראל בני מלכים הם. אבל כשאין מבטל הגוף לגמרי נגד נפשו, אזי הנפש אצל הגוף כעבד, שעושה הנפש כל פעולות הגוף כעבד וכשכיר, ואזי צריך האדם לרחם על נפשו, שעל כל פנים לא יגזול ולא יעשוק חס ושלום לגמרי את נפשו, וליתן לו על כל פנים שכירות ביומו, דהיינו שעל כל פנים יתן להנפש בכל יום כמה מצוות ומעשים טובים ותורה ותפילה, כפי חובת היום. כי בודאי מן הראוי שיעשה רק צרכי הנפש ויבטל הגוף לגמרי, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: זכאה מאן שלא אתנהי מדיליה כלום (אשרי מי שלא נהנה כלום משלו). כי צריך לסתום עיניו מהסתכלות העולם הזה לגמרי, ואז הוא בבחינת מלך ובן חורין כנ"ל.
 
"אבל כשלא זכה לזה, והנפש בבחינת עבד ושכיר, אזי צריך להזהר על כל פנים שלא לעשקו ושלא לגזלו לגמרי, חס ושלום. וזה בחינת "לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך, ביומו תתן שכרו". שלא תאמר: היום אי אפשר להתפלל! היום אי אפשר ללמוד ולעסוק בעבודת השם! ודוחים עצמם מיום ליום" (אוצר היראה, יראה ועבודה קמ"ח).
 
יש פה פירוש נפלא של רבי נתן לציווי "לא תעשוק שכר עני". לא לעשוק את הנפש של אדם שאצלו הגוף גובר, והנפש עושה את רצון הגוף, מכיון שהנפש זקוקה למזון שלה, לחיבור שלה אל ה'.
 
איך אפשר לחיות בלי שלוש תפילות שהן זמן של חיבור מתוק לה' יתברך? בלי התבודדות, לפחות מספר דקות ביום כשאי אפשר יותר? בלי לימוד תורה? אומרים לנו רבותינו שאין יום כזה שעליו אפשר לומר: ביום כזה באמת אי אפשר ללמוד. גם ביום שעוברים לדירה חדשה, גם ביום של נקיונות ועזרה בבית לקראת פסח. כל אחד מאיתנו מכיר את התחושה הזו לאחר שעות של עבודה או עיסוק אחר שלא בתוך עבודת ה' ממש – אותו צימאון, אותה השתוקקות למשהו שיחבר אותנו למקור החיות שלנו, לחמצן שלנו. צריך להתייחס אל הנפש היקרה שלנו בכבוד, ולתת לה לפחות את שכר היום שלה, אם עדיין לא זכינו להמליך אותה לגמרי על הגוף.
 
להלן שני סיפורים הממחישים כל כך יפה "מה זה יהודי", מה זו רחמנות של יהודי ומהי שמחת המצוות אותן הוא מקיים, וכיצד הוא זוכה להמליך את היצר הטוב – את הנפש על הגוף:
 
הגאון רבי מיכאל בער וייסמנדל זצ"ל מספר בספרו "מן המיצר" על מעשה מרגש ביהודי שנשלח למוות, שכבר בהיותו בתוך קרון הרכבת, שלתוכה נדחפו המוני יהודים כדי להסיעם למחנה ההשמדה – גילה את הלב היהודי המיוחד כיצד הוא מקיים "ורחמיו על כל מעשיו".
 
באחת מעיירות הונגריה, נקהלו גויי העיירה אף הם ליד תחנת הרכבת וצחקו בשמחה ובהנאה גלויה על כך שלוקחים עוד "טרנספורט" של יהודים לגיא ההריגה. משהחלה הרכבת לנסוע פרצו הגויים במחיאת כפיים, לצידם עמדו מספר יהודים מן העיירה, שעליהם לא חלה גזירת הרשעים, אבל באו למקום כדי להיפרד מקרוביהם שהועמסו על הרכבת. ברגע שהרכבת החלה לנסוע, הוציא יהודי אחד את ראשו מחלון הקרון וקרא לאחד מידידיו: "שמע, שכחתי להאכיל את התרנגולים, עשה לי טובה, היכנס לביתי והאכל אותם".
 
כמה גדול ההבדל המבדיל בין יהודי לגוי. מצד אחד – עומדים גויים ומוחאים כפיים מרוב שמחה על שלוקחים אנשים, נשים וטף להישרף, ומן הצד השני – קורא יהודי הנשלח לשריפה לחברו ומבקשו שיאכיל את התרנגולים, אכן מי כעמך ישראל, רחמנים בני רחמנים.
 
* * *
הסיפור השני קשור למצוות התורה המוזכרת בפרשתנו "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו", וגם הוא מאיר באור יקרות את היהודי ששמח עד אין קץ בקיום המצוות.
 
מעשה שסיפר ה"חתם סופר" זצ"ל, על רבו הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל: פעם אחת בימים שבהם ישב ה"חתם סופר" בפרנקפורט שבגרמניה ולמד תורה מפי הגאון רבי נתן אדלר, הגיעו בערב שבת חנוכה שליחים מבוהלים אל רבי נתן, מקהילת אדנבדל. "באנו", הכריזו מתנשמים ומתנשפים השליחים, "גזירת גירוש נגזרה עלינו ורק רבי נתן יוכל להצילנו, אם יאות לבקש עלינו רחמים מעם השר מדלברג". וזאת לדעת, השר מדלברג, אשר קהילת אדנבלד היתה במחוז שלטונו, ידיד ורע היה לרבי נתן אדלר.
 
עם צאת השבת התכונן רבי נתן לנסוע אל אחוזת השר. הדרך מפרנקפורט אל ביתו של השר היתה ארוכה והדרכים מכוסות בשלג גבוה, ואף אחד מבעלי הסוסים לא ניאות להשכיר לרב את סוסיו שיסעו בשלב הגבוה שכיסה את הדרכים. החליט איפוא רבי נתן לנסוע בלילה צונן זה במגררה פתוחה – אף שסיכן בכך את בריאותו. "אסור לדחות את הנסיעה אפילו לשעה קלה, שכן, יש בכך משום 'לא תעמוד על דם רעך'" – אמר בלהט לסובבים אותו. וכידוע, מצוה הבאה על ידך – אל תחמיצנה.
 
תלמידו ה"חתם סופר" לא השלים עם יציאת רבו למסע מסוכן שכזה, הוא טרח וחיפש עד אשר הצליח להשיג כרכרה סגורה רתומה לסוסים תמורתה שילם ממון רב. לאחר הפצרות מרובות הסכים רבי נתן לכך שרבי משה סופר, תלמידו יתלווה אליו בנסיעתו, וכן בנסיעה זו זכה ה"חתם סופר" להיווכח בגודל צדקתו וקדשותו של מורו ורבו. כל זמן הנסיעה, סיפר ה"חתם סופר", לא פסק רבי נתן מלשנן בעל פה את דברי הראשונים והאחרונים – כאילו קרא מתוך ספר. בעוד ה"חתם סופר" מתפעל מעוצמת המראה, לפתע שקעה העגלה בתלולית של שלג ונעצרה, שני הסוסים כמו שקעו בבור עמוק מבלי יכולת להחלץ.
 
"אולי ניתן להתיר את אחד משני הסוסים", הציע רבי נתן לעגלון, "ולרכוב עליו אל הכפר הסמוך, ושם לשכור סוס או שניים כדי שהללו יחלצו את הכרכרה מתוך השלג וימשיכו להסיעה?" תמורת מתת כסף הגון הסכים העגלון לקבל את העצה, הוא חילץ את אחד הסוסים ופנה ברכיבה אל הכפר הסמוך. בתוך הכרכרה התקועה בתלולית השלג נותרו רבי נתן ותלמידו. שלוש שעות ישבו שם יחדיו, עד אשר ראו את העגלון קרב ועמו שני שוורים.
 
חפץ העגלון לרתום את שני השוורים והסוסים יחד. כשראה זאת רבי נתן, קפץ מבוהל מתוך הכרכה, נשרו נעליו מעל כפות רגליו והוא נותר בגרביים בלבד. מה הופתע ה"חתם סופר" לראות את מורו ורבו מרקד בשמחה בתוך השלג העמוק. 'לשמחה מה זו עושה?' – התפלא ה"חתם סופר", וכל כולו חרדה לבריאותו של רבי נתן. הן בדרך כה חלש וחולני הוא ועתה מרקד יחף בשלג, מי יודע מה יקרה לו חס וחלילה! כהרף עין זינק ה"חתם סופר" מן הכרכרה ומשך את רבו פנימה, אך רבי נתן כמו נאבק עמו ולא הירשה לו להפריעו מריקודו, "כלום אינך רואה את מעשה העגלון?" קרא לעבר ה"חתם סופר" בצהלה, והורה בידיו על השוורים העומדים להירתם אל הכרכרה.
 
"יוהן", קרא ה"חתם סופר" אל העגלון, "על פי תורתינו הקדושה אסור לרתום שוורים וסוסים יחדיו". יוהן נעץ בו עיניים בלתי מבינות והתכוון להמשיך הלאה במלאכתו. "אל תעשה זאת", הפציר בו עתה רבי נתן, "אנא חזור אל הכפר והבא שני סוסים", ובאומרו זאת הושיט לעגלון צרור נוסף של שטרות כסף.
 
שוב נותרו רבי נתן וה"חתם סופר" בכרכרה במשך שלוש שעות. בשעות אלו נודעה ל"חתם סופר" הסיבה מדוע רקד רבו ומדוע כה שמח: "מיום שעמדתי על דעתי", אמר רבי נתן אדלר, "לא עלה בדעתי לקיים מצווה דאורייתא של 'לא תחרוש בשור וחמור יחדיו', כלומר להימנע מן העבירה של רתימת שור וסוס יחדיו. ועתה צא וראה, כמה טירחות טרחו בני עירנו למנוע ממני את הנסיעה הלילה, אך לא נשמעתי להם, בזכות מצוות הצלת נפשות שעליה לא ויתרתי זיכני ה' יתברך במצוה שניה – מצוה שמימי לא קיימתי, וכי לא אצהל וארקוד על כך?!"
 
* * *
ימי אלול ופרשתנו
 
ימי אלול הם ימי רצון. כאשר נמצאים בימי רצון אפשר להשיג הרבה מאוד. אפשר להתקדם ולהצליח בדברים שבשאר ימות השנה אי אפשר להצליח בהם. בימים אלו אדם יכול לזכות מלבד למחילה על עוונותיו, להיות רצוי ונאהב לה'. בזמן שישנה אהבה קל יותר להשיג השגות גם כאלו שלא מגיע לנו. הקדמונים מצאו כמה רמזים בכתובים על מעלת חודש אלול: "אני לדודי ודודי לי", "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך", "איש לרעהו ומתנות לאביונים", ובינתיים שמעתי שאנשי שלומינו הוסיפו עוד משמעות: "אוי לי וי לי" (על כל הפגמים והעוונות שלי) – ראשי התיבות של כל הפסוקים הנ"ל הם אלול.
 
סופי התיבות של "אני לדודי ודודי לי" הם בגימטריא – ארבעים. ארבעים יום מיוחדים מראש חודש אלול ועד יום כיפור. סוף הפסוק הוא "הרועה בשושנים" – לשושנה יש שלושה עשר עלים המרמזים לנו על הנהגת שלוש עשרה מידות של רחמים שהקב"ה נוהג בהם בימים אלו.
 
עוד רמז לימדו אותנו הקדמונים: "ומל ה' אלוקים את לבבך ואת לבב זרעך" – שיש בימים אלו, של אלול, סיעתא דשמיא מיוחדת להסיר את ערלת הלב, להסיר מעל האדם הנהגות רעות שדבקו בו. יש אפשרות מיוחדת לחזור בתשובה ולהיטהר ולהתגבר על המונעים אותנו מקירבת ה'.
 
עוד רמזו לנו: "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – אהבת רעים, חסד וצדקה, הם סיבה גדולה לעורר את אהבת ה' אלינו. ככל שאדם שלם יותר באהבת חברים, כך גדולה אהבת ה' אליו. התעלות באהבת רעים, בצדקה וחסד מהווים הכנה גדולה לזכות בדין הבא עלינו לטובה. רואים בעולם כאשר שוררת אהבה ואחוה בין האחים, יש להורים הרבה עונג ושמחה מכך, ואם חס ושלום שורר פירוד בין האחים, צער ההורים גדול מאוד. כך גם אבינו הקב"ה שש ושמח כאשר אנו בניו חיים באהבה ואחוה.
 
יהי רצון שבעצם ימים חשובים אלה, ימי אלול, ימי תשובה שלקראת הימים הנוראים, נזכה להתחזק ברצונות טובים, להמליך את הרוח על החומר, את הטוב על הרע, את האחדות על הפירוד, ובדרך זו לגרום נחת רוח גדולה לאבינו שבשמים.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. מרדכי היהודי

ה' אדר ב' התשע"ד

3/07/2014

מראה מקומות בס"ד תודה רבה על המאמר, יהיה נחמד מאוד אם תציינו מראה מקום בכל פעם שאתם מביאים את דברי רבה"ק ודברי רבי נתן זיע"א. הדבר יהיה לעזר רב לאנשים כמוני שלא מתמצאים בשבילי ליקוטי הלכות וליקוטי מוהר"ן. תבוא עליכם הברכה 🙂

2. מרדכי היהודי

ה' אדר ב' התשע"ד

3/07/2014

בס"ד תודה רבה על המאמר, יהיה נחמד מאוד אם תציינו מראה מקום בכל פעם שאתם מביאים את דברי רבה"ק ודברי רבי נתן זיע"א. הדבר יהיה לעזר רב לאנשים כמוני שלא מתמצאים בשבילי ליקוטי הלכות וליקוטי מוהר"ן. תבוא עליכם הברכה 🙂

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה