הכשר תנור מיקרוגל,אורז בפסח ועוד

 

 

א. אין להגעיל כלי בשר וכלי חלב בבת אחת, אלא כשאחד מהם אינו בן יומו, ואם שניהם בני יומן יגעילם בזה אחר זה. (שם)

ב. ציפוי שעושים האומנים לקדרות ויורות ישנים, אף שהציפוי נעשה אחר ליבון קל על האש, יש להחמיר להצריכם בכל זאת הגעלה לפסח גם אחר הציפוי. ועל כל פנים מועילה להם הגעלה אחר הציפוי, ואין הציפוי חוצץ בין הכלים למי ההגעלה. (יבי"א ז/מה)

ג. כלים ישנים שציפו אותם כנ"ל, אינם צריכים טבילה אף שהציפוי נעשה ע"י אומן גוי. (יבי"א ז/מה אות ד’)

 

 

 

 

ד. אורז וכל מיני קטניות, ובכלל זה אפונים, מותרים בפסח, ובלבד שיזהרו לברר את האורז מחטים או מיני דגן, ולכן נוהגים לבדוק את האורז שלש פעמים, ובשעה שאין ילדים בקרבתם. והאשכנזים נוהגים איסור בפסח באורז וקטניות, ואין להם לשנות ממנהגם זה, אפי’ ע"י התרה. (יבי"א ה/לז סק"ה. ויחו"ד א/ט. וחזו"ע ב/נג)

ה. יש מהספרדים שנהגו להימנע מאכילת אורז בלבד בפסח מחשש פן לא יוכלו לבדקו יפה, ואם רוצים הספרדים לבטל מנהגם (מחמת חולי, וכיו"ב) אפשר להקל ע"י התרה. (שם)

ו. וכן מי שנהג איסור באורז בפסח, בגלל היותו סמוך על שולחן הוריו, וכיום נשא אשה ועומד ברשות עצמו, רשאי לנהוג היתר בלי שום התרת חכם. ונכון שיעשה התרה. ואף הנוהגים איסור באורז ובקטניות בפסח, מותר להם להשהותם בבית, ואפי’ אם נתלחלחו במים, ואין צורך למוכרם לגוי. (חזו"ע ב/נה)

ז. אשכנזי המתארח אצל ספרדי בפסח, אין להכשילו בדברים שהם נוהגים בהם איסור לחומרא. וכן הוא הדין בשאר חומרות בימות השנה. (יחו"ד א/י. וח"ה סי’ לב)

ח. אשכנזי המתארח בבית ספרדי בפסח, מותר לו לאכול תבשיל שנתבשל בכלים של בעל הבית, הנוהג היתר בקטניות. (יחו"ד ה/לב. חזו"ע ב/נה)

ט. אשכנזיה הנשואה לספרדי, והיא נוהגת איסור באורז וקטניות, אף על פי כן מותר לה לבשל לבעלה ביום טוב אורז או מיני קטניות, ואם ברצונה לבטל מנהג הוריה, ולנהוג משעת נשואיה כמנהג בעלה, נכון שתעשה התרה כדי שתוכל לאכול בבית בעלה אורז וקטניות. והוא הדין לכל יתר מנהגי החומרות שיש לאשכנזים ובפרט בעניני הפסח, שרשאית האשה שהיא מבני אשכנז שנשאת לספרדי, לנהוג כמנהג הספרדים, לאחר שתעשה התרה על מנהגיה הקודמים. (יבי"א ה/לז. חזו"ע ב/נו)

י. מותר לבשל ביום שביעי של פסח שחל ביום ו’ אורז לצורך השבת, אף לאלה שנוהגים שלא לאכול אורז בפסח.

יא. אף על פי שיש מחמירים בפסח בכמה חומרות, את צנועים חכמה להחמיר בביתו, ואם הגיע להוראה, יורה על פי הדין דוקא. ואין להורות לספרדי להחמיר נגד דעת מרן גם בהלכות פסח, כי אנן בדירן נקטינן כהוראת מרן בכל דבריו, וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים, ואומר על מותר אסור סופו לומר על אסור מותר. ואל תטוש תורת אמך. (יבי"א א’ חיו"ד/ג. חזו"ע ב/סג, ועמ’ רצה. יחו"ד סוף ח"ה)

יב. ספרדיה שנשאת לאשכנזי, אין רארי שתבשל בבית בעלה אורז לעצמה. אך בבית הוריה מותר לה לאכול אורז וקוטניות, (ואינה רשאית להקל לאכול בשר "כשר"). (יבי"א ה/לז)

יג. משפחות שעלו לארץ, ובעודם בחו"ל נהגו בכמה חומרות בפסח, וממשיכים כן גם בארץ, יותר נכון שהבנים לאחר שעזבו את בית הוריהם, ינהגו כדעת מרן, ועל הצד היותר טוב יעשו התרה, ועל כל פנים אינם חייבים להמשיך במנהג אבותם לאחר שעלו לארץ. (יבי"א ג’ חיו"ד סי’ יא אות ה’, ויחו"ד א/יב)

יד. אורז המיובא מחוץ לארץ כשהוא מבריק, ויש ספק אם נעשה כן ע"י עמילן של חטה, או שנעשה ע"י שמן של צמחים, ולא היה אפשר לברר הדבר, יש להתיר לאכול אורז זה בפסח אחר רחיצה היטב במים ובשפשוף היטב במים צוננים, עד שיצאו המים זכים. ויש לחוש שמא ההברקה נעשית ע"י שמן צמחוני, ושמא ע"י ההדחה והשפשוף היטב לא נשאר מאומה מהעמילן. (יבי"א ח/מד)

 

 

 

 

טו. נכון להשתדל לקחת למצת מצוה של לילה הראשון מצה שנעשית בעבודת יד, ומכל מקום בדיעבד יוצאים ידי חובה במצה שנעשית ע"י מכונה חשמלית. (חזו"ע ב/קד)

טז. המצה שיוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון של פסח, צריכה להיות שמורה משעת קצירה, ושל עבודת יד. ויש נוהגים שבכל שבעת ימי הפסח אוכלים מצה שמורה משעת קצירה. (חזו"ע ב/קב)

יח. הנוהגים לאכול מצה שמורה משעת קצירה כל שבעת ימי הפסח, ואירע שנה אחת אונס שלא יכל להשיג מצות כאלה, או שהיה חולה, אין צריך לעשות התרה. ומותר לו לאכול מצה רגילה, מאחר שאין בדעתו לבטל מנהגו לגמרי אלא לאותה שנה. ואם רוצה לבטל מנהגו לכל השנים, רשאי לעשות כן ע"י התרה. (חזו"ע ב/קג)

יט. חטים שלתתן ברותחים בשרייה מועטת, שלא שהו במים כשיעור מיל, אלא מיד טוחנים אותם אחר לתיתה, אין החטים מחמיצות בכך, ויש להקל בזה, וכל שכן שמותר להשהותם לאחר הפסח.