הלכות תפילה – מקום התפילה , תפילה בציבור

סימן צ – מקום התפילה (המשך)- א.מצווה יותר להתפלל בבית כנסת שיש בו רוב עם, מאשר להתפלל מבקום שיש מניין מצומצם. או אפילו קצת יותר ממניין, כי ברוב עם הדרת מלך. ורק אם היה המניין של בני תורה...

3 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

סימן צ – מקום התפילה (המשך)
 
א. מצווה יותר להתפלל בבית כנסת שיש בו רוב עם, מאשר להתפלל מבקום שיש מניין מצומצם. או אפילו קצת יותר ממניין, כי ברוב עם הדרת מלך. ורק אם היה המניין של בני תורה שמתפללים יותר בכוונה, או שהשליח ציבור הגון יותר, או שהשליח ציבור מתפלל במבטא ובשפה ברורה ובדקדוק נכון ובנעימה יתירה, אז עדיף שיתפלל שם.
ב. גם מי שיש לו בית כנסת בשכונתו, רשאי ללכת להתפלל בבית כנסת המרוחק מביתו, משום שיש לו שכר פסיעות. אבל תלמיד חכם, נכון שיתפלל בבית הכנסת הסמוך לביתו, כדי שלא יתבטל מלימודו. וכן אם צריך ללכת דרך רחובות העיר שמצויות שם נשים בבגדים לא צנועים, צריך שיקצר דרכו.
ג. יש אומרם שאין שכר פסיעות אלא כשהולך רגלי, ולא כשנוסע ברכב. ולכן הנוסע ברכב לבית הכנסת, נכון שיחנה במקום מרוחק קצת מבית הכנסת, כדי שילך מעט לבית הכנסת. אך בן ישיבה או תלמיד חכם שהליכתו ברגל גורמת לו לביטול תורה, אין לו להקפיד בזה.
ד. מי שהיה הולך להתפלל בבית כנסת שיש בו רוב עם, ונזדמן לו בדרכו בית כנסת שמצפים שם למניין, עדיף יותר שישלים להם מניין, ויוותר על "ברוב עם".
ה. מי שהיה רגיל ללכת להתפלל בבית הכנסת שהיה רחוק מביתו, משום שכר פסיעות, ועתה עבר לדירה אחת שהיא בסמיכות לבית הכנסת שבו היה רגיל להתפלל, אין להצריכו לעבור להתפלל בבית כנסת מרוחק יותר. ומכל מקום רשאי לקבוע מקום תפילתו בבית כנסת מרוחק יותר, ואין בזה משום מעבירין על המצוות, ואדרבה יש לו שכר פסיעות.
ו. מי שיש לו מניין מצומצם במקום עבודתו, ויכול להתפלל מאוחר יותר ברוב עם, יש מי שאומר שעדיף שיתפלל עם המניין המצומם, בפרט אם עושה כן כדי לזכותם במניין קבוע. ואמנם בתפילת מנחה אם המניין מצומצם מתפלל מנחה גדולה, והוא נוהג לכתחילה להתפלל מנחה קטנה, כדעת מרן, אינו חייב להתפלל עמהם, אלא יכול להמתין להתפלל מנחה קטנה. אלא יצטרף עמהם למנין (בלא שיתפלל עמהם) כדי לזכותם במניין.
ז. לכתחילה צריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, כמו שהחציצה פוסלת בקורבן. וכן כדי שלא יתבטל מכוונה בתפילה. אבל דבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים. וכל זה בתפילת שמונה עשרה, אבל בק"ש אין צריך לאומרה סמוך לקיר.
ח. וכל זה אינו אלא למצווה מן המובחר, ולכן אם אינו יכול להתפלל כנגד קיר מחמת דוחק המקום, כגון שמתפללים בעשרה בחדר קטן, ודאי שלא ימנע עצמו מלהתפלל עמם ויחפש מניין אחר, אלא יעצום עיניו ויתפלל אפילו באמצע החדר וכו’, או שיתן עיניו בסידור, כדי שלא יתבטל מהכוונה בתפילה על ידי הדבר החוצץ בינו לבין הקיר.
ט. סטנדר (עמוד תפילה) המשמש לצורך התפילה, אינו חוצץ, אף אם הוא גבוה עשרה ורחב ד’ טפחים. וכל שכן שיש להקל בזה במי שרגיל להתפלל ליד הסטנדר.
י. בעלי חיים אינם חוצצים, ואפילו אדם אינו חוצץ. ויש מי שאומר שיש להיזהר מלהתפלל אחורי שום אדם, וטוב לחוש לדבריו. וכל זה הוא זהירות בעלמא, שיש להיזהר בזה היכא דאפשר, אבל בבית הכנסת שאי אפשר בעניין אחר פשיטא שמותר לכתחילה להתפלל אחורי אדם, אלא שהמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קבוע כנגד הכותל.
יא. מותר לקבוע לוח שויתי המוסגר בזכוכית, ולתלותו בכותל שכנגד המתפללים, ומותר להתפלל כנגדו תפילת שמונה עשרה, וכן במקומות שקובעים בקירות בית הכנסת שיש מבריק, וצורת האנשים שכנגדו נראית בשיש אפילו הכי מותר להתפלל שמונה עשרה כנגד השיש, ואין בזה חשש כדין המתפלל כנגד המראה. ואמנם אסור לתלות תמונות של גדולי ישראל בכותלי בית הכנסת, כדי שלא לבלבל כוונת המתפללים, וכן יש להימנע מלצייר על חלונות בית הכנסת. ולכן אין לקבוע זכוכית אמנותית בחלונות שכנגד המתפללים.
יב. יש להקל להתפלל שמונה עשרה כנגד חלון סגור אף בשעות הלילה, ורק כנגד ראי אין להתפלל. ואם יכול לסגור הוילון, עדיף טפי.
יג. לא יתפלל אדם בצד רבו מובהק, ולא אחורי רבו מובהק ולא לפניו, וכן לא בצד אביו ולא אחריו ולא לפניו, אלא יתרחק מהם 1.92 מטר. והדין כן גם כשמתפללים בציבור. ואם רבו מתפלל במקום מוגבה, כמו על בימה, מותר לעמוד אפילו בסמוך לו ממש.
  
סימן צ סעיף ט’ – דין תפילה בציבור
 
יד. צריך להתפלל בכל יום ויום במניין עשרה, אלא אם כן הוא אנוס, שאז יתפלל בשעה שהציבור מתפללים. ואם הציבור מתאחרים ועובר זמן תפילה, יתפלל ביחידות.
טו. מי שאין לו תפילין בעת שהציבור מתפללים, ומצפה שיביאו לו תפילין, אם הוא מכוין היטב בתפילתו, ימתין עד שישיג תפילין, ויקרא ק"ש ויתפלל עם התפילין, אפילו שעקב כך יתפלל ביחידות. ואם אינו מכוין היטב בכל תפילתו, עדי שיתפלל עם הציבור.
טז. כל המשכים ומעריב לבית הכנסת זוכה לאריכות ימים, שנאמר, אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, וכתיב אחריו, כי מוצאי מצא חיים. וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל, נקרא שכן רע, וגורם גלות לו ולבניו. אבל אם מתפלל בביתו בעשרה אינו נקרא שכן רע, אך אין מתקיים בו הנאמר, אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. זולת כשקבע אותו מקו שמתפללין בו לקדושה כבית כנסת.
יז. המתפללים במניין שיש בו שישה או שבעה אנשים שמתפללים ביחד, והיתר שמצטרפים התפללו כבר, אף על פי כן נחשבת תפילתם תפילה בציבור, ורשאים גם לומר חזרה.
יח. יחיד המתפלל תפילת שמונה עשרה בלחש עם החזרה, נחשבת תפילתו כתפילה בציבור.
יט. מי שהתחיל להתפלל קודם תפילת הציבור, ובתוך שהוא עומד בתפילתו התחילו הציבור תפילתם, חשיב כתפילה בציבור, כל שמתחיל או מסיים עם הציבור.
כ. המתפלל תפילת שמונה עשרה בלחש עם חזרת השליח ציבור, משום הפסק. אבל כשמגיע לברכת כהנים יאזין וישמע הברכה מהכהנים, ויענה אחריהם אמן. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה