המתנה המתוקה של החושך
אומרים שרע, אומרים שחשוך ושלא רואים שום דבר מהבלגאן והכאוס ששולטים בעולם. ואני אומר, שהחושך הזה הוא מתנה מתוקה! רק תפתחו את האריזה.
אין כמו התקופה הזו בה אנו, והעולם כולו, נמצאים כדי לבשר לנו שמשיח כבר כאן, ממש מעבר לפינה. אלוקים נותן לנו את מתנת הגאולה, והיא איתנו כאן.
עד לפני חמישים שנים לא היה נשמע דבר כזה שגבר ואישה ינהלו קשר כמו זוג נשוי, רק מחוץ לנישואין. ילד שנולד מחוץ לנישואין היה בושה בלתי נסבלת. על מעשים של חוסר נאמנות אנשים איבדו חברים, עבודות והשפעה. היום, כל זה נראה כמותר. ולא רק, המדיה אפילו משכנעת אותנו שיש לנו זכות, חובה חברתית אם תרצו, לעבור בכל דרך אפשרית על חוקי המוסר.
תודה לא-ל.
לפני כחצי מאה הייתם צריכים לדבוק בסטנדרטים בסיסיים של דיבור. גסות ובוטות היו דבר פוגעני ומזלזל. אנשים היו מתבקשים לעזוב את המקום, אפילו להתרחק מקולגות, רק בגלל שבחרו במילים הלא נכונות בשיחה.
עכשיו השמים הם הגבול. הרוב הגדול של ערוצי הטלוויזיה מעודד שימוש בשפה זולה ונמוכה, אפילו בערוצים המיועדים לילדים. המוסיקה של היום מורכבת מלא מעט ניבולי פה, שפעם היו גורמים לאנשים להתכווץ בכיסאות שלהם רק מלשמוע אותן… זה לא מטריד אותנו יותר בגלל שהמילים הללו ממוחזרות ונשמעות שוב ושוב, עד שכבר התרגלנו לשמוע אותן.
תודה לא-ל.
לפני כחצי מאה בעולם לא היה חצי מהעושר שיש היום, מהטכנולוגיה המתקדמת, הכלכלה החופשית, והעובדה שרוב אזרחי העולם זוכים לקבל את ההזדמנות להיות עשירים. עכשיו, אתם יכולים לפתוח עסק קטן אונליין בצד אחד של העולם ולהפוך למיליונרים, רק מלמכור את הסחורה שלכם לאנשים שנמצאים בצידו השני של העולם, ואפילו מבלי לראות את הקונים.
מאמרים נוספים בנושא:
תודה שאני כאן
העוצמה שבנקודת השפל
העובדה שאדם יכול להפוך מפושט רגל למיליארדר ועוד בגיל 30, הפכה את כולנו למפלצות מטורפות אחרי כסף. אנו משקיעים כל רגע שיש לנו במרדף אחרי כל הדברים שאין לנו.
תודה לא-ל.
אלוקים סידר את השולחן. הלוויים ממש לפנינו. משיח מחכה לומר את הברכה אחרי הלחם. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא רק ליטול את הידיים ולשבת.
אף פעם לא היה כל כך רע כמו היום, לכן זה גם לא היה כזה טוב!
איבדנו את בית המקדש הראשון, ואת התקופה הנפלאה של ההיסטוריה הלאומית שלנו, בגלל שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה. את בית המקדש השני איבדנו בגלל שנאת חינם ולשון הרע. גם כשארץ ישראל בידיים שלנו, אנחנו עדיין אנשים עייפים וריקים. אין לנו בית מקדש. מי יכול לחיות בלי לב? אין לנו מלך. מי יכול לחיות בלי מוח?
אבל כל זה עומד להשתנות. המציאות שהאבות שלנו תכננו מתאימה בדיוק לסיום הזה.
הדרך היחידה לכפר על החטאים הכי טראגיים היא לעשות עליהם תשובה. וזו צריכה להיות חרטה אינטנסיבית ואמיתית. היא צריכה להיות בדיוק כמו מה שהיינו לפני, עם אותן דרגות פיתויים כדי לבצע את אותן זוועות. רק שהפעם אנחנו צריכים לעשות את זה נכון.
הסיכוי היחיד שיש לנו לעשות את זה נכון הוא דווקא מאותה דרגת חשיכה שפגשנו פעם. כדי לעשות תשובה אמיתית, אנחנו צריכים ליפול למקום אפילו יותר חשוך. כי רק במעמקים, במקום החשוך הזה, אנחנו יכולים לתקן את הנשמה שלנו מהחטאים שעשינו פעם. מקום שיש בו את האור לבנות את בית המקדש ולכונן שוב את מלכות השם.
בכל רגע בו אנו זוכים לקיים את מצוות הקדושה האישית, אנחנו מתקנים את החטאים שחטאנו לפני 2500 שנים. כל רגע שהעולם מתקדם אל עבר כאוס גדול יותר ואנו אוחזים במצווה יקרה זו, אור המעשים שלנו מתבהר עוד יותר. הוא מגיע לנקודה בה אנו אוחזים במפתחות של הגאולה בידיים שלנו.
בכל פעם שאנו מסיימים לעבוד בשעה סבירה ומפנים את כל האנרגיות והכוחות לתא המשפחתי שלנו, כלומר להיות באמת עם בני הבית ולא לחשוב על הפרויקט הבא או על כל הפוליטיקה שיש במשרד וכל מה שמנקר לנו בראש, אנחנו מתקנים את עניין העבודה הזרה שהתגלגלה לימינו בדמות המרדף אחרי כסף.
בכל פעם שאנו מתנגדים לרצון החזק והפנימי שלנו להעליב מישהו או להחזיר לו מנה אחת אפיים, או פשוט לא מדברים על אף אחד רק בגלל שאנחנו משועממים – אנחנו מניחים את אבני היסוד של בית המקדש השלישי, ביתו של הקב"ה. משנים והופכים את ההרס והחורבן של שנאת חינם, של נקמה חסרת היגיון ורצח.
רק בזמן כזה, שאנו חווים היום, התיקונים הללו אפשריים. זו הסיבה לכך שבורא עולם הביא אותנו לנקודה זו לכתחילה.
תודה לא-ל!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור