הסדר של אלוקים
אנחנו עוברים דברים בחיים שנראים לנו "שלא כסדר", שום דבר לא מסתדר והכל נראה כמו כישלון מוחץ, אבל זה הסדר הכי אמיתי, הסדר של אלוקים שמוביל אותנו להצלחה הגדולה.
עוד כמה ימים נהיה שם כולנו, נצא מהעבדות של חיי היומיום, הניקיונות, הסדר, הקניות, ונסב לשולחן ליל הסדר. חג הפסח, הוא חג האמונה, בו בורא עולם משפיע ומחדש את האמונה לכל עם ישראל. כן, תעצרו אפילו כבר עכשיו את הריצות וההכנות ולא רק בליל הסדר, ותנו דעתכם על מהות החג. הכינו עצמכם בתפילות לקבל את האור העצום שטומן בחובו חג הפסח. על זה אמר פעם רבי נתן מברסלב, בשיחתו המפורסמת עם תלמידיו ששאלו אותו, "רבי, מה היה עם כל ההוצאות לחג הפסח?" ורבי נתן ענה, 'שלכל ההוצאות לפסח אינני דואג, רק דואג מהיכן לוקחים את הפסח בעצמו!", הדבר החשוב הוא, כפי שמסביר רבי נתן, איך זוכים לעצם האור והמהות של החג הקודש שישפיע עלינו את הדעת הנפלאה של האמונה.
חג הפסח עמוס וגדוש במצוות ובעניינים רבים, הכל שונה אך מצד שני מאוד מיוחד. אנחנו מגיעים ליל הסדר מלאים באורות, שמחה והתלהבות שהכל ילך כסדר. אולם ההכנה העיקרית היא לדעת מה באמת הקב"ה שואל מאיתנו? הוא רוצה שנעבוד אותו ונעשה רצונו כרצונו, שנקבל את כל מה שיקרה ואיך שילך לכל אחד כרצונו, ואנחנו את שלנו נעשה בתמימות. כי איך שהקב"ה ירצה – זה יהיה הסדר שלנו. לא הספקנו להכין עוד תבשיל? דברים מתעכבים? הילדים לא מתנהגים כמו שאנחנו רוצים? זה הסדר שהבורא רוצה בשבילנו!
מאמרים נוספים בנושא:
התלמיד של "החוזה" מלובלין
אחד מתלמידיו של "החוזה" מלובלין היה עני מרוד שלא הייתה לו אפילו פרוטה להוצאות חג הפסח. מה עשה? המשיך לעסוק בעבודת השם כהרגלו. אשתו, שהבית הריק הציק לה, ביקשה ממנו שלפחות יעשה השתדלות מסוימת. השיב לה בעלה, "מי שנתן לנו את חג הפסח הוא גם ייתן לנו את כל מה שאנחנו צריכים. מי שנותן חיים הוא גם נותן במה לחיות. אני בוטח בבורא עולם ואיני עושה שום השתדלות". "אז לפחות תלך לרבי "החוזה" הקדוש ותבקש ברכה" האיצה בו אשתו. "סברתי פשוטה וישרה ואין לי כל שאלה כיצד אני צריך לנהוג, אז למה אני צריך להטריד את הרבי בענייני גשמיות? אני את שלי עושה, וריבונו של עולם יעשה את שלו" השיב נחרצות לתדהמתה של אשתו.
"כל הבוטח בה' חסד יסובבנו". ימים ספורים לפני חג הפסח הגיע אחד התלמידים העשירים אל "החוזה" להתברך מפיו, ו"החוזה" הורה לו למלא את ביתו של אותו תלמיד בכל טוב כאחד העשירים. אותו תלמיד עשיר שלח שפע שיכול להספיק לכמה חודשים אל ביתו של התלמיד העני, שהיה שמח ומאושר עד השמים שזכה לעמוד בניסיון. את ליל הסדר הוא חגג בהרחבת הדעת, בשמחה ובהתלהבות עצומה והמשיך עד אור הבוקר בשירות ותשבחות. למחרת בבוקר, אחרי תפילת יום טוב, ניגש התלמיד אל הרבי להתברך מפיו. כשעמד ליד רבו "החוזה", הסב הרב את פניו. התלמיד חשב שאולי מקרה הוא ולכן הגיע מהצד השני, אך שוב הרב הסב את פניו ממנו. כך היה גם בפעם השלישית. הבין התלמיד שיש דברים בגו וליבו נשבר בקרבו. 'מי יודע מדוע הרבי לא מתייחס אלי, מה הוא רואה?…' את יום טוב הראשון של חג הפסח העביר התלמיד בצער גדול ועוגמת נפש.
בלילה, כאשר ערך את ליל הסדר בפעם השנייה כנהוג בחו"ל, ניגש התלמיד לשולחן מתוך שברון לב גדול, עד שמרוב עצבות ודיכאון שקע בשינה. רק לפני חצות, עשרים דקות לערך, הצליחה אשתו להעירו. כשראה את השעה היה חייב לקדש ולקרוא את ההגדה במהירות עצומה, עד שאפילו לא הבחין במה שאמר. תוך דקות ספורות היה חייב לסיים את הסעודה על מנת שיספיק לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה. מרוב שברון לב הוא סיים את אמירת ההלל בחיפזון ובלי שום חשק והלך לישון.
למחרת, הגיע לבית המדרש של "החוזה" בברכיים כושלות. 'אם אתמול אחרי ליל סדר כל כך נפלא "החוזה" הזעיף פניו, היום על אחת כמה וכמה שלא כדאי לי לגשת אליו…' חשב בליבו, והגיע להחלטה לברוח מבית המדרש עוד לפני שתסתיים התפילה. אך למרבה ההפתעה, עוד לפני סיום התפילה "החוזה" בכבודו ובעצמו ניגש אליו ובירך אותו בברכת חג שמח בפנים מאירות. עכשיו התלמיד היה ממש מבולבל. מה קורה כאן? הוא המתין עד שכולם הלכו וניגש ל"חוזה" להבין את פשר העניין. אמר לו הרב: "כשאתה אמרת כן, בשמים אמרו לא, וכשאתה אמרת לא, בשמים אמרו כן". כלומר, ביום שבו עשית את הסדר בהתלהבות נכנסה בך גאווה וחשבת, 'אני בעל אמונה, אני בעל ביטחון, אני ואני ואני…' ראית רק את האני שלך, לא את העובדה שאתה עובד את השם ומשרת אותו. חשבת שאתה עורך סדר ראוי לשמו, אבל בשמים היו מאוכזבים מאוד. אבל אתמול, כשהיית שבור ולא החשבת את עצמך כלל, אז עשית בדיוק מה שהקב"ה רצה ממך – שתעשה רצונו רק בגלל שהוא ציווה. לכן, למרות שאתה בטוח שסדר כזה לא נחשב, בשמים הוא מאוד יקר וחשוב. וכתוב במשנה: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים". זה ניסיון גדול הן למרבה והן לממעיט. הממעיט – שליבו שבור בקרבו, ברור שהוא מכוון את דעתו לשמים, אבל המרבה – נמצא בניסיון גדול שלא תיכנס בו הגאווה והוא צריך להתחזק לעשות את הדברים לשם פועלם, ואילו הממעיט נמצא בניסיון שישמח במה שהקב"ה מזכה אותו לעשות ולקבל את רצון הבורא באהבה ולהאמין שהוא זוכה לעשות נחת רוח גדולה לבוראו", סיים הרבי את דבריו.
לשמוח בכל מצב!
אין כמו סיפור עם מסר נפלא כזה ללמד אותנו שהאדם צריך לשמוח בכל מצב בחייו – בירידות, בנפילות, בבלבולים, ובזמנים שהוא חושב "שאינו זוכה" לעבוד את הבורא. אך עליו לדעת נאמנה, שאם הוא יודע שכל מה שעובר עליו זה רצון הבורא – בזה הוא עושה את רצון בוראו הכי טוב ונפלא שאפשר. למה? מכיוון שהוא מקבל באהבה את מה שקורה איתו ועושה את שלו לפי יכולתו, ובמה שאינו יכול הוא מתחזק ברצונות וכיסופים ומתפלל ומבקש עזרה, עם או בלי שמחה, עם או בלי התעוררות – כפי שהקב"ה מנהיג אותו. כך הוא מראה שהוא עושה את רצון הבורא רק בגלל שהקב"ה ציווה, ולא בגלל שהוא מרגיש טוב עם עצמו.
נכון, אין כמו לעשות את הדבר האדיר זה עם שמחה, אבל יש פעמים בהן הקב"ה לוקח מהאדם את השמחה כדי לראות כיצד ינהג, האם יישאר נאמן למרות הכל? האם הוא שמח עם רצון הבורא?
וכאן נשאלת השאלה – כיצד יידע האדם אם הוא שמח בבורא באמת, או שהוא שמח מצד הגאווה שלו? כאשר אדם עושה את רצון השם ושמח באמת, שום דבר לא יכול להפיל אותו מהשמחה. עצם העובדה שהתלמיד של "החוזה" נפל ברוחו בגלל שרבו הזעיף לו פנים, השמחה שלו לא הייתה אמיתית. אז מה אם הוא לא האיר לו פנים? נכון, יש כאן משהו וצריך להבין מה הוא בא לומר לך, אבל אתה הרי עשית את רצון הבורא ואתה שמח בו, איך משהו בעולם יכול להעיב על שמחה שכזו?! אם יש לך מיליון דולר בכיס ומשהו לא כל כך מסתדר לך, זה יפיל אותך? לא שמחת בנחת רוח שעשית לאבא שבשמים ובמתנות שקיבלת ממנו, אלא בהרגשה האישית שלך שאתה חושב שאתה משהו. זה לכל הדעות "כוחי ועוצם ידי" ולכן אדם נופל.
המסקנה ברורה: עלינו להתחזק ולדעת שהכל מכוחו וחסדו של בורא עולם, ולעשות כל מה שאנחנו עושים לשם שמים, לעשות לאבא נחת רוח. לא עושים דברים בגלל שיש לנו 'הארה' או התעוררות או מכל סיבה אחרת, אלא המבחן האמיתי הוא לעשות את הדברים בלי שום הארות או התעוררות וסיבות כאלה ואחרות. גם כשאדם בחושך גדול והוא מחפש מה הקב"ה רוצה ממנו, ובנוסף מתחזק ברצונות להמשיך הלאה ועושה בשמחה את פעולותיו ובכל מה שמזכים אותו משמים, זו שמחה אמיתית בכל מצב. זה נקרא לעשות רצון הבורא בכל מצב, יהיה מה שיהיה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
האגרת
בספרו ליקוטי מוהר"ן, כותב רבי נחמן מברסלב אגרת חיזוק לכל אדם לזמנים של קושי, ירידה ובלבולים: "וצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם, לבלי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבור עליו מה" – לא משנה מה עובר עליך – תהיה עקשן. ולא סתם עקשן, אלא עקשן גדול. במה? ברצון! אל תניח את המעט שבידך, שזה הרצון הנמצא בידך תמיד ואי אפשר לקחת לך אותו, תחזיק בו בכל הכוח, ואפילו כשקשה ולא הולך לך – תרצה!
וממשיך רבי נחמן ואומר: "וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאוד, כשתתחיל קצת בעבודת ה'". רבי נחמן מזהיר מאוד לזכור דברים אלה היטב מכיוון שזה דבר הנצרך לכל אחד, כי בדיוק בנקודת הנפילה היצר הרע רוצה לתפוס את האדם שיתחיל לרדוף ולהאשים את עצמו עד שיעזוב את הכל. אבל צריך לזכור שגם הנפילה היא משמים והיא ניסיון באמונה, כפי שאומר רבי נחמן: "צריך עקשנות גדול מאוד מאוד להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עמדו, אף אם מפילין אותו, חס ושלום, בכל פעם. כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת השם, כידוע, אף על פי כן עליו לעשות את שלו, לעשות מה שיוכל בעבודת השם ואל יניח עצמו ליפול לגמרי, חס ושלום".
אנחנו עוברים דברים בחיים שנראים לנו "שלא כסדר", חושבים שאנחנו מתרחקים מהבורא, אבל באמת, זה הסדר האמיתי וזו דווקא הדרך בה נצליח להתקרב לבורא עולם, לכן מדגיש רבי נחמן ואומר: "כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה". זה בדיוק הסדר הנכון שלך להתקרב לבורא עולם. חשוב מאוד לדעת שהמסלול מלא בנפילות, ירידות ובלבולים, ועוד יותר חשוב – לא להתבלבל! הניסיון נועד רק להחזיק ברצון ובתפילה ובכל מה שאפשר, אך העיקר הוא לא לעזוב את האמונה שהכל מאת השם, שככה השם רוצה והכל לטובה! לכן, כדי לעבור את מסלול המכשולים הזה באמונה ועם הרבה רצון – אנחנו צריכים להכין את עצמנו ולהפנים שלא משנה מה נעבור – נחזיק חזק באמונה. נבין שהכל לטובה. נאמר תודה ונמשיך לרצות בכל הכוח. נזכור היטב שבשמים רוצים לראות איך אנחנו מגיבים – לא מרפים ולא עוזבים את הרצון.
רבי נחמן אומר לכל אחד מאיתנו "אתה תצטרך את זה מאוד"! מכיוון שזה המסלול הנכון להתעלות ברוחניות שלנו, להשיג את קרבת הבורא. אל תחשבו שאתם מתמודדים עם אתגרים בגלל שלא רוצים את העבודה שלכם. ההיפך הוא הנכון! רוצים מאוד ודווקא מתוך הבלבולים והקשיים. כל הצדיקים עברו את זה, "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה" – רק בזכות המכירה וכל מה שעברתי נהייתי יוסף הצדיק.
ועם האווירה של החודש הנפלא, חודש האביב והפריחה, ושל אווירת החג הקדוש שתיכף פורש כנפיו עלינו, נהיה גיבורי חיל ונכין עצמנו ברצון ובתפילות ובכל ההשתדלות לעשות את רצון הבורא על הצד הטוב ביותר. נכין גם את עצמנו לקבל באמונה את מה שעובר עלינו, ושנזכה להיות כלים לקבל את כל ההשפעות הנפלאות של האמונה הקדושה שזוכים בהן בחג הפסח הבא עלינו לטובה, ועוד השנה נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו, אמן
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור