העצה היומית
איך לבכות לך למדתי. איך לכעוס, לזעום, לקטר ולהאשים לפניך – גם כן למדתי. איך לצוף מתוך קהות עוד לא למדתי. תעזור לי, אבא...
בתוכנה של המודם יש פינה שנקראת 'העצה היומית'.
בכל פעם העיניים שלי נמשכות לשם אוטומטית, למצוא את העצה היומית שלי, ותמיד הן מתאכזבות מחדש. יש שם רק שטויות טכניות, שלא קשורות אליי.
קרוב מאוד, ממש לידי, ישנה העצה היומית שלי, אבל אני לא מצליחה לגעת בה.
השם הטוב, אני רוצה לדבר איתך.
אני רוצה לדבר איתך!
אני יודעת שזה יציל אותי, יוציא אותי וישדרג את כל האזור החשוך שאני תקועה בו למשהו הרבה יותר מסביר פנים.
גם אם לא אראה איך התפאורה מתחלפת – היא תתחלף. כי אם אזכה לדבר ולבקש – אנצל.
אבל ככל שאני מרגישה רע יותר, אני תקועה יותר.
יושבת על הכיסא, מחוקה מרוב עומס, גמורה מעייפות, המוח קהה ומבולבל והפה לא זז.
כי, אתה מבין, ככל שאני עמומה יותר ככה אין לי כוח לסתם.
אם להתפלל, אז שיהיה באמת.
סתם למרוח מילים – כבר מרחתי כל היום.
סתם להתברבר בדיבורים לא מדויקים – כבר התברברתי בטלפון אלף שעות.
עכשיו אני רוצה אותך – אבל אותך עם האיכויות האמיתיות. שיבוא כבר הדבר שיחתוך את כל הבלה-בלה-בלה הזה בקרן אחת חדה של לייזר, ויבקע פנימה והחוצה, גבוה ולעומק.
שיבוא!
אבל הפה נעול, המוח קהוי והשכל הזוי. ואין כאן כמעט בן אדם…
איך אקרא לך? איך אמצא אותך? בכל בוקר אני מבקשת ממך לזכות לתפילה אישית, ולעיתים קרובות הערב מוצא אותי כשאני קורסת במצב תודעה הפוך לגמרי, ואין כלום. אין תפילה. יש רק געגועים כאלה, עמומים, מתחננים, חלושים ומותשים מכדי שיהפכו למנוע.
נשארו, כמובן, שעות הריסוק הכואבות.
מהריסוק הכואב אין שאלה איך להתפלל – משם כבר באים בריצה.
באים, שופכים, מייללים ומסבירים כי אתה שומע כמו שאף אחד לא שומע, מקבל כמו שאף אחד לא יכול, ומקשיב כמו שאף אחד לא מקשיב מחוסר כוח ומחוסר מקום.
איך לבכות לך למדתי.
איך לכעוס, לזעום, לקטר ולהאשים לפניך – גם כן למדתי.
איך לצוף מתוך קהות עוד לא למדתי.
וגם מציק לי, אבא, שאני לא באמת מרגישה מולך כשאני מדברת.
אני מדברת בעיניים עצומות, יודעת שאתה שם אבל לא מרגישה.
תעזור לי, אבא. אני בתקופה שבה אינני יודעת מה מצווה ומה עבירה, מה נכון ומה טעות.
ובעיקר – מה אתה רוצה ממני ואיך הכי נכון לנשמה שלי. והרי אי אפשר לשאול על זה אחרים, כי כל אדם נמצא בנקודה אחרת במפה אחרת. כל אדם קיבל שליחות להתקדם מנקודה שונה לנקודה שונה, ואי אפשר להשוות בין איש לרעהו.
יש מי שצריך לקום ולפעול, ויש מי שצריך להפסיק ולהרפות.
יש מי שצריך ללמוד להיכנע, ויש מי שצריך ללמוד להיאבק.
יש מי שצריך לשאול אחרים, ויש מי שצריך לציית לעצמו.
יש מי שאתה רוצה אותו לוחץ ומתעקש, ויש מי שאתה רוצה אותו נכנע ומקבל.
מה אתה רוצה ממני?
מה התפקיד שלי?
איפה השליחות שלי?
אני מבולבלת, והבלבול משרה דכדוך ועצב, ואלה השניים מרחיקים מתפילה.
שעתיים מדכדכות ממש של ניסיונות סרק להתפלל עברו עליי, וגרמו לי לשבת עכשיו ולזרוק מילים עצבניות אל המסך. תן לי כוח להקריא לך אותן. אפילו הכי חלש ופלגמטי, אפילו מנותק לגמרי, אפילו בלי מנגינה ובלי טעם ובלי ריח. לפחות להקריא, שתהיה לי תפילה.
וזאת תהיה העצה היומית שלי.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור