הצלצול המעורר

כך שמעתי פעם: אם לא תעצב תוכניות חיים משלך, רוב הסיכויים שתיפול לתוך תוכניות של מישהו אחר. ונחש מה הם תכננו בשבילך? לא הרבה.

החופש הגדול הסתיים… אווירת סוף שנה… מרגישים את סיום השנה ומתרגשים לקראת השנה החדשה.

במהלך השנה, אנחנו לא פעם שוכחים את עצמנו ומתנהגים לפי מה שאחרים רוצים ממני, מה שהמשפחה דורשת ממני, מה שהעבודה תובעת. מה שאומר, שעלינו לדעת מה החיים רוצים מאיתנו?

אולי זה צריך להיות ההיפך. השאלה המדויקת היא – מה אני רוצה מהחיים שלי? מה אני רוצה לעשות בסיום השנה הזו? מה אני רואה לנכון לפעול ולהשאיר חותם בשנה הבאה?

התפזרנו והלכנו לאיבוד. עכשיו, זה זמן נפלא לאסוף את עצמנו, חלק אחרי חלק, מחשבה אחרי מחשבה ולהתמקד ולגבש את: מה אני רוצה מהחיים שלי? מכיוון שנעלמנו לעצמנו שנים רבות יהיה עלינו לחפש את האבדה. קשה לנו לדעת מה אנו רוצים, כי שנים רבות לא רצינו, אלא ריצינו.

ימי סוף השנה דומים לסיום תקופת לימודים, סיום קורס, סיום פרויקט. נקודת סיום היא לרוב מנוחה וירידת מתח. אבל דווקא ימי סוף השנה הם ימי התעוררות. במקום להוריד את הפעילות, יש להעלותה, כי ימי החודש הזה – חודש אלול, הם זמן יזמות ולא הירדמות.

אז אילו חיים אתם רוצים? יותר כסף? יותר זמן פנוי? יותר זוגיות? יותר כושר? אכילה נכונה? או במילים אחרות, איך לוקחים אחריות על החיים?

פעם חשבתי שאחריות זה להתחייב למטלה, משימה או פרויקט. חשבתי שאחריות זה לקחת על עצמי משהו עד הסוף. ראיתי את עצמי כאדם אחראי. וראיתי סביבי המון אנשים שלוקחים אחריות משמעותית ומצליחים בה. אנשים מלאי משמעת עצמית, חדורי מטרה ועושים את הפעולות המתבקשות כחלק מלקיחת אחריות.

אבל! כאשר היה מדובר בשינוי כלשהו, נעלמה לה היכולת לקחת אחריות. למשל באכילה (כי זה משהו שאני מכירה מקרוב) שוקולד קטן, גלידה או עוגה היו לפתע "מחריבי היכולת לקחת אחריות". וזה הדהים אותי. כי איך אדם רציני ואחראי הופך אל מול המתוקים האלה חסר אונים וחסר משמעת עצמית?

וזה כולל כמובן ים של תירוצים והסברים, רגשי אשמה וביקורת עצמית, חשבון נפש ותחושת כישלון.

מאמרים נוספים בנושא:

סליחה בלב שלם

מריחים את הסוף

עוד אלול הגיע

אלול – אימון לעצמי ושינוי להרגלים

משהו חדש עומד להתחיל!

אימון בלי הפסקה

כמה קטן ככה גדול
הפרומו להתחלה הגדולה
מי המלך?

הדרך לסליחה
מחר הם לא יהיו פה
הזדמנות לנצח
אנשי אלול

הכוח של מודה אני

צעד ראשון להצלחה

אני, מה שהייתי או מה שאהיה?

אחרי זמן רב של הרהורים הבנתי משהו שמסביר את הקושי שבלקיחת אחריות, ולשם כך עלינו להבין מהי אחריות.

בעבר חשבתי שאחריות היא נשיאת מטרה, משימה ועמידה במטלות. היום אני מבינה שאחריות היא נתינת תשומת לב. אחריות, זה חיבוק לעצמי.

ולמה הכוונה? לקיחת אחריות היא להתמקד ולתת תשומת לב לדבר שאני מבקש ליישם. לקיחת אחריות זה לתת מקום מועדף למשהו שבחרתי לעשות אותו.

ההבנה הזו הורידה את הרגשות השליליים המלווים את העניין הזה שניקרא לקיחת אחריות. היא גם אפשרה לדעת שאי לקיחת אחריות איננה כישלון, חולשה, אשמה או חוסר ערך, אלא חוסר נתינת תשומת לב. מה שניתן לו תשומת לב ומקום בעדיפות עליונה, יהיה משהו שאנו לוקחים עליו אחריות.

ומהו הקושי? הבעיה בלקיחת אחריות היא הפער בין הרצון לעשות משהו לבין הזמן שמקדישים לו. הפער בין הרצון לחיות בצורה מסוימת לבין המציאות. הקושי הוא הקונפליקט בין המחשבות והרצון לבין הפעולות והמעשים שלנו. כאשר יש תסכול ואי שביעות רצון, זה אומר רק דבר אחד: להתעורר! קריאת התעוררות. כשיש פער בין הרצון והמעשים זה צלצול מעורר, הזדמנות להתחיל מחדש ולשפר את המצב, לשים לב למחשבות ולקחת אחריות על המעשים והפעולות.

לצורך התחלה טובה, נכוון את המחשבה:

למשל, אני רוצה לכתוב ספר/עבודה – האם מה שאני עושה מקדם אותי?

אני רוצה לשפר את בריאותי – האם אני עושה את הפעולות והמעשים המתבקשים?

האם אני עושה פעולות מעשיות להגשים את הרצון שלי במציאות, או שמא עושה פעולות להגשים רצונם של אחרים – הבוס וכדומה?

כדי שלא נטעה שהכל מתנהל על פי הרצון שלנו בלבד, אוסיף נקודה מעניינת – נקודת האיזון. יש לאזן ולתת תשומת לב והתמקדות, לממש רצונות טובים ולהפיק מחיי את המיטב, ויחד עם זאת, לתת תשומת לב במידה המתאפשרת והמדויקת לרצונות חיצוניים.

אז מה אתם רוצים מהחיים שלכם?

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com