השאלות של פורים

 החג הכי שמח בשנה כבר דופק לנו בדלת ואנחנו מתכוננים לקבל אותו הכי טוב שאפשר, כמו כל אורח חשוב. התחלנו עם קריאת פרשת “זכור את אשר עשה לך עמלק” בשבת, שהיא הכנה עצומה ליום פורים – שהוא לא רק מצחיק אלא גבוה וקדוש מאוד – כדי למחות את קליפת המן-עמלק ועל ידי זה להסמיך גאולה לגאולה – מגאולת פורים לגאולה השלמה במהרה, אמן. אבל, יש גם את השאלות שצריך לשאול ולקבל עליהן תשובות. אלה השאלות של פורים.

עצם זכירת מעשה עמלק הוא תחילת מצוות מחיית קליפת המן-עמלק. אי אפשר למחות משהו שלא יודעים מיהו ומהו, שהרי עמלק היה משנה לבושו ולשונו על מנת להטעות את ישראל ולבלבלם בתפילה, כפי שאומר רש”י (מדבר כא, א) וכן היה מדמים עצמם לבהמות על ידי כשפים כמבואר ברש”י (שמואל א טו, ג). וכך הדבר קורה מדור לדור, זיהויו של עמלק משתנה בכל פעם ומאדם אדם, לכן אנו מצווים לקרוא בכל שנה את מעשה עמלק ואת מגילת אסתר מכיוון ש”הימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה.

מאמרים נוספים בנושא:

רגעי הקסם של פורים

אויב קר

תעשו לו דווקא!

העצם בגרון של המן

התוכנית של התממשה

אם חשבתם שמדובר במלחמה של פעם, טעיתם. זו מלחמה מתמשכת. אלא שבכל שנה אנו שואלים שוב ושוב – רגע, האם לבורא עולם, שהוא איש מלחמה ישתבח שמו, יש קושי חלילה להכניע את העמלקים ברגע אחד? התשובה היא, לא! אין לו שום קושי, אלא שמחיית עמלק שהיא פרסום שמו ומלכותו של הבורא בעולם – היא העבודה שלנו! כל אחד מוחה את עמלק ממוחו וליבו כפי דרגתו. אנו החיילים של הבורא במלחמתו והעבודה שלנו משנתה מדור לדור, כפי העמלק של אותו הדור. העיון בפרשת “זכור” והמגילה בכל פעם מחדש מהווים עבורנו התבוננות מעמיקה יותר, לימוד המסקנות הנכונות עבור כל אחד מאיתנו כפי צורך הדור והשעה, הלכה למעשה בזכירה ובעשייה. בימי הפורים מאיר אור עצום וגדול מאוד שבכוחו להאיר ולגלות לכל אחד את כל ההסתרות ולראות את העמלק שבתוכו, כך יוכל למחותו ולבערו. זו השמחה שלנו בפורים, שמחה נפלאה שנזכה שתיכנס לתוכנו ותאיר לנו את כל השנה כולה.

האדמו”ר מקלויזנבורג, בעיונו במגילת אסתר, זכה לגלות לנו תורת אמת ודברי אלוקים חיים המעוררים את הנפש בעומק אור האמונה המתגלה בפורים. מצאתי לנכון להעלות אותם על הכתב כדי שיהיו לנו הכנה נפלאה למצוות קריאת ושמיעת המגילה, שהיא עת רצון קדוש ונפלא.

בדבריו, שואל האדמו”ר מספר שאלות: א. מה פשר הוויכוח בין אסתר למרדכי, שהוא קרע את בגדיו והיא שולחת בגדים להלבישו, וכי אסתר חשבה שלמרדכי חסרים בגדים? ב. מרדכי אומר לאסתר ללכת אל המלך אך היא ממאמנת. בוודאי שאי אפשר להסביר שאסתר המלכה פחדה למות, היא הרי הייתה מוכנה למסור את נפשה למען עם ישראל, אם כן, מדוע היא מתווכחת עם מרדכי? ג. אם כל העניין של ימי הפורים הוא הודיה על הנסה, כיצד חייבו חכמים את האדם שישתה יין עד דלא ידע ויאבד שכלו ודעתו, איך יוכל לשבח ולהלל את הבורא במצב כזה? האם הוא לא מאבד את עיקר תקנתו ותכליתו של היום הקדוש? ד. מדוע נקראת המגילה על שמה של אסתר ולא על שם מרדכי, שהרי גם הוא כתב אותה, ונראה שהוא זה שפעל את כל מאמצי ההצלה?

כדי לענות על שאלות אלה, מקדים הרב ואומר: “בכל צרה שלא תבוא על אדם מישראל – יכול לבטלה מיד! אם יקיים מה שאמרו חז”ל: חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה” (ברכות נד). הכל מאיתו יתברך ואני מודה ומשבח על טובו הגדול שזוכר אותי ולא שוכח ממני. אין אלו אלא חסדיו של הבורא אשר מאיתו לא תצא הרעות”. כלומר, כאשר אדם מאמין שהרע הוא טובה ומודה ומשבח את הבורא על זה – מיד הוא מבטל אותו! ובנוסף, האדמו”ר מסביר שעל ידי הכרה אמיתית בכך שהרע הוא טוב היה אפשר לבטל את כל הגלויות: “כשאדם מישראל מגיע לידיעה זו בעומק ליבו באמת לאמיתו ויודע ומאמין שכל מה שהשן יתברך גוזר ומביא עליו- הרי זה טוב מאוד, אז שום דבר לא יכול לקרות לו, כי כאשר מיד חושב כך כך כל הגזירות הרעות בטלות ומבוטלות. כל גזירת הגלות היה אפשר לבטל על ידי בחינה זו. זה תורת אמת“.

אך מהי הצרה האמיתית? מסביר האדמו”ר: “ברם דא עקא (=זו הצרה), שאין אנו במדרגה זו ואנחנו מקטני אמנה שלא יכולים לקבל ייסורים, כשכואב לו מתאונן ובוכה שרע ומר לו ואינו מרגיש שזה לטובה מאת ה’ הטוב – ומזה נמשכים כל הצרות!” – באופן חד משמעי אומר הרב – שכל הצרות והייסורים נמשכים מחוסר אמונה! והאדמו”ר מציין בדבריו מעשה בצדיק שהיה בדרגת אמונה כזו שעל הכל היה אומר “גם זו לטובה”, לו היה חבר צדיק נוסף שאמר עליו שטוב שלא היה בזמן גזירת המן הרשע, מכיוון שלא היה קובע צום ובכי ומספד אלא לובש בגדי שבת ומכריז ברחובות בקול צהלה שזה לטובה ולישועה גדולה, והיה רוקד ומזמר ברחובות שושן הבירה וכן הלאה. ואומר הרב, שהחבר הצדיק לא התכוון חלילה לזלזל בחברו הראשון אלא לשבח אותו, שאם באמת היו עושים כך שמו של המן הרשע היה נמחה מיד!

לפי הסבר זה מסביר האדמו”ר את כוונתה של אסתר בשליחת הבגדים למרדכי. אסתר המלכה הייתה במדרגה עצומה של אמונה שהכל לטובה, וכאשר צרה מרחפת מעל ראשינו צריך לשמוח ולרקוד ולהאמין שזה הכי טוב. אולם, כשראתה שמרדכי צועק בתוך העיר עם שק ואפר, אמרה לו זה מפיל פחד על היהודים שעלולים ליפול בכיות ועצבות, וזו צרה הרבה יותר גדולה שמעוררת קטרוג נוראי בשמים. ובאותו זמן, אכן הייתה צרה גדולה ולכן “ותתחלחל המלכה מאוד”. היא התנגדה למרדכי ואמרה לו “זו לא הדרך שלימדתנו, רבינו” ושלחה לו בגדי חג שירקוד ויצא בתופים ובמחולות ברחובות, כי כך מתייחסים לכל גזירה שלא תבוא.

אולי גם זה יעניין אתכם:

רק השמחה!

ואפילו בהסתרה

הכי קשה זה להיות שמח

שנים חיפשתי אותה

תודה, הכי פשוט.

…ועת לומר תודה

זו הסיבה שאסתר המלכה מיאנה ללכת אל המלך. היא אישה צדיקה עצומה, היא לרגע לא חשבה שאחשוורוש יכול לבטל את הגזירה, והיא גם לא חשבה לבקש ממנו או לפחד מפניו מסיבה אחת – היא ידעה שהוא לא מציאות בכלל. אלא, שאסתר רצתה לבוא לפני המלך האמיתי – בורא עולם, שרק בכוחו לבטל את הגזירה אולם סברה שהדרך של שק ואפר ובכייה היא לא הדרך, אלא אדרבה, קטרוג גדול יותר יתעורר חלילה, כי “אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק”.

התבוננתי על דברים אלה, ועלתה בי השאלה – האם מרדכי לא ידע את כל זה? הרי “מרדכי ידע את כל אשר נעשה”, והוא גם ידע היטב ש”אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק”. יש כאן ויכוח גדול ועמוק מאוד. מרדכי ידע שתכלית כל הגזירות היא לטובה, לעורר את עם ישראל ולקרבם, לכן מודים על הצרות מכיון שבעזרתן אדם זוכה להתעורר ולהתקרב לבורא עולם. הוא גם ידע בהחלט שצריך לרקוד ולשמוח גם בזמן של צרה איומה כזו, שהרי בוודאי היא לטובה. אלא, שמרדכי חשש שאם יעשה זאת עם ישראל לא יבינו את גודל הצרה שניחתה עליהם ולא יתעורר לחזור בתשובה. הם יפרשו בצורה מוטעית את שמחתו של מרדכי הצדיק ויחשבו שהגזירה לא חמורה ואין סכנה ממשית. לכן מרדכי לבש שק ואפר, הוא הבין שזו הדרך היחידה לעורר את עם ישראל וכמה שיותר מהם ולזעוק צעקה גדולה ומרה על המצב.

אבל אסתר טענה מנגד, שאדרבה, זה עלול להפיל את העם לייאוש ועצבות, שזה דבר הרבה יותר גרוע מכל צרה. התשובה והתיקון של האדם, ועם שלם, תלויים בשמחה, שהרי אי אפשר לחזור בתשובה ולפעול ישועות בעצבות. ואם עם ישראל ייפלו לעצבות – הם ייפולו מהמעט שעוד יכלו לעשות. אם יהיו בשמחה, אז עצם קבלת גזירת הבורא בשמחה היא עבודה של קבלת הייסורים באהבה ויש בכוח להמתיק את כל הדינים, ומתוך כך ילמדו ויתפללו ויזכו לפעול מתוך שמחה, הרבה יותר מאשר על ידי בכיות ועצבות.

אם יתחזקו בשמחה, למרות שבהתחלה הם לא יעשו תשובה על העוונות, אך על ידי עבודת הבורא בשמחה יחזיקו באמונה האמיתית, הם יזכו להתעורר ממקום עמוק לתשובה נכונה, שהרי כולם רואים את המודעות ברחובות ויודעים בדיוק מה מצפה להם. זה ויכוח יסודי בעניין מהי הדרך הנכונה לעורר את עם ישראל, ובוויכוח הזה נפסקה הלכה כאסתר המלכה ולכן נקראת המגילה על שמה.

לפי דברים אלה מבאר האדמו”ר את עניין שתיית היין. בפורים צריך למצב של “עד דלא ידע”, כלומר שלא יהיה אצל האדם שום הבדל בין המן למרדכי, בין צרה לישועה, ובכל מה שעובר עליו יקיים את ההלכה הפסוקה: “לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמא לטב עביד”, ובדרך זו לא יהיה לו שום הבדל בין פורים ליום רגיל, השמחה היא תמידית, בכל יום ולא רק בפורים! זה האור המיוחד והעצום של פורים – להורות לנו שאין שום צרות ושום גזירות ותמיד שמחים ומודים לבורא עולם. ומה הכוונה “ברוך המן?” המן, הוא הצרה שכאשר מודים עליה בבחינת ‘ברוך המן’ – מיד הוא נמתקת והופכת לחסדים וישועות, ומתו הצרה והגזירה מתקרבים לאמונה ולתשובה בבחינת “גדולה הסרת הטבעת”. ואילו “ארור מרדכי” – הכוונה היא שהדרך לעורר אנשים לתשובה על ידי שק ואפר ולהפילם לייאוש ועצבות היא שמעוררת קטרוגים, וכמובן, מרחיקה את הישועה. לכן היא נקראת ‘ארור’ משום שאינה נכונה.

ומסכם האדמו”ר במתק לשונו: : “לפיכך קבעו חז”ל לקרוא את המגילה על שמה של אסתר ולא על שמו של מרדכי – שלא לקבוע הלכה כמותו אלא כדברי אסתר, שבכל גזירה שלא תבוא, יותר מועיל לבטלה על ידי שמחה מתוך ברכה על הרעה כשם שמברך על הטובה”.

מתוך דבריו של האדמו”ר, בורא עולם האיר את עיניי על כך שהדרך לזכות באמונה שלמה ולראות את הקב”ה ורחמיו בכל מצב – ולראות בפועל ממש איך הכל לטובה, היא רק כאשר אנחנו שמחים ומודים לבורא על הצרות והגזירות, כמו שאומר דוד המלך ע”ה, “באלוקים אהלל דבר, בה’ אהלל דבר” (תהלים נו), והגמרא (ברכות) אומרת לנו, ש”באלוקים אהלל דבר’ – זו מידת הפורענות, ו’בה’ אהלל דבר’ – זו מידה טובה, להודות לבורא על הטובות. אבל כאן נשאלת השאלה, אם אנחנו מודים על ‘הרע’, על הפורענות, הרי מיד נודה גם על הטובות?! למה להוסיף “בה’ אהלל דבר”? התשובה היא, שאם אדם מודה לבורא על הפורענות אז הופכים אותה לרחמים ומתבטלות כל הצרות, לכן התוצאה היא “בה’ אהלל דבר”, שנשאר לנו רק להודות על הטוב והחסדים. אם תאמר תודה לבורא עולם על הצרות והקשיים, תראה איך שהכל לטובה, שהכל רחמים, ניסים וישועות וכל הצער והכאב והגלויות יתבטלו לחלוטין.

יהי רצון שנזכה למחות את קליפת המן-עמלק, ועל ידי זה נזכה בימי הפורים למחות את הבכיינות ולזכות לאמונה שלמה ולהודות לבורא על הכל מתוך שמחה עצומה בכל מצב, אמן.