השנה את מתחפשת לאישה שמחה
אדר כבר כאן, למה את לא שמחה? תצחקי, תתרחבי, תהיי החלטית. למי את מחכה? לא הולך לך? תזייפי. תחשבי שאת בסדנת צחוק. אה, למה תתחפשי השנה את שואלת?
קדימה, הגיע הזמן להרבות בשמחה!!!
נו, אדר כבר נכנס, למה את לא שמחה?
תחייכי, תצחקי, תאירי פנים. תתרחבי, תהיי החלטית, תודי על כל מה שיש לך. למה את מחכה?
אבל התקשרו מהבנק בגלל החריגה במינוס, והילדה והבעל חולים כל אחד בתורו כבר חודש. השמנתי המון ואני לא מפסיקה לאכול, רבתי עם אחותי, הבית שלי הפוך ומבולגן ואני לא מצליחה להשתלט על הכביסה, החתולה לא מפסיקה ליילל ובא לי לצרוח עד לב השמים – דייייייי! עד מתי?
אבל כבר נכנס אדר, חודש השמחה. חייבים להשתדל, אפילו לזייף את זה. תעשי כאילו, כמו בסדנת צחוק. תצחקי בקול, מה יש? תמתחי את השפתיים לצדדים, תפתחי קצת את הפה, ומבפנים, מתוך הבטן תגלגלי מן נהמות. בהתחלה זה יוצא קצת מפחיד, היסטרי כזה, אבל תמשיכי, אל תשברי. כן, ממש ככה. את מרגישה קצת מטופשת, נכון? אל תתביישי, תמשיכי, זה יבוא.
אני מנסה אבל הטבע שלי משתלט ולא נותן. איך אני אזייף את מה שאני לא מרגישה? איך אני יכולה להרגיש שמחה במציאות המצרה הזו? מצרים, כל הזמן מצרים, בכל מקום, והלב מתכווץ. אני רוצה להתלונן, להתבכיין, אפילו למרוד לפעמים.
אבל יש לך כל כך הרבה מתנות בחיים והצרות שלך הן כל כך קטנות. אם תמשיכי להיות עצובה, לא תוכלי להוסיף ולקבל עוד ממה שאת רוצה. אישה עצובה לא תוכל להכיל עוד מתנות כי הן רק ירבו את עצבונה. אם תשמחי במה שיש לך תוכלי לזכות בכל הקופה, השם יוסיף לך עוד ועוד.
אני מודה, באמת שאני מודה וגם שמחה במה שיש לי. השם נתן לי בנות נפלאות ובעל טוב ואוהב. הוא נתן לי משפחה תומכת, ובית וסביבה טובה לחיים. הוא נותן לי אוכל וחברים וניסים גלויים ומוסתרים. והוא נותן לי ביטחון, אהבה ונחת. וגם את התורה המופלאה מכל.
יופי. יש כבר רמז של חיוך, הנשימה קצת נרגעה, הדופק מתייצב, הצעקה נחלשת. עכשיו את מוכנה להתחפש.
להתחפש? עוד לא פורים.
זה נכון. אבל אנחנו ממש זקוקים לזה, אז קדימה, קרנבל פורים מתחיל… בואי ונפיל את הפור, נסיר את הספק ונתחיל להתחפש. את הולכת להתחפש לאישה שמחה. כל מי שיחפש את הבכיינית ההיא נכונה לו עבודה קשה…
טוב, אני אנסה. בכל זאת נכנס אדר. אם הילדים יכולים אז גם אני יכולה לעטות עלי איזו אדרת. אדרת של שמחה…
נו, ומה עכשיו??
עכשיו המון המון שמחה והודיה. ואחר כך הגאולה ב"ה. כי אם נצליח להתגבר על הכאבים ובכל זאת לשמוח, אז כך נזכה להביא את הגאולה. אבל אם נמשיך לראות את החסר, לבכות ולהתלונן אז יבואו זמנים קשים יותר שיביאו לחזרה בתשובה, ובסופו של דבר גם לגאולה.
אה, נדמה לי שהבנתי. זה כמו שאני אומרת לבת שלי: 'או שתלכי לישון בשמחה או שתלכי בדמעות, מה את בוחרת?'
בדיוק! אז מה את בוחרת?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור