השקר והאמת – פרשת אחרי מות

 

 

 

הגורל שבקדושה נמשך מבחינת אמונה, שמאמנים שהגורל אינו מקרה, חס ושלום, או על פי איזה מערכה ממערכת המזלות, חלילה, אלא שהכל רק מאת השם יתברך בלבד.

 

לכן שני השעירים היו שווים בגודלם ובמראיהם, כי זה לעומת זה עשה אלוקים, שהטומאה מדמה עצמה לקדושה, ולכן הגורל הזה בא לברר את המדמה ולהראות כמה השקר דומה לאמת, וכמה אפשר לטעות ולהחליף אמת בשקר, ודווקא ביום הכיפורים שהוא יום סליחה וכפרה, שאז יכול להיכנס הכהן הגדול לפני ולפנים, על ידי זה זוכה לברר את חטא עץ-הדעת, שעל ידו נעשה הקושי של בירור האמת מן השקר, שהוא דעת-טוב-ורע יחד ואי אפשר להבדיל ביניהם, אלמלא עץ החיים שהיא התורה הקדושה.

 

בספר "סיפורי מעשיות" של רבנו הקדוש, בסיפור המעשיה "מעשה מבערגיר ועני", כותב רבנו הקדוש, שהיו לרוצח ציפורים מדומות שנעשו במעשה אומנות והיו נראות חיות ממש ומנגנות ושרות, והיו עומדות על שיבולים, דבר שאפילו ציפורים חיות אמיתיות לא יכולות לעשות, ונמצא ש"החיקוי" נראה יותר מוצלח מן "המקור", וכל זה נעשה אצל הרוצח שעל ידי זה תפס את בת הקיסר.

 

השקר נראה לפעמים יותר אמיתי מן האמת, והוא בחינת רוח סערה בשעתו, שהוא רק לזמן-מה בלבד, אולם אחר כך מתברר שכולו חיסרון ואין בו חיות אמיתית, כי כל ענייני העולם הזה הם חסרים ורק על ידי ההתטבלות לצדיקים אפשר לזכות להינצל מן החסרות, כי הצדיק מכניס בכל דבר את הקשר לבורא-יתברך ואת הדרך כיצד להפוך כל דבר לעבודת השם. כמו כן הצדיק מכניס בנו "רוח חיים" מכיון שעל ידו אנו מחיים את עצמנו בעצותיו הקדושות הנוראות והנפלאות, ועל ידי זה מתקרבים לבורא-יתברך, והצדיק – הוא זה שמברר לנו את כוח-המדמה, בבחינת כהן גדול המברר את המדמה בין הקרבן לה’ ושעיר לעזאזל, שהמרחק ביניהם כרחוק שמים וארץ.

 

נמצא, שעבודת הבירור של האמת מן השקר תלויה בצדיק שמגלה לנו מה הם החסרונות של העולם הזה, שאינם קשורים לתכלית האמיתית ולעבודת ה’ האמיתית בעולם הזה, וכן מהו השקר של העולם הזה שנראה בשעתו יותר יפה מן האמת, שהוא רק רוח סערה בשעתה, והוא ההיפך מרוח החיים הבאה מן העליונים כדי למלאות את החסרונות באמת, בקדושה ובטהרה.

 

הרשע מנסה למלאות את חסרונותיו בחסרונות גדולים יותר, מכיון שהעולם הזה הוא חסר ואי אפשר למלא את החסרונות של העולם הזה עם חסרונות, ועל כן העולם הזה נמשל למים מלוחים – ככל שיותר קשורים אליו כך צמאים יותר, וכשיש לו מאה רוצה מאתיים ואחר כך כפל כפליים וכן הלאה. לעומת זאת, מילוי החסרונות האמיתיים בקדושה – הוא הדבר האמיתי שעל ידו נתמלא החיסרון באמת, ועל ידי זה לא נשאר האדם צמא אחר כך לענייני העולם הזה, רק אדרבא, נהיה צמא יותר לענייני עולם-הבא, ששם מוסיפים יותר קדושה, טהרה, שמחה ואריכות ימים.

 

נמצא, שללא הצדיק, שהוא בחינת כהן גדול, אי אפשר לברר את שני השעירים הדומים, ורק על ידו אפשר לדעת מהי האמת ומהו השקר, איזה קרבן לה’ ואיזה לעזאזאל, וכפי שרואים בחוש, שאנשי הצדיקים באמת מבקשים רק את ה’ יתברך ורק את האמת, כי זה מה שהצדיק מכניס באנשיו – שיבקשו את האמת, ואת את השקר יזרקו לעזאזל, שהוא חלקו של הס"מ ונשאר עם חלקו, ואילו לנו – תהיה פליטה במהרה ובימינו, אמן.