ותודה על כל מה שיש – פרשת השבוע אחרי מות קדושים
פרשת השבוע אחרי מות קדושים - מתי לאחרונה אמרנו שבח והודיה לקב"ה על הכרית, עליה אנו מניחים את הראש כל לילה, המאפשרת שינה בנוחיות מירבית? תמיד צריך להודות על ה"יש"!
אמונה והכרת הטוב
שמעתי את המשל הבא מפי הגה"צ כ"ק אדמו"ר ממעליץ שליט"א:
כפרי אחד נותר ללא פרנסה וללא קורת גג לאחר שנשרף ביתו ומשקו, ובחוסר כל עקר ועבר לעיר הגדולה. שם, מצא גביר בעל חסד שריחם עליו ועל בני משפחתו האומללים. הגביר, ללא שאלות וללא שום תמורה, העמיד לרשותם דירת מגורים בתוספת תקציב חודשי בסך חמשת אלפים שקלים לחודש.
עברו שלוש שנים. הגביר החליט לשפץ את ביתו, ופרסם מודעה בהתאם, שדרוש לו עובד הבקי בצביעה, ריצוף, נגרות, וכדומה. והנה למחרת, מתייצב הכפרי במשרדו של הגביר. "אני מוכן לבצע את כל העבודה", אמר הכפרי בבטחון. "יפה", ענה הגביר, "תתחיל לעבוד, ובעניין הכסף, נסתדר בהמשך".
עבר חודש. הגביר ישב במשרדו עם סוחר גדול ממדינות הים, ועמדו על סף חתימת עסקה חובקת עולם, השווה מיליונים. החוזים מונחים לפניהם, הכל סוכם, רק צריך להוסיף חתימות וללחוץ ידיים. פתאום, מישהו דופק בדלת ופורץ פנימה – זהו הכפרי. "אדוני, סיימתי את כל העבודה בדיוק כפי שביקשת!"
"טוב", עונה הגביר בסבלנות, למרות חוסר דרך הארץ של הכפרי, "מהי משכורתך?"
"ששת אלפים שקלים", עונה הכפרי. הגביר היסס קמעה, והורה לכפרי שישוב מאוחר יותר ואז ידונו בעניין ויסגרו חשבון.
הכפרי התרעם. "אדוני, לא ייתכן. עבדתי קשה חודש ימים – צבעתי, בניתי, שיפצתי, עשיתי את כל מה שביקשת ממני, ועוד עבדתי מן הבוקר עד הלילה. למה להריץ אותי הלוך ושוב! מגיע לי משכורתי עכשיו!"
חרה אפו של הסוחר, אשר הרהר בליבו: מה מבקש הפועל, מיליונים? הרי הוא עבד חודש שלם מבוקר ועד ערב, וששת אלפים שקל איננו מחיר מופרז בהתחשב בעבודה שביצע. אם הגביר אינו מהימן לשלם משכורת זעומה, איך אוכל לחתום אתו על עסקה חובקת עולם? "סליחה אדוני", אמר הסוחר לגביר, "אני חש ברע פתאום, עלי לשוב למלון. נדבר בהמשך". הסוחר קם ויצא מן החדר מבלי להמתין לתגובת הגביר.
בדרך למלונו, פגש הסוחר את מנהל הבנק. "נו, איך נסגרה העסקה עם הגביר?" הסביר הסוחר שלא חתם על ההסכם, בגלל חשש של ממש שהגביר מלין את שכרם של עובדים ואיננו מהימן בענייני אלפי שקלים, כך שלא ניתן לסמוך עליו בעסקי מיליונים, וסיפר למנהל הבנק את כל המקרה עם הפועל.
"לא ייתכן", הגיב מנהל הבנק, "הגביר הוא לא רק איש עסקים מעולה, הוא ירא שמים מופלג ובעל חסד אדיר. הנני מפציר בך, חזור אליו מיד, יש פה פשוט אי הבנה! שמע בקולי, לא תצטער". הסוחר הנבון היטה אוזן לעצת הבנקאי, וחזר למשרדו של הגביר.
הכפרי כבר יצא מן המשרד, והסוחר מצא את הגביר יושב לבדו. הגביר, בעל חוש מחודד, קלט את מחשבתו של הסוחר. "בטח חשבת שאינני מהימן בדיני ממונות, שהלנתי את שכרו של הפועל. דע לך ידידי, מזה שלוש שנים, הוא חי באחת מבתי הדירות שלי, ועוד אני מוסיף לו חמשת אלפים שקל למחייתו כל חודש בחודשו. מעולם לא נקף אצבע עבורי, ולו יום אחד. והנה, לראשונה עבד במשך ארבעה שבועות, ודורש את הסכום שלו באותו רגע, באמצע הישיבה שלנו. רציתי לשקול את העניין, באמת מהו נקרא שכר הגון, ולא ציפיתי שיתרעם עלי כך!" כמובן, תוספת הידיעה שינתה את דעתו של הסוחר מן הקצה אל הקצה, ומיד חתם על החוזה עם הגביר. עד כאן המשל.
* * *
הכפרי מצטייר כחוצפן וכפוי טובה. מדוע במשך חודשים קיבל תמיכה מלאה מן הגביר הנדיב, כמובן מאליו וללא הכרת הטוב? האם פעם ישב לעשות חשבון, מהי העלות השנתית שהדירה והמילגה החודשית עולות לגביר? מעל ששים אלף שקל! והנה, כבר מספר שנים מקבל הכפרי כל חודש כסף בזמן, ישר לידו ובלי המתנה, וכעת אחרי שסוף סוף עשה איזו עבודה, אינו מוכן להמתין אפילו רגע אחד? ועוד, פורץ למשרדו של הגביר באמצע ישיבה חשובה! איזו עזות פנים!
קל להבין שמידותיו של הכפרי טעונות שיפור רציני. אבל, האם אנחנו מבינים שכל אחד מאתנו דומה לו? כיצד?
ליבו של אדם פועם בממוצע שבעים פעימות לדקה. מדובר בלמעלה ממאה אלף פעימות ביממה, או שלושים ושבע מיליון פעימות בשנה! ליבו של אדם בן שלושים שנה כבר פעם יותר ממיליארד פעימות! האם אמרנו תודה לקב"ה על כך? אך מה קורה, ברגע שחש אדם לא טוב במקצת, מיד זועק השמימה, "ריבונו של עולם, רפא אותי מיד, למה מגיע לי ייסורים כאלה?" למה אנחנו באים בטענות על הקב"ה בעניין התעטשות אחת? מה בנוגע למיליארד פעימות הלב, כסדרן וללא תקלה עד כה? מיליארד תודות לקב"ה לא, אבל תלונה אחת כן! היכן הפרופורציה?
טבע האדם הוא לראות מחסור ולקבל שפע כמובן מאליו. עבודת השם, מטרתה להעלות את האדם מעל לטבע, שלא ידמה לבהמה. כל מערכת הברכות, מברכות השחר עד לקריאת שמע על המיטה, מיועדת להחדיר לתודעת האדם הכרה שלמה של כל רבבות החסדים שהקב"ה עושה אתנו יום יום ושעה שעה.
נכון, הניסיונות אכן קשים, בפרט ניסיונות בעניין בריאות ופרנסה. אבל חשוב לזכור בעיצומו של ניסיון, כגון בעיתות של צמצום כביכול, את כל אותן אלפי הארוחות שהקב"ה האכיל אותנו בחן ובחסד, בטוב טעם, בזמנו ובעתו. במקרים רבים, הניסיון אינו אלא לחנך אותנו להכרת הטוב. למשל, בן אדם מקבל ניסיון של קושי בפרנסה משום שלא נהג לברך ברכת המזון בכוונה. אם ישכיל מיום זה והלאה לברך בכוונה, מובטח לו שיפור רציני בפרנסתו, כי הפיק את הלקח הדרוש, והניסיון נהיה למיותר.
לכן, ברגע של ניסיון על האדם לעצור ולערוך חשבון נפש: מה מלמד אותי הקב"ה כאן ומה עלי לתקן? ככל שמסיקים מסקנות נכונות בהקדם, כך יחלוף הניסיון. בכל מצב, תמיד צריך להודות על ה"יש". מתי לאחרונה אמרנו שבח והודיה לקב"ה על הכרית, עליה אנו מניחים את הראש כל לילה, המאפשרת שינה בנוחיות מירבית? מתי לאחרונה אמרנו תודה לקב"ה על הנעליים הנוחות? האם הכרנו טובה לקב"ה על המדרכות המסודרות שבעירנו, שלא צריך ללכת באמצע החורף עד הברכיים בטיט וברפש? ועוד כהנה וכהנה, הרשימה היא אינסופית ממש.
ובדרך אגב, ייסורים באים על האדם גם בגין חוסר הכרת הטוב בין אדם לחברו. רוב הבעיות בשלום-בית נובעות מחוסר הכרת הטוב בין שני בני הזוג. מתי הבעל הודה לאשתו לאחרונה על החולצות הנקיות והמגוהצות שהוא לובש כל יום? ומתי האישה הודתה על מאמצי הבעל המרובים להביא פרנסה הביתה? כמו כן, חייבים לחנך את הילדים להכרת הטוב. מעשה אבות סימן לבנים – ילד הגדל בבית של מכירי טובה יכיר אף הוא טובה, הן לקב"ה והן לזולת. צריך לזכור, החבר שעושה לנו טובה, הקב"ה שלח אותו, כך שצריך גם להכיר טובה לקב"ה על הטובות שקיבלנו מן הזולת.
הקב"ה נמשל לגביר נדיב. היהודי נמשל לכפרי המקבל חסד חינם שנים רבות מאת הגביר. למרות שמתייסר, אסור להביט על המחסור הרגעי, צריך לראות את התמונה השלמה של שפע וכל טוב. כמו כן, כשאדם רואה אסון, כגון מיתת צדיקים בטרם עת, או ייסורים הבאים על ידידים וקרובים ללא הצדקה כביכול, אסור להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה, משום שאין ביד הצופה את כל הפרטים – התמונה שהוא רואה חלקית היא בלבד. מה שבטוח, הכל לתכלית הטובה.
אמונה אמיתית היא שלא מהרהרים אחרי מידותיו של הקב"ה, אדרבה, מכירים טובה ומודים על הכל. כמובן שלא מערערים על החלטותיו יתברך, אפילו אם נראות לעינינו אכזריות כביכול, ואפילו כשכואב לנו מאוד. רק צריך לדעת בחוש, ולכל הפחות להאמין בלב שלם, שהקב"ה אוהב אותנו ללא שיעור, עושה את הטוב ביותר לכל – לפרט ולכלל, ויודע היטב לנהל את עולמו. מלמד אותנו רבינו נחמן מברסלב זי"ע שזאת הבחינה היא מעין עולם הבא.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור