זה הרבה יותר פשוט!
אנשים רבים רוצים לדעת האם זה יכול להיות פשוט יותר, אבל מסתבכים בחיפוש אחרי התשובה הפשוטה. רוצים לדעת מהי? קראו את ההסבר הפשוט של הרב שלום ארוש.
מהי האמת הפשוטה?
לא מעט אנשים מנסים לברר מהי התשובה לשאלה זו. לפעמים, התשובות שהם מחפשים מורכבות ועוד יותר מסבכות להם את החיים. ולפעמים, הם נותרים עם סימני שאלה וללא שום כיוון. אבל האמת, שהאמת פשוטה מאוד.
עצם הידיעה שאנחנו יודעים ומכירים בעובדה שאנחנו מלאים בחסרונות, מידות שליליות, תאוות ויצרים רעים, שאנחנו חסרים וצריכים לתקן, אז קל יותר להתמודד עם עצמנו ומה שעובר עלינו, עם המציאות שלנו. וכך, אם אדם ניגש ללמוד בספרי המוסר ובתורה הקדושה, לקבל הכוונה ועצות איך לגשת לעצמו, הוא מצליח להיטהר ולהגיע לתיקונו. אבל אם הלימוד נותן לו את התחושה שהוא 'מלא' אבל לא בדברים שצריך לתקן, אלא ב'אני מושלם/נקי/טהור' ומסתיר לו, למעשה, את המציאות שלו, לימוד כזה רק מטמא אותו ומרחיק אותו יותר ויותר מהתיקון שלו.
תכלית, כמו שכולם יודעים, יש רק אחת! והלימוד, העצות שאנו מקבלים מספרי המוסר, מהתורה ומהצדיקים – כל אלה נועדו כדי שנזכה לקבל אמונה שלמה בבורא עולם, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב: "הכלל, שעיקר התכלית הוא רק לעבוד ולילך בדרכי השם לשמו יתברך, כדי לזכור להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, לז). אדם שמכיר במקום שלו – בחסרונותיו ויצריו, שהוא עדיין טמא, זוכה שהלימוד מטהר אותו ומהווה לו מורה דרך ראוי והגון לתיקונו. הביטוי הכי חזק לפעולה זו היא התפילה האישית (ההתבודדות כפי שמכנה אותה רבי נחמן), כשהוא עושה חשבון נפש עם עצמו ובודק ומחפש האם הוא משתמש נכון וכראוי במה שהוא לומד, וכשהוא מבין עד כמה הוא רחוק הוא מאריך בתפילתו ומבקש מבורא עולם שיעזור לו, כמו שאומר הרמב"ן באגרת המפורסמת שלו, "וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת, אם יש דבר אשר תוכל לקיימו". לעומתו, אדם שלא לוקח את העבודה הנפלאה הזו לתפילה האישית ולחשבון הנפש שלו, זה מעיד שהוא חושב שהוא טהור, שהוא מושלם ומתוקן בעיני עצמו. ברור שאדם כזה רחוק כרחוק שמים מהארץ מהתכלית שלו, חי עם כבוד מדומה השם ישמור ושאר מרעין בישין.
מאמרים נוספים בנושא:
על זה אומר רבי נחמן מברסלב, בתורה קצרה שהיא מעט הכמות אך רב האיכות, על הפסוק "אז אמרתי, הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, לעשות רצונך אלוקי חפצתי" (תהלים מ) – שכשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד מוצא את עצמו, היינו, שלוקח לעצמו מוסר ורואה פחיתותו ושפלותו בכל מקום, באיזה ספר שהוא בא ומעיין שם – זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך. וזה, "אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי", זה סימן "לעשות רצונך אלוקי חפצתי" כנ"ל" (שם, תורה קכ"א).
אדם שחי בידיעה ברורה את מקומו – פחיתותו ושפלותו זוכה לאמונה שלמה, מכיוון שהוא יודע את חסרונותיו. ובכל דבר שלא הולך לו כרצונו, בכל הייסורים שעוברים עליו – הוא יודע ומאמין שאין ייסורים ללא תכלית, ומכיוון שיודע שיש לו הרבה מאוד לתקן כל השתדלותו ויגיעתו תהיה רק כדי לחפש היכן הוא עובר על דברי המוסר והתורה הקדושה, ובעיקר – מה רצון הבורא ממנו עכשיו. בצורה זו הוא יתעלה מכל ניסיון ויזכה לדעת ולהכיר את הבורא ולמלא את תכליתו וייעודו בעולם הזה. אדם כזה חי עם ידיעה מאוד מרגיעה – שאין שום רע כלל בעולם, כי כל מה שקורה איתו רק מקרב אותו אל תכליתו ובוראו, לחיות עם האמונה השלמה, עם הבנה והכי חשוב – עם תודה והודאה. הוא יכול לומר תודה על הכל כולל הכל. כן, גם על הדברים 'הרעים' שאנשים אחרים בוכים ומתלוננים עליהם תדיר, הוא שמח לקבל ולא חושש או מתעצב מכלום, אלא רק מאמין שהכל לטובה וכל מה שקורה איתו – הכל מאת השם שרוצה לעזור לו, לקרב אותו אליו. אדם כזה תמיד מודה על הטוב ועל הרע שבא לו.
רבים וטובים בימינו, דור עקבתא דמשיחא, הולכים עם הרגשה שיש צרות רבות ושהמצב קשה, לכן נופלים ברוחם. הרגשה זו היא אך ורק מצד היצר הרע, שקר מוחלט שנועד לגרום לעם ישראל לחשוב שהבורא, כביכול, לא אוהב את ילדיו ולא מרחם עליהם ח"ו. אין מה לומר, הרגשה זו רק מעידה עד כמה התרחקנו מהדעת והאמונה האמיתית שאין שום רע כלל בעולם, ושכל מה שהקב"ה עושה – הכל רק לטובה. כי אם אנשים היו חיים עם הידיעה הזו, עם הדעת הזו והיו מודים על הכל, כפי שאומר רבי נתן מברסלב בצורה חד משמעית: "כי באמת, אם היו הכל שומעים לקל הצדיקי אמת לילך בדרך זה, להאמין תמיד השם יתברך שהכל לטובה וליתן שבח והודיה תמיד להשם יתברך, בין בטיבו בין בעקו, כמו שכתוב 'בה' אהלל דבר באלוקים אהלל דבר', בוודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי וכבר הייתה גאולה שלמה"! (ליקוטי הלכות, הלכות פריקה וטעינה, ד).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם אין צרות, כפי שאומרים הצדיקים, אז מה הבעיה? ובכן, רק אחת אך קשה: חסרון הדעת. חסרה לנו דעת של אמונה פשוטה, של לחיות את העיקרון שהכל לטובה, הכל כולל הכל, בפרטיות ובכלליות. ואם אדם זוכה לדעת היקרה הזו – להודות לבורא עולם על החסרונות שלו, על הקשיים, האתגרים, על כל הדברים שלא הולכים לו, על כך שאין לו שלום בית, פרנסה או זיווג – אין לו שום צרה וצער בעולם! כי כך אומר רבי נחמן מברסלב: "דע, שכל מיני צער וכל הייסורים אינם רק מחסרון הדעת! כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך, אין לו שום ייסורין ואינו מרגיש שום צער!" (שם, ר"נ). מילים מפורשות שחור על גבי לבן! ואדם שחי כך חי את הגאולה, וככל שיתרבו אנשים שחיים בגאולה הזו, הגאולה הכללית של עם ישראל תבוא במהרה.
זה בהחלט המקום לומר – די לבכיינות! די לבכיית החינם! כפי שביארתי בספר שעריו בתודה ובדיסק תפסיק להתבכיין – בגלל בכייה אחת של חינם אנחנו צריכים לבכות לדורי דורות? אלא, שהחונן לאדם דעת זיכה אותי להבין שהעונש הוא לא על אותה בכייה במדבר, שבכו עם ישראל אחרי שהמרגלים הוציאו את דיבת הארץ, אלא תוצאה ישירה, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. הקב"ה אומר לנו, אתם רוצים לבכות? להתלונן? בבקשה, אתן לכם את כל הסיבות לעשות את זה, השם ישמור. אבל אם אתם רוצים להודות – ולא משנה מה קורה, אלא רק לומר תודה על הכל – אז לא יהיה שום צער ובכי. אנחנו לא בוכים בגלל אותה בכיית חינם במדבר, אלא בגלל בכיית החינם שלנו היום!
ושוב, איך נזכה ליישם את זה? איך נזכה להוציא מהכוח אל הפועל את הידיעה העצומה הזו – בתפילה האישית! בחשבון הנפש שנעשה כל יום על כל מחשבה, דיבור ומעשה, על כל בכייה, טרוניה ותלונות שווא. וכשנתקן את זה, או אז נזכה באמת להכיר את הבורא יתברך, לדעת אותו ולהאמין שהוא רחמן וטוב ומטיב, וכך תבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור