זה טעם החיים!

חודש אלול עובר מהר. נותר לנו שבוע וקצת עד שהשנה תסתיים ונתחיל את החדשה הבאה עלינו לטובה, ניכנס אל חודש חגי תשרי הנפלאים והמרוממים – ראש השנה, יום הכיפורים, עשרת ימי תשובה, חג הסוכות ושמחת תורה.

אבל רגע לפני שכל הדבר העצום הזה קורה, יש לנו עדיין שבוע וחצי להמשיך את התהליך הנפלא ששמנו עליו את הדגש בחודש האחרון. המלך בשדה וכולנו עסוקים בעשיית חשבון נפש, בודקים את עצמנו ומבקשים לדעת מה אנחנו יכולים לתקן, לשפר ולהוסיף. מן הסתם, גם שואלים מה אנחנו עושים כאן? הרי חייבת להיות מטרה למסע שלנו פה! יש מי שישאל, למה החיים קשים? ולמה בכלל צריך לשאוף, לחלום ולהגשים, אם בסופו של דבר גורלו של הגוף ידוע מראש?…

אבל החיים לא חייבים להיות כאלה עגומים. אם נרצה, יכול להיות להם טעם מיוחד, מתוק כזה…

אמונה.

כן, היא ולא אחרת שמעניקה לנו את הטעם של החיים, את סיבה לחיות. בלעדיה, אין טעם לחיים שסופם ידוע ושאף אחד לא בורח מהגורל הזה, מהמוות. גם אם אדם מגשים את חלומותיו הוא לא יצליח ליהנות מהם לנצח, כי אומר שלמה המלך ע"ה, "כאשר יצא מבטן אמו, ערום ישוב ללכת כשבא, ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו" (קהלת ה, יד).

ולא רק, אף אדם בעולם לא יודע מתי הוא יומו האחרון עלי אדמות. כל התוכניות הגרנדיוזיות שאדם מתכנן יכולות להסתיים בכל רגע נתון. הוא יילקח מן העולם הזה מבלי להשיג אפילו חצי ממה שקיווה להשיג.

חז"ל אומרים, שאף אדם לא נפטר מן העולם מבלי שירצה להשיג ולהכפיל את הישגיו. יש לא מאה הוא רוצה מאתיים. אלא מה? החלק הגדול של חייו היה עמוס בקשיים ואתגרי החיים, סבל וצער, ייסורים ומכאובים, הרבה יותר מרגעי השמחה שחווה. למה? כי כך אומר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה, "…כל ימיו מכאובים וכעס…" (שם ב, כג).

מאמרים נוספים בנושא:

סליחה בלב שלם

מריחים את הסוף

עוד אלול הגיע

אלול – אימון לעצמי ושינוי להרגלים

משהו חדש עומד להתחיל!

אימון בלי הפסקה

כמה קטן ככה גדול
הפרומו להתחלה הגדולה
מי המלך?

הדרך לסליחה
מחר הם לא יהיו פה
הזדמנות לנצח
אנשי אלול

הכוח של מודה אני

צעד ראשון להצלחה

אני, מה שהייתי או מה שאהיה?

אחד האנשים החכמים עלי אדמות אמר פעם, "הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא – אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר גם יש עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהינום, כי כולם מלאים ייסורים גדולים תמיד". ואמר, "שאין נמצא שום עולם הזה כלל…" (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"ב, קי"ט).

תסתכלו על האנשים סביבכם. על קרובי המשפחה, השכנים, עמיתים לעבודה וחברים – כולם סובלים, כולם מתמודדים עם בעיה כזו או אחרת. את חלקם מעסיקה הבריאות הרופפת. לאחרים, זו הפרנסה שלא נותנת מנוח לנפש ולחשבון הבנק. חלק מתמודדים עם קשיים בחינוך הילדים, ואילו אחרים הופכים עולמות כדי לזכות בפרי בטן ולחבוק ילד. גם אם מסתכלים על סיפורי ההצלחה שהעולם הזה מספק בלי סוף, המוצלחים והמפורסמים לא פעם מסתירים מאחורי מסכת הזוהר כאב, ייסורים וניסיונות קשים שהם חווים.

תסתכלו על כל מקרי פשיטת הרגל, הגירושין וההתאבדות שאנו שומעים עליהם שוב ושוב.

המציאות טופחת לכולנו בפנים – לאף אחד אין סיפוק אמיתי בעולם הזה. בלי אמונה – שום דבר לא נראה הגיוני ולכאורה נראה שאין מטרה לחיים האלה!

האמונה מעניקה טעם לחיים, היא הסיבה לחיות. אפילו אדם שסובל ומתמודד עם אתגרים לא קלים כל חייו, ימצא נחמה וכוח באמונה. הוא גם יקבל הדרכה נכונה ואמיתית איך להתמודד ולתקן את חייו, כך שיזכה לישועה המיוחלת ולדעת איך להימנע להבא מהדבר שהביא עליו את הסבל הזה.

בורא עולם לא רוצה לצער אף אדם בעולם, הוא אוהב אותנו. עניין הייסורים הוא כפי שנאמר – לייסר כדי ליישר, לעורר אותנו לעשות חשבון נפש, להאיץ את תהליך תיקון הנשמה שלנו ולאפשר לנו להתענג מטעמם המתוק של החיים.

אדם יוצא החוצה לרחוב ורואה עולם לחוץ ועצבני. כולם בלחץ וכל הזמן ממהרים. המחלוקות שתופסות אותו בכל פינה, הכל נובע מחוסר אמונה. כי אם לאנשים הייתה אמונה היה להם שלום פנימי, שלווה ואושר פנימיים אינסופיים. העולם היה הרבה יותר רגוע ומהנה לחיות בו. כולם היו יודעים שהכל בשליטה ובהשגחה הפרטית של הבורא, לכן אין שום סיבה לפחד, לפתח חרדות ולדאוג. איזה מקום יפה העולם הזה היה יכול להיות, נכון?

אם רק לכולם הייתה אמונה, היינו זוכים לחיות בעולם שכולנו חולמים לחיות בו, עולם הגאולה.