זמן ברכת הלבנה,אמירת וידוי בניסן ועוד

 

 

א. נכון שהאבל לא יברך ברכת הלבנה תוך ו’ ימי אבלות. וכל זה אם ישאר לו זמן שיוכל לברך ברכת הלבנה לאותו חודש אחר האבל, אבל אם חושש שלא יוכל לברך על הלבנה אחר שבעה, יכול לברך תוך ז’. ורשאי לצאת מחוץ לביתו כדי לברך ברכת הלבנה בעשרה. (ילקו"י ז/קעג)

ב. מי שלא יכול לברך ברכת הלבנה עד ליל ששה עשר בחודש, אין לו לברך ברכת הלבנה בליל ט"ו לחודש, שיש בזה ספק ברכה לבטלה. ואף כשקורא הברכה בשם ומלכות מתוך הגמרא או הרמב"ם דרך לימודו, אסור. אך רשאי לומר ברכת הלבנה בלי הזכרת שם ומלכות. (יבי"א ו/לח)

ג. מי שבירך ברכת הלבנה בארץ ישראל לאחר שהגיע זמנה כאן, ונסע לחוץ לארץ במקום שעדיין לא הגיע זמנה, לא יברך שוב כשיגיע זמנה שם, שכבר יצא ידי חובת ברכת הלבנה לאותו חודש. (ילקו"י סוף שבת ה’)

 

 

 

 

ד. שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום. ומכל מקום מותר לתלמידי חכמים ובני ישיבות להמשיך בסדר לימודם, כל שלושים יום קודם הפסח, ואינם צריכים להפסיק מסדר לימודם כדי ללמוד הלכות פסח, אך ראוי שילמדו הלכות אלו, להיות דברי תורה מחודדים בפיהם. (יבי"א ב/כב)

ה. כל חודש ניסן אין נופלים על פניהם, ואין אומרים וידוי. (ש"ע וראה בריש חזו"ע ח"ב)

ו. מנהג טוב לקרוא בכל יום, החל מראש חודש ניסן, פרשת הנשיא של אותו יום, וביום י"ג בניסן קוראים מתחילת פרשת בהעלותך, עד כן עשה את המנורה. ומנהגינו לקרוא מתוך החומש, ויש נוהגים לקרוא מתוך ספר- תורה (בלי ברכה). (חזו"ע ב/ב)

ז. אין מתענים תענית ציבור בחודש ניסן, אבל תענית יחיד מותר, חוץ מראש חודש ניסן ושבעת ימי הפסח, וטוב להחמיר שלא להתענות גם באיסרו חג. ולכן מותר להתענות ביום פטירת אב ואם, אף שאין תענית זו חיוב אלא מנהג. וכן מותר לחתן להתענות ביום חתונתו בניסן, אלא שבלאו הכי מנהגינו שאין החתן והכלה מתענים ביום חופתם. (חזו"ע ב/ג. יבי"א ג/ח סקי"ז. ויחו"ד א/פא, ד/סא)

ח. אין אומרים מזמור "יענך ה"’, ומזמור "תפילה לדוד", ו"צדקתך צדק" בשבת, בכל חודש ניסן. (חזו"ע ב/ה)

ז. מנהגינו לומר "מזמור לתודה" גם בערב פסח וחול המועד פסח (חוץ משבת ויום טוב).(חזו"ע ב/ו)

ט. מצוה על כל אחד ליתן דמי קמחא דפסחא, הנגבים על ידי גבאי צדקה שבכל מקום ומקום, ולתרום כפי יכולתו עבור חלוקה לעניים, לצרכי החג. (רמ"א תכט/א)

 

 

 

 

י. שבת שלפני הפסח נקראת "שבת הגדול" מפני הנס שנעשה בו. וההפטרה בשבת זו "וערבה לה’", בין כשחל שבת הגדול בערב פסח, ובין כשחל קודם לכן. ואם יש מנהג ברור וקבוע באיזה בית כנסת שאין מפטירין אלא בפרשת השבוע, אין לשנות. (יבי"א ד/לט. יחו"ד א/ג)

יא. חובה קדושה להתאסף ברוב עם בבתי כנסיות, לשמוע דרשות רבני ישראל בשבת הגדול, בכל מקום ומקום. ועל הרבנים להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, בדיני פסח והלכותיו המרובים, ועריכת הסדר כמשפטו, לדעת מה יעשה ישראל, וירחיבו את הדיבור גם באגדה ובפירושי ההגדה. (חזון עובדיה חלק ב’ עמוד יח)

יב. כשחל ערב פסח בשבת, יש להקדים את דרשת שבת הגדול לשבת שלפניו. (שם. ושו"ת יחוה דעת חלק א’ סימן צא)

יג. יש נוהגים לומר אחר התפילה איש לרעהו "שבת הגדול שלום" או "שבת הגדול מבורך", ומנהג יפה הוא. (חזון עובדיה חלק ב’ עמוד יח בהערה)

יד. ביום טוב עצמו דורשים בעניני החג באגדה. וראוי שהרבנים יקבעו זמן גם לשיעור בהלכה בעניני החג וחול המועד. (כף החיים סימן תל אות ד’)

 

 

 

 

טו. הנזהר ממשהו חמץ בפסח מן השמים מסייעים בידו שלא יחטא כל השנה, ולכן קודם ליל י"ד בניסן נוהגים לנקות את כל חדרי הבית, שלא ישאר שם משהו חמץ. וכן את ילקוטי בתי הספר והתיקים של הילדים, ואינו צריך לבודקם לאור הנר, בליל ארבעה עשר בניסן. (הרמ"א סימן תלג סעיף יא. חזון עובדיה חלק ב’ עמוד יט)

טז. זמן הבדיקה הוא כעשרים דקות לאחר השקיעה, ואסור לאכול פת או עוגה יותר מ- 54 גרם החל מחצי שעה קודם זמן הבדיקה, אבל מותר לאכול פת או עוגה פחות מ- 54 גרם, וכן פירות או ירקות, אפילו הרבה, וכן תבשיל אורז וכדומה, או תה או קפה. (חזו"ע ב/כ)

יז. גבאי בית כנסת שבדק בביתו, מותר לו לאכול אחר הבדיקה, אף על פי שעדיין לא בדק את החמץ שבבית הכנסת.

יח. אסור להתחיל במלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה, ואסור להתחיל ללמוד מזמן הבדיקה [אפילו בלימוד שאר דברים]. אבל אם התחיל ללמוד לפני זמן הבדיקה, אין צריך להפסיק.

יט. שיעור הנאמר ברבים, אפשר לקיימו גם בליל י"ד, אף שנמשך שעות מספר, ועם סיום השיעור יזכירו לכולם לבדוק. (יחו"ד בנט. חזו"ע שם)

 

 

 

כ. אף על פי שאין מברכים על ספק מצוה מן התורה, מכל מקום על בדיקת חמץ מברכים אף שיש ספק אם יש חמץ בבית או לא. ולכן קודם שיתחיל לבדוק מברך ברוך אתה ה’ אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו על ביעור חמץ. (מאור ישראל ריש פסחים). ואם עבר ובירך בלשון : "לבער חמץ", יצא.

כא. אסור לדבר בין הברכה לבדיקה, ואם עבר ודיבר טרם שהתחיל לבדוק בדברים שאינם מענין הבדיקה, צריך לחזור ולברך. ובאמצע הבדיקה רשאי לדבר בכל מה שיש בו צורך הבדיקה, אבל לא ישיח בדברים אחרים מתחילת הבדיקה עד סופה, כדי שיתן דעתו לבדוק יפה. ואם עבר ושח אף בדברים בטלים, אינו חוזר לברך, אחר שסוף סוף התחיל במצות הבדיקה. (חזו"ע ב/כו)

כב. אם התחיל לבדוק בלא ברכה, יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו. (רמ"א סעיף א,)