זמן לאהוב

ישנו דבר שהקב"ה ממש לא מסוגל לסבול – כעס, ובמיוחד כששני אנשים שומרים בליבם רגשות ומטענים שליליים אחד כלפי השני. אבל לא צריך להרחיק עד למידת הכעס. אפשר להסתכל על זה בדרך של משוואה מסוימת: כמו שהשם אוהב את השלום כך הוא מתעב את המחלוקת, את שנאת החינם.
 
גם אם אתה צודק וזולתך טועה, השם שונא את המחלוקת, את הויכוחים והריבים. אין דבר שיוצר רושם שלילי בעולמות עליונים כמו מחלוקת, ויכוחים ושנאת חינם. למה? כי כל המידות השליליות הללו הן או פגם באמונה או חסרון אמונה ממש.
 
בנקודה זו אנשים שואלים אותי: "איך אתה יכול לומר זאת? תראה כמה מחלוקת וויכוחים יש בעם ישראל, בכל החוגים למיניהם!" טענות אלה לא עושות עלי שום רושם, כי אם להיות, למשל, דתי, חרדי או חילוני, מאפשר לאדם לשנוא או לחלוק על מישהו אחר, או אפילו לחשוב שהוא יותר טוב ממישהו, אינני נמנה על 'תוויות' אלה. מדובר במונחים שגויים ולא נכונים בעיניי, כל זמן שהשימוש בהם מוביל לשנאת חינם.
 
אדם יכול להיות חרדי, ללבוש מעיל ארוך ועם פיאות ארוכות עד לברכיים, אבל בתוכו, הוא יכול להיות אדם מלא בתאוות, יצר חייתי, והרבה מאוד מחלוקת. אתם מבינים מדוע כל המושגים, התוויות והסטיגמות למיניהן מיותרות? על פי הלקסיקון שלי, או שאתה דבק בהשם או שאתה לא, ודבקות בהשם היא המונח האמיתי. זה קנה המידה שלנו לגבי סדר העדיפויות שלנו והדרך לבדוק אם אנו צועדים בשביל הנכון.
 
אנו, העם היהודי, חייבים להתעורר. כשלייבי קלצקי ע"ה נרצח באכזריות, אנשים היו המומים. אבל אחרי שהסתיימה השבעה, הכל חזר לקדמותו. כל הדיבורים המרוממים על אהבת עם ישראל, אהבת חינם ואחדות עם ישראל נשארו בעיתונים הישנים, שעכשיו עוטפים בהם דגים בשוק. אנשים חזרו 'לשגרה' הידועה לשמצה – מחלוקת, שנאה ומה לא? אז מה קרה? חלק התעוררו. ואז השם שלח לנו טרגדיה נוראה נוספת – הרצח המזעזע של רבי אלעזר אבוחצירא זי"ע, הבבא אלעזר, שכמו לייבי, נרצח על ידי יהודי.
 
מי שמע על דבר כזה? מה קורה כאן?
 
חכמי הקבלה האמיתיים, הענווים והנסתרים, אומרים לנו שדינים קשים מאוד ריחפו על עם ישראל. אנו כל כך קרובים למשיח, לכן השם רוצה שנשפר את דרכינו ומידותינו, וכמה שיותר מהר. מחר זה כבר לא מספיק טוב, אפילו מסוכן. עיכוב בעבודת שיפור מידות הנפש עד למחר יכול להוביל לאסונות איומים, השם ישמור. לא דוחים את התשובה למחר, לכן כל אדם חייב לדבר עם השם כל יום לפחות שעה ביום – השיחה האישית, התפילה האישית או התבודדות. בשעה זו יש להשקיע זמן לבחון את עצמנו ולשפר את דרכנו. תשובה היא מצווה מן התורה הנדרשת מכל אדם. זו דרישה בסיסית ביהדות. אנשים שלא עושים תשובה כל יום רחוקים מאוד מדרך התורה ומן האמת. ולא רק, בלעדי תשובה זו אדם חי בעולם של אשליות. הוא לא זוקף שום דבר לעצמו (מהדינים, מהמצב בו אנו נמצאים וכו'), כי הוא מבחינתו כבר 'הצדיק שבדור'. ועדיין, כשהוא מגיע הביתה הוא צועק על אשתו… אין לך גאווה בהתגלמותה יותר מאדם המתנכל לאשתו או לילדיו…
 
כדי להימנע מהמלכודות של עולם האשליות, אדם חייב לדבוק בכוחות ובעוצמה האמיתית של החכמה שהשם הטביע בו. וחשוב מאוד לדעת, היצרים החייתיים הנובעים מתאוותיו של האדם ומידותיו הלא מתוקנות מחלישים את החכמה שניתנה לו כמתנה. לכן אנו צריכים לתקן את המידות והתאוות, להתגבר עליהן ולהשתמש במתנות שקיבלנו משמים.
 
ואיך כל זה מתקשר למחלוקת? למה אנשים חולקים אחד על השני, מתווכחים, רוטנים ורבים? התשובה פשוטה, היצרים החייתיים מתגברים על החכמה האמיתית. אם אדם ידבק בהשם – לא רק שהוא יהיה עניו אלא ישאף בכל כוחו לשלום. כשאתה מתווכח עם מישהו, אתה מראה שעדיין לא הוקעת מתוכך את האגו והגאווה שלך. כי כשאין גאווה, אין מחלוקות וויכוחים. אנשים מגיעים להחלטות שמתבססות על התאוות שלהם ולא על האמת. האמת היא רצון השם. ומכיוון שכל רצונו של השם הוא שלום, לכן אמת היא מילה נרדפת לשלום. כשאין לך שלום, יהיה לך הדבר לסימן היכר שאתה בכלל לא נמצא על דרך האמת.
 
לב טהור המשתוקק לדבוק בהשם בהכרח יוביל לאהבת ישראל. זה מה שהשם רוצה מאיתנו ממש עכשיו – לאהוב כל אחד מעם ישראל ושנפסיק את המחלוקות ושנאת החינם!
 
ט"ו באב, יום שכולו אהבה החל בשבוע זה, יכול להיות נקודת התחלה מושלמת.