חבל על כל טיפה

 

 

הסיסמה "חבל על כל טיפה" פונה אל אחת מתחושותיו הטבעיות של כל אדם.

 

אינך יכול לעבור בשוויון נפש על פני ברז פתוח מבלי לנסות לסגור אותו. הידיעה בעיתון על המנוף הענק שעלה מיליונים ועומד מובטל בגלל איזה סכסוך, מרגיזה כל אדם.

 

לעיתים קרובות אנו שומעים את המשפט הבא: חבל עליו! יש לו ידי זהב, אילו למד רפואה היה מנתח מעולה, ואצלנו הוא יושב וממלא טפסים…לא חבל?

 

הנחה בסיסית שאין עליה חולקים היא כי כל מה שיש בפוטנציאל צריך לבוא לידי ביטוי. רוצים ושואפים אנו מאוד שכל דבר טוב שהוא "בכוח" יהפוך להיות "בפועל", וצר לנו וכואב לנו כאשר אין הדבר כך. גם הפרט וגם הציבור משקיעים הרבה משאבים כדי שכל כישרון יבוא לידי ביטוי. נותנים חינוך מוסיקלי לילד המגלה כישרון לכך. מעניקים מלגות בכל בתחומים לאלה שגילו פוטנציאל חיובי. חינוכם של מחוננים ממומן על ידי רשויות ציבוריות והכל רואים בכך פעולה חיובית. בחורי ישיבה העושים חיל בתורה ממשיכים לימודיהם ב"כולל" הנתמך על ידי הציבור כדי למצות את מלוא כישרונותיהם, כשם שסטודנט לרפואה, או לאומנות, בכל מדינה בעולם, עולה מאות אלפים למשלם המיסים כדי להביא לידי ביטוי את כישוריו כרופא וכאמן.

 

אנשים צעירים רבים עומדים בפרשת דרכים של חייהם ומתלבטים בבעיה: באיזה מקצוע לבחור? אצל רבים מהם אין הקריטריון הכספי גורם יחיד המכוון את בחירה. הם מחפשים את המקצוע שייתן להם סיפוק בחיים. הם רוצים למצוא את העיסוק בו ירגישו את מיטבם יוצא מן הכוח אל הפועל.

 

לעיתים קרובות אנו שומעים את תלונתו של אב: ‘בני יוצא עכשיו לחיים, אני מציע לו להצטרף אלי לעסקי המסחר שלי ולהרוויח כהוגן, אבל הוא מתעקש והולך ללמוד אלקטרוניקה. כמה ירוויח כאשר יסיים את לימודיו? אצלי הוא ירוויח פי שבע!’ אך ההיגיון החשבוני לא יעזור לאב זה ולא להרבה אבות במצבו, כי הבן רוצה בעיסוק בו ירגיש שהוא יוצר, שהוא מממש את כישוריו ו"מגשים את עצמו". האושר הכרוך בכך שקול בעיניו יותר מהרווח הכספי.

 

הבעיה של בחירת מקצוע היא, לעיתים, רבת פנים וסבוכה מאוד. מה תעשה למשל בת ישראל כשרה, אשר יש לה קול נהדר וכישרונות מוסיקליים בלתי רגילים? או כישורים גופניים מעולים? המקצועות הרגילים אליהם פונים אנשים בעלי כישורים אלה בכל העולם אינה קריירה מותרת וכשרה עבור בת ישראל. קיימים גם מקצועות רבים נוספים אשר אף אם אין בהם עצמם פסול, אולם בתנאי ימינו הם כרוכים באורח חיים בוהמי, או בקשרים עם חברה שלילית.

 

האמנם נגזר על אדם בעל כישורים למקצועות אלה לא לפתח את מה שחננו הבורא, ולהשאיר את נטיותיו, כישרונותיו ויכולתו כשהם גולמיים, ללא פיתוח וללא שימוש?

 

בספרי קדמונים מצאנו עצה למי שטבעו קשוח, ודם אינו עושה עליו כל רושם, שיהיה שוחט או מוהל. בכך יביא את אופיו זה על תיקונו ויעשה בו שימוש חיובי. לפי גישה זו אפשר שכל פוטנציה, גם זו הנראית שלילית, יש לה אפיק כשר להוצאתה אל הפועל. אמנם אפשר שהאפיק הכשר הזה לא ימצה את הפוטנציה במלואה, אך דיו לתת לה פורקן ושדה פעולה. אפשר שאותה בת ישראל כשרה בעלת כישורים גופניים תהא מורה מעולה להתעמלות לבנות, או מדריכה למחול וריתמיקה בבתי ספר לבנות וכדומה. גם מי שנחנה בכל הדרוש להיות זמרת מהוללת תוכל למצוא אפיקים כשרים לקולה ולכישרונה המוסיקלי, אף אם אלה לא יספקו במלואם את יכולת כישוריה.

 

האמנם מובטח למצוא תמיד את האפיק המותר לכל סוג של כישרון ותכונה? האם לא יתכן שבמקרה זה או אחר יאלץ אדם לכבוש את כישרונו לגמרי מחוסר כל אפשרות לבטאו בצורה מותרת? בלא תלות בצידה המעשי של שאלה זו, מעניינת השאלה העקרונית: האמנם ברא ה’ בריאה לחינם למען תיכמש בטרם נבטה כלל? הייתכן שה’ יעניק לאדם מתנה נאה ומצד שני יאמר לאותו אדם דרך ההלכה כי אסור לו להשתמש באותה מתנה?

 

נבדוק תחילה אם אמנם קיימים כישרונות ותכונות שאינם באים כלל לידי ביטוי.

 

די בסקירה שטחית כדי ללמדנו שאכן קיימים כאלה והם מרובים מאוד. כולנו מכירים את הנער שחלומו הוא להיות רופאה, ואפשר שהוא אף מוכשר מאוד לכך, אך להוריו אין את האפשרות הכספית לממן לימודים כה ממושכים.

 

מי יכול לנחש כמה איינשטנים בפוטנציה חיים בעולם, ואשר מהעדר חינוך לא יכולים לקרוא ולכתוב?

 

כמה יהודים שיכלו להיות רבנים גדולי תורה, אינם כאלה, משום שבישוב בו חיו לא הגיע אליהם מעולם דבר תורה, והם נוסעים בשבת לעודד את קבוצת הכדורגל "שלהם"?

 

כמה בטהובנים חיים, נולדים ומתים ברחבי אפריקה ואסיה, אשר לא ראו פסנתר מימיהם?

 

לך ודע כמה חוקרי סרטן מעולים (בכוח) רובצים עטופים סמרטוטים על המדרכות בבומבי ומבקשים נדבה מבלי לראות מיקרוסקופ מימיהם…

 

דומה שלא יהא זה מוגזם לומר שעל כל אדם החי בארץ תרבות ומפתח את כישרונותיו, קיימים עשרות, ואולי מאות, כמוהו החיים את חייהם ונפטרים מן העולם מבלי שידעו אפילו שקיימים בהם אותם כישרונות.

 

מומחה אחד טרח וחישב שאדם ממוצע, כמונו, מפתח לא יותר מ- 5% בממוצע מכלל היכולת הפוטנציאלית הגנוזה בו. יכולת זו היא רבת פנים, גופנית ואינטלקטואלית, אומנותית וטכנית, וכוללת את הכושר ללמוד שפות ואת היכולת לקפוץ לגובה, את הכישרון לנגן בכלי נגינה ואת מה שדרוש לניתוח פסיכולוגי. אף יכולת שאדם כבר עוסק בפיתוחה, שדה נרחב פתוח בפניו לפתח אותה עוד ועוד לאין ערוך יותר ממה שמפתח אדם רגיל בממוצע. בדקו, למשל, מהי כמות החומר שאתם יודעים בעל פה. המומחה קובע שיכולנו לדעת פי 20 יותר מבלי לצאת מעורנו לשם כך. הווה אומר שכושר הזכירה בעל פה שלנו מנוצל ב- 5%. בדיקה של כישרונות נוספים תגיע אף היא לאותה מסקנה.

 

מעניין עכשיו לבחון באופן מדוקדק אם אדם אשר בחר כושר מסוים שבו ועמל להביאו לידי ביטוי במלוא מאת האחוזים. האמנם יכולים אנו להעלות תמיד על נס אדם זה ומאמציו?

 

נשתמש בדוגמא מצויה ומוכרת ביותר: ספורטאי, הזורק כדור ברזל לרוחק, יכול להתאמן 8 שעות ביום במשך שנים כדי להגיע להישג המקסימאלי. אותן קבוצות שרירים המבטיחות את האליפות בהדיפת כדור ברזל אינן אלא חלק מן הגוף. רופא מומחה קבע שפיתוח מוגזם וחד-צדדי כזה של חלק מן הגוף אי אפשר להתייחס אליו בחיוב מבחינה רפואית, והוא רחוק מלהיות זהה אפילו עם מושג הבריאות הגופנית. אישור לקביעתו קיבל בסקר שערך על כוכבי ספורט מפורסמים, אשר לאחר שפרשו מן הספורט הם היו במצב גופני גרוע יותר מסתם פקיד או פועל. אותם דברים בערך יאמרו גם על זמר המשקיע את כל יומו בתרגילים לפיתוח הקול וכן על אדם שכל חייו מוקדשים ללמוד שפות או לחקר הפרפרים בלבד, וזאת אף אם כישרונותיהם לכך בולטים.

 

הווה אומר שלא זו בלבד שה’ לא מעניק לכל אדם את כל הנתונים שיאפשרו לו לפתח את כישוריו, אלא שאפילו זה שעומדים לרשותו האמצעים הדרושים לכך, לא יתכן שיפתח את כל כישרונותיו, ואת כל אחד מהם עד למקסימום. זה בלתי אפשרי מבחינה פיזית. אינך יכול להיות גם ספורטאי המתאמן 6-8 שעות ביום וגם פסנתרן מעולה המנגן 8-10 שעות ביום. ואף אם תצליח לדחוס זאת לתוך היממה, מה בדבר 5000 הכישרונות הנוספים שיש בך ואשר אינם זוכים לכל תשומת לב כלל, ממש כאילו היית קבצן בבומבי?

 

באופן עקרוני איני צריך להזדעזע מן הקביעה שאפשר שיהא קיים באדם כישרון מסוים ואשר ההלכה תקבע שאין לפתחו או שאין להשתמש בו. יתכן שה’ ברא כישרון זה, או נטייה זו, כדי לשמש ניסיון לאדם אם יעדיף את רצונו האישי לפתח כישרון מסוים בניגוד להלכה, או שיעדיף את עקרונות ההלכה ואת מה שהם מעניקים לאדם.

 

בטבע כולו מוצאים אנו את תכונת הריבוי והשפע. הבורא הכל-יכול מראה את יכולתו הבלתי מוגבלת ומבטא בריבוי את חסדו הבלתי מוגבל. הטבע נותן לנו לאין ערוך יותר ממה שאנו מסוגלים לקלוט ולקחת. גם המלך המזמין אורחים לסעודה בארמונו, מכין עבורם הרבה יותר ממה שהם מסוגלים לאכול. גם אם כל האורחים יבקשו שלוש פעמים תוספת לאותו מאכל עצמו, יספק להם מטבח הארמון את מבוקשם. זאת בנוסף לסוגי המאכלים, הרבים מכושר קיבול קיבתו של אדם. אורח בסעודה מלכותית כזאת נתון במצב בעייתי: כמה לקחת, ומאילו מאכלים, כדי להפיק את מקסימום ההנאה מהכיבוד המלכותי.

 

כל אחד מאתנו נתון במצב דומה: מן העושר העצום של תכונות וכישרונות אשר חנני ה’, מה מהם אפתח, ולאיזו מידה של פיתוח, כדי להגיע לאיזון שיביא אותי למיצוי מרבי של יכולתי בשנות חיי המוגבלות.

 

כמה אווילי יהיה זה לאדם המחליט להקדיש את מיטב שנות חייו לעניין כה חד-צדדי, כגון שחיה, כדי שהמונים יתפעלו מכך שהוא עבר בשחיה 100 מטר בכמה מאיות השנייה פחות מאיזה שחיין אחר שהקדיש לכך את מיטב שנותיו.

 

כמה מביך הוא הדבר לאדם, שהוא נזר הבריאה, להקדיש שנות עמל, כדי להגיע להישג שכמה מיליארדי דגים חסרי שׂכל עוברים אותו בקלות.

 

כל אדם יכול לחיות חיים יהודים נורמאליים, מאוזנים ושלמים, ואושרו יהא מלא, כאשר יפעיל באיזון נכון את מערכת כישוריו וישתמש בהם, מכל אחד מהם במידה הנכונה, וכך יזכה לחיים טובים, מחושבים ומאושרים.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")