בורח לנו מהידיים

הוא נזיל, לא רואים אותו והוא
סמלי בלבד, בשעון. אבל לאחרונה
שמתי לב כמה חשיבות הכרחית
יש לו. כי הזמן, בורח לנו מהידיים.
 
 
משנכנס אדר מרבין בשמחה וב….לחץ.
 
מרגע שנכנס אדר מלווה את חיי לחץ מתון שיושב מאחורי הראש כמו איזה כאב ראש טורדני שלא מוכן לעזוב. מהרגע שפורים מפנה את הבמה, הלחץ הזה מתחיל לפעום בפעימות עדינות שמתגברות ככל שהימים עוברים ומתקרב החג שדורש מאיתנו, הנשים, הכי הרבה הכנות וארגונים, הלוא הוא כמובן פסח.
 
כל שנה כשאני מסדרת וממיינת את כל הבית, אני שואלת את עצמי את אותה שאלה – מדוע למען השם אני לא מתפנה במהלך השנה לעשות את העבודה הזאת?
 
השאלה היא רטורית, כמובן, מכיוון שהתשובה עליה ברורה. כי ברור לי שאם לא הייתי "חייבת" לעשות את מה שאני מכנה כמעין "מעבר דירה", אז כנראה שהייתי מוותרת על התענוג. וכשעוד שקית מלאה בצעצועים שכבר לא משחקים בהם או בבגדים שכבר לא נלבש מתפנות מביתי, ואבן קטנה נגולה מעל ליבי, אני מתמלאת סיפוק קטן והודיה על החג שמתקרב.
 
כי כל שנה, לקראת פסח, אני כבר לא יכולה לסבול את מצב הבית שלי ואת כמות הדברים שיש בו, ושאנחנו לא צריכים, ומכבידה עלינו בעיניים, בצפיפות, בלב ובנשמה.
 
העבדות הזאת, להביא את כל הבית למצב מאוזן ומאופס, דורשת ממני כל כך הרבה ריכוז ועבודת נפש. אני צריכה לנסות להדחיק את הלחץ, את הרצונות להספיק, את ההפרעות של חיי היומיומיום, לשמוח במה שעשיתי ולא להתעצב ממה שלא הספקתי. אני צריכה להיות יעילה ומדויקת, להתכוון להתנקות גם מבפנים, ברוחניות, להיות מדויקת בתפילות ובבקשות.
 
עכשיו אני מבינה למה כל שנה אני מחכה לחג הזה בחרדה מהולה בצפיית התרגשות…
 
היום שבו העבודות נגמרות, כשאנחנו באפיסת כוחות אבל הספקנו כל מה שרצינו והבית במצב של בית מרקחת, ואפשר להתחיל לבלגן ולהעמיס אותו מהתחלה, היום הזה הוא ממש יום של יציאה מעבדות לחירות. יום של שמחה וסיפוק גדול. יום של התעלות רוחנית ממש.
 
השנה, בזמן הניקיונות, אני מהרהרת רבות בתובנה חדשה שמאירה בתוכי – אני מבקשת ומתפללת מהשם שייתן לי ברכה בזמן. אף פעם לא נתתי את דעתי על הזמן וחשיבותו. מה זה זמן? הוא נזיל, לא רואים אותו והוא סמלי בלבד, בשעון. אבל לאחרונה אני שמה לב כמה חשיבות הכרחית יש לו. יכול להיות יום שבו הספקתי המון, יותר ממה שרציתי ותכננתי, ויכול להיות יום, עם נתונים דומים לו, ובלי ששמתי לב השעות עברו והרגשתי שלא עשיתי כמעט שום דבר.
 
הרבה דברים יכולים להשפיע לטובה על היעילות והעשייה שלנו, ויש טריקים וטיפים טובים לייעול ששמעתי אצל אישה שמעבירה סדנאות לכך בשם יעל זלץ. ויש גם כמובן דברים שמשפיעים לרעה על זמננו כמו אינטרנט, טלפון ופייסבוק למיניהם…
 
אבל יש עוד גורם, נסתר וחמקמק שמשפיע לנו על הזמן ויכול לגרום לנו להצליח במטלות מעבר למשוער ולהיות שמחים ומסופקים מכך. מדובר כמובן על התערבות אלוקית – בורא עולם שפועל בסתר כדי לא לפגוע לנו בבחירה החופשית ונותן מברכתו ומהשפע שלו, ועושה לנו ניסים בזמן שלנו.
 
וכך, אם אני רוצה איזו מיני "קפיצת הדרך" בעשייה שלי, אני מכוונת ומתפללת מהשם יתברך שיעזור לי שתהיה לי ברכה בזמן. זה הנשק היעיל מול עבודות הפסח. בין להחזיק את הבית השוטף, העבודה ושלושה ילדים קטנים, הנשק הזה הוא האופציה היחידה שנראית לעין כרגע…
 
שמעתי פעם שזה לא סתם בדור הזה ישנה תחושה שהזמן "בורח לנו מהידיים". לאף אחד אף פעם אין מספיק זמן, לא לגדולים ואפילו לא לקטנים. זוהי עובדה ברורה לכל שהזמן מחיש ורץ בקצב מסחרר, וזה סימן מובהק לכך שהגאולה תגיע בהחישנה (מהר מהצפוי) ולא בעיתה (בזמנה).
 
יהי רצון נצליח כולנו להתגבר על העבודות והניקיונות לפסח ותהיה לנו הרבה ברכה בזמן, שיארך ויספיק לכל צרכנו, אמן.