ההבטחה שהתגשמה

שרטטנו בקווים קצרים את הנקודת על "המפה" מעת הנבואה בברית בין הבתרים עד יציאת בני ישראל ממצרים בט"ו בניסן לקראת עתידם החדש כעם ה', ונושאי דברו לאורך...

5 דק' קריאה

י. ברוש

פורסם בתאריך 06.04.21

שרטטנו בקווים קצרים את הנקודת על "המפה"

מעת הנבואה בברית בין הבתרים עד יציאת בני ישראל
ממצרים בט"ו בניסן לקראת עתידם החדש כעם ה’,
ונושאי דברו לאורך כל שנות ההיסטוריה.
 
 
ברוך שומר הבטחתו לישראל. שהקב"ה חשב את הקץ לעשות. כמו שנאמר "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ויעבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
 
המתבונן מן המצד, בהשתלשלות העניינים שהביאה את עם ישראל למצרים ולאחר ארבע מאות שנים ליציאתם לא יבחין ביד המכוונת ובתוכנית קבועה מראש. מארג החיים כאילו זורם באקראי וכל שלב נראה מתבקש מאליו והגיוני. אך הבה נבחן את המאורעות כאשר "המפה" בידינו ונראה כיצד התוכנית האלוקית מתיישמת צעד אחר צעד.
 
בהיות אברהם אבינו בארץ ישראל נתגלה אליו הבורא במחזה, והודיעו כי צאציו יעשו דרך ארוכה עד בואם אל ארץ ישראל. ורק לאחר שיגיעו "לארץ לא להם" ויעברו תהליך של עבדות ועינוי יצאו לחרות ברכוש גדול. (בראשית פרק טו, טז, יג).
 
יצחק בנו וממשיך דרכו של אברהם נולד בהיות אברהם בן 100 שנה. ליצחק נולדו תאומים – עשו ויעקב. יעקב נבחר כממשיך הדרך. עדיין אין אנו רואים מאומה מאותה נבואה מתגשמת.
 
* * *
 
אך הנה הרמז הראשון. ליעקב הבורח מפני אחיו הנשלח לפדן לישא שם אישה, מוצעת רחל הצעירה בתו של לבן. "בתרגיל" מכוער מחליף לבן את רחל בבתו הבכורה לאה, ובציניות הוא מסביר את מעשיו: "לא יעשה כן במקומנו ליתן הצעירה לפני הבכירה" (פרק כט, כו). וברוב "אבירותו" הוא מציע "מלא שבועה זאת, ונתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמי שבע שנים אחרות" (פרק כט, כז).
 
שתי אחיות אם כן נישאות ליעקב. לאה מתברכת ראשונה לפרי בטן וזוכה לשישה בנים ובת אחת. בעוד רחל אחותה עקרה ואינה יולדת. רק לאחר שנים ארוכות וכואבות זוכה רחל לבן – יוסף. בדרכם חזרה לבית האבא יצחק, מקשה רחל ללדת ובצאת נפשה זוכה לבן נוסף אך אינה זוכה לראותו. בפטירתה היא מותירה את יוסף כבן שבע שנים ובנימין התינוק.
 
יוסף היתום מוצא שפה משותפת עם אחיו בני זלפה ובלהה נשי אביו, ואף זוכה ליחס מיוחד אצל יעקב האב – מקבל ממנו את התורה שקנה בבית מדרשם של שם ועבר. אוירה של מתח וחשדנות מתחילה להתפתח בין האחים בין בני לאה לבין יוסף.
 
בהיותו קרוב אצל אביו מתח עליהם ביקורת שגרמה לאחיו לראות במעשיו כוונה ומהלך שנועדו לדחות אותם מעל האב. כעין שקרה לישמעאל ועשו שנדחו, ואחיהם נטלו את המשך השולשלת המשפחתית. חשו האחים ליוסף כי גם כוונות מעין אלו יותירו אותם מחוץ ויעניקו את ברכות אברהם יצחק ויעקב ליוסף ובנימין בלבד.
 
חששם התגבר כאשר החל יוסף לספר להם חלומות שחלם ומתוכם עולה תמונה של מלוכה עליונות ושלטון על האחים. הם אינם מסתירים ממנו את כעסם, אך יוסף בשלו ממשיך ומספר להם על חלום נוסף, שגם הוא כקודמו רק מגביר את הקנאה והעויינות. האבא יעקב מנסה לבטל את דברי החלום: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?" אך שומר וממתין לראות מה יהיה סוף החלום. (פרק לז).
 
* * *
 
כאשר יוסף הולך ומתפתח והוא כבר בן 17 שנה מטיל עליו אביו שליחות: "לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר".
 
יוסף הולך בשליחות אביו ולאחר שמברר את מקומם בשכם, מגיע אליהם. האחים רואים אותו מרחוק ומחליטים לנהוג בו כדין "הבא להורגך השכם להורגו", כלומר מאחר וכוונתו לנתק אותם ממקור החיים יכולים להגן על עצמם בכל דרך שהיא. לאחר דין ודברים בין האחים הם מחליטים תחילה להטילו לבור ואחר כך כאשר עוברת אורחת ישמעאלים הם מוכרים להם את אחיהם יוסף – כך לא יוכל לנשל אותם מבית אבא והאיום מעליהם יוסר וכדבריהם: ונראה מה יהיו חלומותיו…
 
לאחר תהפוכות רבות מגיע יוסף לדרגת משנה למלך במצרים. מתהום בית האסורים הוא נקרא לפתור חלום המדיר את מנוחת המלך פרעה. הוא חוזה שבע שנות שובע ושפע כלכלי שלאחריהן יבוא רעב כבד שימחק את כל השפע שקדם לו.
 
יוסף יודע כי הרעב יאלץ את משפחתו לרדת למצרים בכדי להביא מזון לביתם לארץ כנען, ובמהלך מחושב ומתוכנן הוא "עולה על עקבותיהם" ומצווה להביאם לפניו. תוכניתו אמורה לבחון את יחסי האחים בבית שעזב לפני 22 שנה: האם נותרה איזו שנאה לאחיו בנימין? האם האחדות שבה למשפחה?
 
ראשית הוא מוצא כי אביו האהוב עדיין חי. ואחר כך הוא מאלץ אותם להביא את בנימין. באיום שללא בנימין יאושר החשד שלו שהם מרגלים. בלית ברירה שולח יעקב את בנימין עמהם למצרים לא לפני שהוא מעתיר עליהם את ברכותיו…"ושלח להם את אחיכם אחר (יוסף ושמעון) ואת בנימין…" (בראשית מג, יג).
 
האחים יורדים בשנית למצרים ועמהם בנימין, הכל מתנהל למישרים הם נפרדים לשלום ובנימין עמהם. יוסף מצווה "לשתול" את הגביע בכליו של בנימין. בדרך מתברר להם כי…הגביע של יוסף נמצא באמתחתו של בנימין. הם שבים על עקבותיהם. כאן מתפתח עימות קשה בין יוסף ליהודה כאשר האחרון מציע עצמו כעבד במקום בנימין. יוסף רואה בכך את אשר חפץ, ומתגלה אל אחיהם בצעד דרמטי, ובאחת מתהפכת התוגה, הצער והכעס, לפגישה מרגשת.
 
יוסף תכליתי כדרכו שולח אותם חזרה עם בקשה מפורשת בגיבוי של פרעה לשוב לארץ כנען ולהביא עמהם את כל השבט המונה 66 איש ואישה, יעקב חושש מצעד זה שהרי הוא עוקר את משפחתו ממקומה הטבעי ואינו ידוע מה צופן לו העתיד. אך הבורא אומר לו במראות הלילה: "אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך…ואנכי אעלה עמך גם עלה". וכך יוצא לפועל החלק הראשון של נבואת "גר יהיה זרעך בארץ לא להם"…
 
* * *
 
יוסף מאריך ימים. 80 שנה הוא משמש כמשנה למלך, אחיו ובני משפחתו מתרכזים בארץ גושן והכל זורם על מי מנוחות.
 
לפני פטירתו משביע יעקב את יוסף לבל יקבור אותו בארץ מצרים אלא בארץ כנען במערת המכפלה. רוצה הוא להחדיר ולהשריש בלב צאצאיו כי ארץ כנען היא מולדתם ואין בלתה. ככל שיתערו ויקלטו בארץ אחרת אפילו כבני משפחתו של המשנה למלך – הם עדיין גרים הקשורים לארצם, ארץ כנען.
 
כמוהו – יוסף אף הוא משביע את אחיו: "פקוד יפקוד האלוקים אתכם והעלתם את עצמותי מזה אתכם" (בראשית נ, כד).
 
באותה עת הריבוי של (עם ישראל) משפחת יעקב, והנסיון שלהם להתערב בכל תחום מתחומי החיים במצרים ("ותמלא הארץ אותם") חוזר במפתיע כבומרנג – כל עוד התרכזו בני יעקב בארץ גושן לא ניכרה הבעיה, אך ברגע שהחל החשש בליבם של המצרים כי הנה העברים עלולים להוות גייס חמישי בתוך הארץ, ולעת מלחמה יתחברו עם אויביהם ויגרשום מארצם (שמות) – החלה רוח חדשה לנשב במסדרונות המלוכה, לא זכרו את יוסף ואת פועלו המבורך בארץ מצרים, לא את השגשוג הכלכלי שהביא לארצם – הכל נשכח כלא היה.
 
החלו גזרות שונות על העברים. במהלכם איבדו את כל זכויותיהם והפכו לעם עבדים המתייסר תחת שבט נוגש. בניצול מחפיר של כח העבודה הזול הקימו המצרים ערי מסכנות במקומות מועדים לשקוע בקרקע שאינה מתאימה, מתוך מטרה לשבור את רוחם, ללא מטרה וללא תכלית.
 
כאשר האסטרולוגים במצרים הודיעו למלך, כי מושיען של ישראל עתיד להיולד בארצו והוא ייענש במים, ציוה המלך האכזרי להשליך את כל התינוקות היהודים ליאור ולהטביעם כעצת יועציו, כדי לקדם את פני הסכנה.
 
למרות כל מאמציו הוא לא מצליח למנוע את לידתו של המושיע, וההורים שאינם יכולים כבר להחביא את התינוק בבית מפני החיפושים של המצרים אחר תינוקות מוסתרים, מניחים אותו בתיבה בסבך קני הסוף ביאור, מלווה בדמעותיהם ותפילתם ותחת עין פקוחה של אחות אוהבת, שטה התיבה ביאור עד אשר משמים נשלחת בת פרעה. בטיולה על שפת היאור היא מבחינה בתיבה, מצווה להביאה אליה, ומזהה תינוק מילדי העברים, היא מגדלת את התינוק ונושאת בתשלום לאמו עבור הנקתו!
 
לאחר מכן, גדל משה הקטן בארמון. התקרית שבה היה מעורב, כאשר היכה בה נוגש מצרי שהתעמר באחד מאחיו, העלתה את חמת המלך והוא נאלץ לברוח לארץ מדיין. כעבור 68 שנים מתגלה אליו הבורא ומטיל עליו את השליחות לגאול את עם ישראל ממצרים, ולהדריכם לקבל תורה למרגלות הר סיני.
 
בסדרה של התרחשויות על טבעיות המביאות לקריסתה של המעצמה האדירה, ולהסכמתו של פרעה ליציאת העם, מקבל העם את חרותו מיד הבורא, כאשר הוא חסר אונים וללא כל אפשרות למצוא מוצא בכוחותיו הוא. מצב אותו מתארים חכמים שהיו (עם ישראל) כבר במ"ט שערי טומאה ואילו היתה הגאולה מתעכבת מעט – לא היה את מי לגאול, שכן היו נטמעים כליל בתוך מצרים. אך ההכנעה וההתבטלות שלהם בתהליך כל כך ממושך וקשה הכשירו את הלבבות לקבל עול מלכות שמים, וכפי שהם הצהירו לפני קבלת התורה – "כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע".
 
* * *
 
הנה כי כן שרטטנו בקווים קצרים את הנקודת על "המפה" מעת הנבואה בברית בין הבתרים עד יציאת בני ישראל ממצרים בט"ו בניסן לקראת עתידם החדש כעם ה’, ונושאי דברו לאורך כל שנות ההיסטוריה.
 
 
(מתוך "עת לחשוב" –  כתב עת לחשיבה יהודית).

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה