לקרוע את ים סוף לגזרים

לקרוע את ים סוף לגזרים זו משימה לא פשוטה, אבל עם כמה עצות קלות ליישום הופכים את האתגר הזה לקל ואפילו מהנה.

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 17.03.21

לקרוע את ים סוף לגזרים זו
משימה לא פשוטה, אבל עם כמה
עצות קלות ליישום הופכים את
האתגר הזה לקל ואפילו מהנה.
 
 
זהו, הוא ממש כבר כאן, החג הגדול המהווה את היסוד של כל עם ישראל – חג הפסח הנפלא. וכמו לפני כל חג, חשוב וראוי ללמוד ולהכיר את מהות החג, את הכוח הרוחני הטמון בו, ולהכין את עצמנו לקבל את האורות והתיקונים הנפלאים שהוא נושא בכנפיו.
 
חג הפסח הוא אחד משלושת הרגלים. וככזה, יש בכוחו, כמו בשני הרגלים הנוספים, לתקן את המידות של האדם, כל חג והמידה המיוחדת לו. רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן, תורה א) שאת הפעולה הנפלאה הזו עושים על ידי שלמות היראה, שזה בחינת בניין ירושלים, בחינת הלב, וזו לשונו: "כי ירושלים בחינת יראה שלם, היינו שלמות היראה התלויה בלב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין לב): 'דבר המסור ללב נאמר בו: יראת'".
 
"אך", ממשיך רבינו לבאר, "יש שלוש מידות שהן מחריבי ירושלים, דהיינו הלב, היינו שמפסידין היראה התלויה בלב. ושלוש מידות אלה הן: תאוות ממון, תאוות אכילה ותאוות משגל (ניאוף). כי שלוש מידות אלו הן בלב, ועל כן הן מפסידים היראה שבלב. ממון שורשו בלב בבחינת (משלי י): "ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסף עצב עימה", בחינת (בראשית ו): "ויתעצב אל ליבו". תאוות אכילה, בחינת (תהלים ק"ד): "ולחם לבב אנוש יסעד". תאוות משגל גם כן בלב, כי עיקר התאווה על ידי החמימות הבא מהדם שבחלל הלב. ומחמת שהן בלב, על כן הן מפסידין היראה שבלב בחינות ירושלים…"
 
רבי נחמן מסביר ששלוש מידות אלו, שהן כמובן מידות רעות, מקלקלות והורסות את היראה, והן למעשה שלוש תאוות רעות הנמצאות בלב האדם, שם מקום היראה. אם כן, איך מתקנים אותן?
 
"ולתקן שלוש מידות אלו" אומר רבי נחמן, "הוא על ידי הדעת. שצריכין להמשיך הדעת אל הלב בבחינת (דברים ד): "וידעת היום והשבות אל לבבך". שצריך להמשיך את הדעת אל הלב ועל ידי זה נתתקן שלוש מידות הנ"ל. כי הדעת הוא בחינת 'תלת מוחין תלת חללי דגלגלתא'". רבי נחמן, למעשה, מלמד אותנו שהדעת היא גם בחינת שלושה מוחין כנגד שלושת המידות הללו, ועל ידי שממשיכים את הדעת אל הלב מתקנים את המידות הללו שהן, כמובן, מקלקלות את היראה שבלב.
 
ולא רק. רבי נחמן מחזק אותנו בעניין שלושת הרגלים ובכוח הטמון בהם, ומסביר, ששלושת המוחין שמהם בנויה הדעת הם בחינת שלושת הרגלים, וזו לשונו: "כי כל רגל הוא בחינת התחדשות המוחין, שנמשך שכל חדש לתקן שלוש מידות אלו, היינו בכל רגל משלושת הרגלים נתתקן מידה אחת משלוש מידות הנ"ל".
 
בכל חג נמשך סוג של שכל שהוא כנגד תאווה אחת מתוך השלוש הנ"ל, ועל ידו ניתן לתקן את אותה מידה. וכידוע, המידות הרעות הן דמיונות שיש בלב האדם. וברגע שממשיכים את השכל והדעת אל הלב זו בעצם התרופה – התיקון של המידות הללו.
 
"על כן צריכין להיזהר מאוד בכבוד יום-טוב", מזהיר רבי נחמן ואומר, "ולקבל השלוש רגלים כראוי, כי על ידי מצוות השלוש רגלים, על ידי זה זוכין לתקן השלוש מידות הנ"ל".
 
כאשר אדם מקבל את החג בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב, כשמאיר פניו אל החג עצמו, על ידי זה – מידה כנגד מידה – גם החג כביכול מאיר לו פנים. כלומר, השכל שנמשך באותו חג מאיר לו ועל ידי זה הוא מצליח לתקן את אחת משלוש המידות המקבילה לאותו רגל.
 
ומה מתקנים בפסח?
 
הסגולה של חג הפסח היא להמשיך את השכל המיוחד שבעזרתו מתקנים את תאוות הממון, ועל כך אומר רבי נחמן את הדברים הבאים: "כי בפסח נתתקן תאוות ממון, כמו שכתוב (שמות י"ב): וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" בעל כורחם (ברכות ט). כי הם לא רצו כלל, כי אז נתתקן תאוות ממון…"
 
כלל ידוע ומקובל בידינו – שבכל חג וחג מאיר אותו אור שהאיר בזמן שהחג קרה בעבר. לכן, כמו במצרים, האיר אור כזה גדול של אלוקות ורוחניות, שכל עליון עצום שהעלה את בני ישראל למדרגה כזו שהממון כלל לא עניין אותם. עד כדי כך, שהמצריים היו צריכים להכריח אותם לקחת את הממון, את הזהב והיהלומים. כך הוא הדבר בימי הפסח שאנו חוגגים בכל שנה – אותו אור עצום והשכל העליון מאירים ועל ידם מתבטלת תאוות הממון. כמובן, כל אחד כפי איך שהוא מקבל את החג בשמחה ובכבוד, כפי הכנתו וכיסופיו לאותו שכל ואור, כך הוא יכול לזכות למשוך עליו אור נפלא ושכלים שיוציאו אותו מתאוות הממון בשלמות!
 
בן חורין אמיתי
 
וזה לא עניין של מה בכך לצאת מתאוות הממון. כי אדם ללא תאווה זו הוא בן חורין אמיתי! הוא יוצא מהעבדות של הרדיפה אחרי הממון, מהשעבוד לממון, מהתלות הדמיונית שהוא תלוי בממון ובכסף. לכן אומר רבי נחמן, שבתאוות ממון טמונות כל העבודות הזרות כולן! משום שכאשר אדם חושב שהוא תלוי בכסף וברכוש, ויש לו רצון וכיסופים לתאווה זו, זו ממש עבודה זרה. הממון הופך להיות לו אלוקים כאילו בו הכל תלוי חלילה, ולו הכוחות כולם, השם ישמור.
 
והרצון לתאוות ממון, הוא התאווה עצמה. כי תאווה משמעה רצון. אדם לא צריך כלל לרצות את הממון. נכון, הוא חושב לעצמו 'צריך כסף. חייבים כסף', והוא צודק. אבל בשביל זה לא צריך לרצות את הכסף, מכיוון שהבורא נותן לאדם את הממון שהוא צריך גם בלי שירצה בזה. זו ההשגחה הפרטית של השם וזה גם התפקיד של השם – לפרנס את האדם. לאדם לא צריכה להיות שום מחשבה על זה, ובטח לא רצון לזה. בורא עולם מסתדר מצוין בלי העזרה של האדם. הוא גם יודע בדיוק כמה ממון לתת לכל אחד, כפי מה שהוא צריך וכפי מה שהבורא יודע שטוב לאדם. כך אומר רבי נחמן מברסלב בסיפורי  מעשיות – במעשה מבעל תפילה, שהבעל-תפילה היה מקרב בני אדם לעבודת התפילה. מי שהיה מתקרב אליו הוא היה לוקח אותו מחוץ לישוב, ושם היה מנהיג אותו כפי הצורך של נשמתו. למשל, אחד היה צריך הנהגה בעשירות, בבגדי זהב וכדומה, לכן היה נותן לו כסף וזהב. שני היה צריך לחיות בצמצום והסתפקות, כך היה מנהיג אותו וכן הלאה.
 
לכן, עיקר השכל והאור שבעזרתו אדם יעזוב את תאוות הממון, ויהיה בן חורין אמיתי,  הוא מידת הביטחון בבורא עולם שהוא ורק הוא זן ומפרנס את הכל. זה תפקידו של הבורא לפרנס ולדאוג לך, לא שלך. תפקידך הוא לעשות את רצון השם – לעבדו בכל לבבך, לעשות תשובה. בפשיטות. ולא רק, אלא גם להיות שמח בחלקך, להיות רגוע. לדעת שבורא עולם עושה את תפקידו נאמנה ולא צריך להתערב לו במה שהוא עושה, לא לתת לו עצות, לא לעזור לו בכלום – רק לעבוד את השם ולחיות עם מה שהוא נותן לנו בשמחה.
 
כל הרצונות והכיסופים של האדם, כל געגועיו וחשקיו, כל תאוותיו ואהבתו של האדם צריכים להיות מופנים רק לבורא עולם בלבד! הכסף לא אמור להעסיק אף אחד מאיתנו, גם לא לעניין אותנו בכלל. אדרבה, רבי נחמן מברסלב כותב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ל) שצריך לשנוא את הממון בתכלית השנאה!
 
אתה צריך משהו? תתפלל עליו. תבקש את הדבר שאתה צריך, לא ממון. תבקש בית, תבקש עזרה בתשלומים החודשיים וכדומה. לבקש את הממון זו עבודה זרה שמראה שאדם חושב שהכסף הוא התשובה לכל בעיה שיש לו בחיים, כאילו הכסף הוא שימלא את מחסורו חלילה. אין זה כך כלל, משום שרק בורא עולם יכול למלא את מחסורו של האדם, כאשר זה יהיה נכון וטוב לאדם.
 
אדם בלי תאוות ממון מבוטל לבורא עולם בתכלית. הוא חי עם מה שהקב"ה נותן לו ומתנהג כרצונו – את מה שצריך לתת לצדקה הוא נותן, את השאר לצרכיו וצרכי התלויים בו. הוא חי רק עם מה שהשם נותן ולא בחובות שהאור בקצה המנהרה שלהם לא נראה אפילו באופק. זה בעצם אדם השמח בחלקו.
 
בימי חג הפסח הקדושים, כאשר מאיר לנו השכל והאור לצאת מתאוות הממון, לכן ראוי שכל אחד יזדרז ויכין את עצמו לקבל את האור המיוחד הזה, ילמד את היטב על מידת הביטחון עליה מדבר רבי נחמן מברסלב בכמה מקומות בספריו, או בספרים בגן  העושר, בשדי  יער, ובספר בגן  השלום – שם נושא זה מבואר בצורה פשוטה ובהירה. ובתורה כ"ג (ליקוטי מוהר"ן) רבי נחמן מרחיב על הנושא עם הסבר מדהים, מומלץ ללמוד.
 
יהי רצון שנזכה לקבל את חג הפסח בכבוד ובשמחה עצומה, את כל האורות המאירים בימי החג ממש כמו בימים ההם, ונזכה לצאת לחלוטין מתאוות הממון ושכל ביטחוננו יהיה אך ורק בבורא עולם, ונזכה לקבל את משיח צדקנו בקרוב, כי בניסן נגאלנו ובניסן הזה ניגאל, אמן כן יהי רצון.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. א

י' ניסן התשע"ב

4/02/2012

מאמר כל כך חשוב! תודה רבה (:

2. א

י' ניסן התשע"ב

4/02/2012

תודה רבה (:

3. מתניה

ט' ניסן התשע"ב

4/01/2012

תודה רבה לך! ה' יתברך..

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה