מתיקות קדושה

אתם יודעים מה הוא אמר לי? "אם
היהדות מציעה לי רק ערב אחד מלא
בבדיחות מלוכלכות ומרק עוף, אז
מי צריך את זה בכלל?"…
 
 
רבי נחמן מברסלב אומר לנו, שיום-טוב (החג) עומד ממש בפינת הרחוב וצועק לעולם: "בבקשה, תקשיבו. דעו שהשם הוא המנהיג את העולם הזה, אין שום טבע!". רבינו אומר שהאדם חייב לשמוע עם האוזניים והלב, להתקרב ממש ולשמוע את הצעקה הזו. וככל שאתה שומע יותר את צעקתו של יום טוב – שאומר שהשם הוא המנהיג את העולם – כך אתה מרגיש יותר את שמחת יום טוב.
 
איך גורמים לאוזניים לשמוע את הצעקה הזו? לפני פסח (ובכל יום טוב) צריך לתת צדקה לנזקקים (בפסח צדקה זו נקראת קמחא דפסחא). כך אתה מאמן את האוזניים שלך על ידי צעקתם של הנזקקים. ואז האוזניים שלך מטהרות, וביום טוב אתה מצליח לשמוע את השם אומר לך: "דע, יש רק אלוקים אחד". אבל אם האוזניים אטומות לצעקתם של העניים והנזקקים, אז אתה נעשה חירש (במובן הרוחני שמתבטא באטימות כלפי הסובבים אותך) ואינך יכול לשמוע גם את קריאתו של השם.
 
נועם עליון
 
רבי נחמן מדבר על משהו שנקרא נועם עליון, מעין מתיקות קדושה שזורמת אלינו מן השמים.
 
המתיקות הזו כל כך שלמה, כך שאם ראשך ומוחך אינם שלמים, אם רגשותיך אינם שלמים – אז אתה לא יכול לטעום אותה. אין אצלך מקום למתיקות הזו. אתה לא יכול לטעום את המתוק המתוק הזה שהשם נותן לנו לטעום בכל יום טוב.
 
המצה היא הלחם הפשוט ביותר בעולם, רק קמח ומים. בלי מלח ובלי תבלינים. רבי נחמן מברסלב אומר שביום טוב הנועם העליון זורם מהשמים בפשטות. אם אינך שלם, אינך יכול לקבל אותו. המצה שאנו אוכלים מעניקה לנו את הפשטות הזו, את שלמותה. והיא כל כך טעימה מכיוון שהיא חלק מהמתיקות של הנועם העליון.
 
אז מה מסלף את דעתנו? התשובה טמונה באותה שאלה מוכרת: מה אנשים עושים בשביל הכסף שהם מרוויחים? הם משקיעים את כל הלב והנשמה שלהם בכסף הזה, ובכל פעם שהם עושים זאת הם נעשים יותר ויותר עבדים. אבל המצה שאנו אוכלים בפסח לא מצריכה הרבה זמן או עבודה. אנו משקיעים זמן קצוב וקצר מאוד בהכנתה, ואת שאר הזמן בעשיית דברים טובים כדי להיות חופשיים באמת.
 
אין לך את כל הזמן שבעולם
 
דברים אלה מבוססים על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב. לפעמים הילדים שלנו שואלים אותנו שאלות, ואז אנחנו חושבים וחושבים, לוקחים את הזמן שאנחנו צריכים עד שאנו עונים להם. ולפעמים, כשאנו לוקחים את הזמן הזה, אנחנו עלולים לאבד אותם. רבי נחמן אומר שאם הילדים שלנו שואלים אותנו "האם יש אלוקים אחד?" ואנו אומרים: "בוא נדבר על זה" – אנו מאבדים אותם. אם הם מבקשים עצה לגבי העתיד: מה לעשות, או באיזו קריירה להתמקד – אז אנחנו יכולים לומר 'בוא נדבר על זה'. אבל אם הם שואלים "אתה יהודי?" ואתה צריך לחשוב על זה, זה לא טוב. הוא אומר לנו שליל הסדר הוא הלילה שבו הילדים שלנו שואלים: "האם יש אלוקים אחד?" והתשובה שלנו צריכה להיות מיידית. כאן ועכשיו. אין לנו את כל הזמן שבעולם.
 
אני זוכר שפעם קראתי ספר של מחבר מוכר. בהקדמה לספרו, הוא כתב שכאשר היה ילד הוא שאל רב אחד אם יש אלוקים אחד. הרב אמר לו: "בוא נדבר על זה. בוא לביתי ונדון בזה". ואז ציטט מפה ומשם. והילד אמר: "רק שאלתי שאלה אחת – האם יש אלוקים אחד?". מסתבר, שהוא לא הצליח לקבל תשובה מהרב. שבוע לאחר מכן, הילד הקטן הזה פגש סוואמי (איש דת הינדי) ושאל אותו: "האם יש אלוקים אחד?" והסוואמי אמר לו: "כן, יש".
 
ליל הסדר הוא ליל הסדר כאשר אני אומר לילדים שלי שיש רק אלוקים אחד. יש רק תורה אחת. רק ארץ ישראל אחת. אין לי זמן לבזבז. זה חייב להיות מהר.
 
כשמישהו טובע, תארו לכם מה היה קורה אם הייתי פועל כך: 'רגע, אני צריך להתקשר לרב כדי לשאול אם אני יכול להציל אותו, בגלל שביום כיפור שעבר הוא אכל בשר טרף'. אני מתקשר לרב אחד אבל הטלפון שלו תפוס. אני מתקשר לרב אחר, ולעוד רב…. נשמע משעשע? אבל בינתיים, אותו אדם טובע…
 
אתם יודעים מה הבעיה שלנו, היהודים? אתם יודעים למה משיח לא בא עדיין? כי אנחנו מחכים. חיכינו הרבה זמן. איך משה רבינו הוציא אותנו ממצרים? ממש עכשיו, ברגע זה – "בחצות הלילה". באמצע הלילה! בלי לחשוב, פשוט לקום וללכת. לזה קוראים "מוחין דגדלות" – מוח גבוה. אין זה אומר שהוא לא 'לא חושב'. הוא ברור יותר ממוח חושב. זה ברור לי. זו דרגה של דעת ומודעות גבוהות ועמוקות מאוד.
 
כשאני רואה מישהו טובע, איפה הוא תופס אותי? האם הוא תופס את הראש שלי? לא! הוא מצליח לתפוס אותי במקום אחר. הוא נוגע עמוק עמוק בהבנה שלי שמעוררת משהו מאוד קדוש.
 
לכן בליל הסדר הכל מהר, אבל גם מאוד ברור. וזה כל כך טוב. "את זה אני לא אומר כשהמצה והמרור מונחים לפניי". הכל ברור. אני יכול לומר לילדים שלי: "זאת מצה, זה מרור. אני יהודי, יש אלוקים אחד".
 
אתם יודעים, אנחנו חיים בעולם בו השטן כל כך רוצה להרוויח על חשבון הרגעים הגדולים והנפלאים שיש לנו בחיים. בליל הסדר, כל יהודי רוצה שיהיה לו סדר. אז, מה עושה השטן? הוא מניח על השולחן מרק עוף עם קניידלך. לפעמים אני שואל אנשים: "איך היה הסדר?" והם עונים: "הו, האוכל היה משהו לא מהעולם הזה…" אתה שואל אותם על הסדר והם עונים לך על האוכל. הם לא חושבים על ההגדה, הם חושבים על האוכל.
 
פעם הייתי בהודו. ראיתי בחור אחד, הוא התחבר לכת ההינדים והיה נחוש בדעתו לא לחזור ליהדותו. שאלתי אותו מה הוא יודע על היהדות, והוא השיב: "פעם בשנה המשפחה שלי מתכנסת ביחד בליל הסדר. דובר הסדר הוא דוד שלי, שכל הזמן מספר את הבדיחות המלוכלכות ששמע כל השנה, ובליל הסדר 'מקיא' אותן בהתכנסות הזו. פעם אחת עמדתי ואמרתי לו: 'אני לא חושב שזו המשמעות של ליל הסדר'. דוד שלי הביט בי בזלזול ואמר: 'תראו מי מדבר. אתה אפילו בקושי יודע לדבר עברית. מה אתה יודע?' אז חשבתי שאם היהדות מציעה לי רק ערב אחד מלא בבדיחות מלוכלכות ומרק עוף, אז מי צריך את זה בכלל?"
 
כשכואבת לבתי השן – אני שולח אותה לרופא השיניים הטוב ביותר. כשהילדים שלי חולים – אני מבקש את הרופא הטוב ביותר. כשזה מגיע ליהדות, לעומק הנשמה, לנצחיות הכי נצחית של ילדיי, האם אחשוף אותם לאנשים 'נמוכים' שלא מבינים שום דבר?
 
אלה דברים על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב. הוא אומר, שבאופן כללי, הנפילה והעבדות במצרים קרו בגלל שאכלנו מעץ הדעת. אכילה מעץ הדעת גורמת לך לאכול את הלחם שלך בעצבות. הסדר מתחיל עם אכילת הכרפס ושאר ירקות, ומספר דקות לאחר מכן אנחנו מגיעים לשלב של אכילת הלחם בשמחה. מצה היא השלב בו אנו אוכלים את הלחם בשמחה. מתחילת הסדר ועד למצה אנו מתקנים הכל מעץ הדעת. וזה קורה כל כך מהר, כל כך מהר.
 
חמץ, זה כשדברים קורים לאורך זמן רב. זאת הנפילה של האנושות. העולם אומר: "אנחנו צריכים לחכות לשלום. צריך לחכות, זה מצריך זמן עד שזה יקרה". תמיד מחכים ומחכים. המצה מסמלת את הזריזות והנכונות שלנו (לא לחכות) בעבודת השם. והיום הוא רגע נפלא. אל תחכו!