שעת השין

שעת השין הגיעה ומתקפות
הניקיון עדיין בעיצומן. אבל השנה,
אמרתי לעצמי: ‘רוחמה, את
מתחילה לפני’, ואל תשאלו עד
לאן הגעתי.

שעת השין הגיעה וכולנו במתקפות היסטריות (מתמשכות או סופיות) על הבית: לנקות, למרק ולצחצח לכבוד חג הפסח.

יש אנשים שהניקיונות מחלישים את דעתם וכל שנה הם מוצאים את עצמם באותו סיפור: שעות הם ‘נמרחים’ על כל מיני שטויות ואז, יומיים-שלושה לפני החג נכנסים ללחץ ושיגעון. והניקיון? בהיסטריה כמובן.

אבל השנה אמרתי לעצמי: ‘רוחמה, את מתחילה לנקות לפני, ובעזרת השם יהיה בסדר’.

תוך כדי הניסיון להרגיע את עצמי, נזכרתי בשיחה פרטית ששמעתי מהרב שלום ארוש שליט"א. אישה אחת פנתה אליו עם בעיה שהייתה לה. היא סיפרה לו על פחדים מסוימים שמאוד מתסכלים, מפחידים ומבלבלים אותה, והרב אמר לה שיש לה צלמים בבית.

"לי?!?" היא ענתה בהלם. "אני אישה חרדית, כבוד הרב… אין כזה דבר אצלי בבית".

אבל הרב המשיך לשאול ולנסות לברר: "אולי תמונות עם צלבים?"

"אצלי? על הקיר??? מה פתאום! אין כזה דבר", ענתה האישה.

אבל המחשבה לא הרפתה ממוחה וכאשר הגיעה הביתה, החליטה לקחת ברצינות ובכובד ראש את דברי הרב. רק לאחר ישוב-דעת ומוח קודח ממחשבות של ‘כיצד זה יכול להיות’, היא נזכרה ואפילו הופתעה לשמוע את עצמה אומרת: "רגע, אולי יש תמונות מהעבר?"

כעבור שבוע, אותה אישה חזרה לרב ואמרה לו תודה רבה ועד כמה שהוא צדק. היא מצאה באלבומים ישנים תמונות עם צלבים כשהייתה בחו"ל (הצטלמה ליד כנסיות ואטרקציות שונות).

ברוך השם, זיכו אותי משמים לשמוע את השיחה הזו והחלטתי לעשות גם אני איזשהו סדר אצלי בתמונות. מדובר בערימה מאוד רצינית ומכל מיני מקומות בעולם. מה אגיד לכם, הזדעזעתי מהמראות. בעבר, השם ימחל לי, הייתי במקומות שונים באירופה וביקרתי והצטלמתי ליד ובתוך כנסיות. ברור שהיו שם גם צלבים, מה השאלה?

התחלחלתי. קרעתי, גזרתי והשמדתי את כל התמונות, גם את אלה שהיה לי ספק איתן. כמה נורא היה לראות עת עצמי שם, בתוך הזוהמה והטינופת ועוד מחייכת…

ועוד דבר. כאישה שבאה מהמגזר החילוני-תל-אביבי-מודרני, אז כדי להיות בעניינים אתה מחויב לקרוא כל מיני ספרים "שמעשירים" אותך. (היום ברור לי שהם רק פוגמים ומקלקלים את הנשמה הטהורה שלנו), לכן קראתי את כל סוגי הספרים שהצלחתי להניח את ידיי עליהם: בודהה, ד"ר פיל, הנזיר שמכר את הפררי שלו, אמונות של המזרח, אומנות של הברוק והרוקו, המאה ה-18 ובכללם הנצרות, וכל הספרים העוסקים באימפריאליזם. ומכיוון שהעיסוק שלי היה בהפקות, לכן היו לי כל מיני מגאזינים של חתונות וחופות שקניתי בחו"ל, גם ספרים על חידות היקום והטבע, ספרי רפואה ומחקרים, ספרי פסיכולוגיה מרובים, תקשורת… בקיצור, קשת רחבה ומגוונת. מי חשב אז על בגן האמונה או על בגן החכמה?!

עד היום, היו לי בבית שתי ספריות. האחת של ספרי קודש ויהדות, והשנייה, להבדיל אלף הבדלות, של כל הספרים שהוזכרו לעיל. אבל אחרי ששמעתי את הסיפור של אותה אישה, אמרתי לעצמי: ‘רוחמה, בואי נבדוק מה קורה אצלך’. וכשבדקתי, חשכו עיניי…

אבל סוף טוב הכל טוב. כמה טוב השם שפקח את עיניי לרווחה ונתן לראות את השקר בהתגלמותו, ולהוציא את הספרים האלה מביתי, ולהכניס רק ספרי קודש. ובכל הזמן שעסקתי בפינוי הספרים, דבר שהצריך זמן רב, אמרתי בקול רם: "אני ה’ אלוקיכם אמת, ה’ אלוקיכם אמת" וכל כך שמחתי, ואפילו בכיתי מרוב התרגשות. קישרתי את עצמי לכל הצדיקים ולרבי נחמן מברסלב, והודיתי לבורא עולם שזיכה אותי להיטהרות אמיתית – על ביעור חמץ רוחני אמיתי! והכל, ממש הכל, רק לכבודו – לגדל ולקדש שם שמים, אמן.

חג פסח שמח.