חודש אב – העצה וספירת ההוד
בלב כל איש ואיש עצה עמוקה שהיא מים עמוקים, ומים עמוקים אינם מים רגילים, אלא הם מי הדעת...
בלב כל איש ואיש עצה עמוקה שהיא מים
עמוקים, ומים עמוקים אינם מים רגילים, אלא
הם מי הדעת.
כתוב בספר יצירה על חודש אב: “המליך אות ט’ בשמיעה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם אריה בעולם, ואב בשנה וכוליא שמאלית בנפש”. עכ”ל.
בראש חודש אב מת אהרן הכהן, כמו שכתוב (במדבר ל”ג): “וימת שם וכו’ בחודש החמישי באחד לחודש”. ואומנם מיתת אהרן בראש חודש זה מרמזת על מה שעתיד לקרות בחודש זה, מכיון שראש חודש כולל את כל החודש כידוע, על כן מיתת אהרן בראש חודש אב דווקא מרמזת על מקרי החודש.
פירוש הדברים הוא, שאהרן הוא הכהן הגדול במשכן ומשושלתו יוצאים כל הכהנים הגדולים, וכל הכהנים בכלל, ועבודת בית המקדש היא בכהנים, נמצא, שמותו בחודש אב מרמז על שביתת עבודת הכהנים בחודש זה, כלומר, על שביתת בית המקדש בחודש זה, כי עיקר עניינו של בית המקדש הוא עבודת הכהנים בו, שעל ידם נמשכת הכפרה והטהרה לעם ישראל, ומיתת אהרן בראש חודש זה מרמזת על כך.
עוד נאמר בספר יצירה, שהאיבר של חודש זה הוא הכוליא (כליה) השמאלית, וכן נאמר בספר הפרד”ס שהכליה הימנית כנגד ספירת הנצח, והכליה השמאלית כנגד ספירת ההוד, ואמרו חז”ל כליות יועצות ובכליות מתבשל הזרע.
אהרן הכהן הוא כנגד מידת ההוד כידוע, והוא נשא את החושן על ליבו, ודרך החושן היו עם ישראל מקבלים את העצה. (דהיינו וכליות יועצות).
נמצא, שאהרן, שעיקר מידתו היא ההוד, שייך במיוחד לכליה השמאלית, שממנה באה העצה, כי על ידי אהרן הכהן הגדול היה מקבל משה רבנו ע”ה את העצה הנכונה באורים ותומים. לכן איבר חודש זה הוא הכוליא השמאלית, כי עניין הכוליא השמאלית היא עצת הכהן הגדול בזמן שבית המקדש היה קיים באורים ותומים. (ואף על פי שהכליה השמאלית היא היועצת רע, על פי דברי הגמרא (ברכות ס”א), אף כל פי כן הכהן הגדול מתקן אותה. כעין היצר הרע שבשמאלו של הלב, שהצדיקים הופכים אותו לטוב).
על דרך זו אפשר לפרש את הפסוק (משלי כ): “מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה”.
בלב כל איש ואיש עצה עמוקה שהיא מים עמוקים, ומים עמוקים אינם מים רגילים, אלא הם מי הדעת, שהם בחינת זרע (כי הטיפה נמשכת מן הדעת כידוע), ועל כן היה נושא אהרן את החושן על ליבו, כי העצה, שהיא בחינת זרע והדעת – נמצאת בלב איש, ואיש תבונה ידלנה, ויוציא מן החושן והאורים ותומים שעל לב הכהן הגדול את העצה הנכונה.
וזהו כליות יועצות – כי בכליות נתבשל הזרע שהוא בחינת עצה, ועל כן נקרא מים עמוקים, כי מים עמוקים אינם מים רגילים, אלא הם הזרע להולדה, ואיש תבונות ידלנה, שהוא אדם שמתבונן בלב, שהוא משה רבנו השואל עצה מאהרן הכהן – הוא ידלנה. זאת משום, שמשה הוא נצח והוד כנגד הכליה הימנית, שהיא נצח, ועל ידו גם כן מתבשל הזרע, שהיא העצה, משום שמשה רבנו ע”ה שואל באורים ותומים ואהרן עונה מהחושן שעל ליבו, ומבין שני הכליות יוצאת העצה שהיא בחינת מים עמוקים בלב איש כנ”ל.
מכיון שאורים ותומים היה בזמן בית המקדש (המשכן) דווקא, נמצא, שמיתת אהרן מבטלת את הארת הכוליא השמאלית, שהיא הארת העצה, ועל כן האיבר של חודש זה הוא הכוליא השמאלית שעניינה נתינת העצה על ידי בית המקדש, והכהן הגדול ומיתת האהרן הכהן מסמלת על שביתת העצה, הכוליא השמאלית כנ”ל, ומידת ההוד של אהרן הכהן מתהפכת ומאותיות “הוד” נעשה “דוה”, בחינת דוי (בכיה) ונדות.
נמצא, שעל ידי בית המקדש זוכים לעצה, כי משם באה העצה לעם ישראל – על ידי האורים ותומים.
דרך נוספת שעל ידה מקבלים ישראל את העצה היא – הקול היוצא מבין הכרובים.
כתוב בזוהר הקדוש, כי הכרובים נקראים “אתר דנביאין ינקין”, והם כנגד נצח והוד (בחינת הכליות היועצות). מבין הכרובים היתה יוצאת העצה לעם ישראל, ואמרו חז”ל כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, היו הכרובים מעורים זה בזה. וכפי ההסבר לעיל, שהעצה היא בחינת זרע, מובן העניין שהעצה היא הקול היוצא מבין שני הכרובים, והוא בחינת הולד היוצא מזיווגם, והוא העצה שהיתה יוצאת מקודש הקודשים אל משה רבנו ע”ה.
לכן, כשהכהן הגדול היה נכנס לקודש הקודשים, הנקרא חדר המטות, פעם בשנה ביום הכיפורים, כי הכהן הגדול הוא גם כן שייך לבחינת עצה, לכן מובן שמקום העצה הוא בית המקדש.
עתה נבין את הקשר בין חורבן בית המקדש לבין חטא המרגלים ביום ט’ באב.
כפי שהסברנו לעיל, בית המקדש הוא מקום העצה האמיתית והנכונה של עם ישראל. המרגלים יעצו לעם ישראל כולו עצה שאינה הוגנת ואינה אמיתית. הם דיברו ביום ט’ באב היפך עצת בית המקדש, לכן גרמו לחורבן בית המקדש ביום זה, והקב”ה דן אותם מידה כנגד מידה: אתם נתתם עצה שאינה נכונה, על כן אני מחריב את מקום העצה הנכונה באותו היום. ובזה שהחריבו את בית המקדש ביום ט’ באב, גרמו לפירוד הזווג של הקב”ה ושכיתיה (השכינה), וגרמו לפירוד הזווג בין הכרובים, שמשם באה העצה הנכונה לעם ישראל.
ובכל אופן, כשנכנסו להיכל מצאו את הכרובים מעורים זה בזה, כי אף על פי שנסתלקה העצה מעם ישראל, ואבדה עצת יועצינו וחוכמת חכמינו ובינת נבונינו בחורבן בית המקדש, אף על פי כן רמז לנו הקב”ה בזה, שלא עזבנו באמת, אלא רק נפרד מאיתנו בינתיים, בעל כורחו כביכול, וכדרך פרידת האהובים – שכשמפרידים אותם בעל כורחם, זהו עת וזמן החיבור והאהבה הגדולה ביותר ביניהם, על כן היו הכרובים מעורים זה בזה. ובזה שנפרד הקב”ה מאיתנו באופן זה, רמז לנו כי העצה השלימה תחזור לעם ישראל בבניין הבית השלישי.
במיתת אהרן הכהן בראש חודש אב יש רמז לכל זה.
אהרן נפטר במיתת נשיקה, ומיתת נשיקה פירושה פנים בפנים, כי אף על פי שנפטר – פטירתו היא חיבור, והיא פנים בפנים. לכן לידת משיח ביום ט’ באב, כיון שדווקא הפירוד מעיד על החיבור הגדול שיש בין עם ישראל לאביהם שבשמים. (ועל דרך הרמז נקרא חודש אב בשמו, לרמז לנו שאף על פי שיש כאן חורבן ונשתלחה השכינה מאיתו יתברך, אף על פי כן הקב”ה עדיין איתנו והוא אבינו ואנו בניו).
לכן בט”ו באב מתהפך החודש לטובה, משום שט”ו באב הוא זמן של סיהרא בשלימותא (הלבנה בשלימות), לכן מתהפך אז חודש אב לטובה, כיון שאז חוזר יחוד זו”ן, ומשום כך נאמר לא היו ימים טובם לישראל כט”ו באב ויום הכיפורים, כי בט”ו אחרי הפירוד חוזר יחוד זו”ן שכנגדו יחוד שני הכרובים, וכן ביום הכיפורים כשנכנס כהן גדול לפני ולפנים, וכשזוכים בדין, אזי הכרובים פנים בפנים.
וזהו “מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה”. בית המקדש הוא בחינת לב העולם, ועל כן “לבנון” מלשון ל”ב, נו”ן, נו”ן – כנגד נו”ן שערי בינה (חמישים שערי בינה) וכידוע, הלב נקרא בינה. על כן חודש אב הוא אותיות א’ ב’, “אאלפך בינה”, שזה בית המקדש, מקום הבינה שהוא הלב כנ”ל. כשנזכה בקרוב, יתהפך יום ט’ באב מרע לטוב כיון שהאות ט’ היא כנגד המילה טוב (כמובא בחז”ל שמשום כך אין בלוחות הראשונות אות ט שהיא טוב כי נשברו הלוחות), ואז נזכה באב להתחלה חדשה בעבודת הבורא, כי אב מלשון א’ ב’ התחלת האותיות, לרמז על התחדשות והתחלה חדשה.
חוש החודש
חוש החודש הוא השמיעה, שבעזרתו מתקנים את שמיעת העצה הרעה של המרגלים, על ידי התבוננות בחוש הבינה, דהיינו “ואיש תבונה ידלנה” מן הלב, כי בליבו של כל אחד ואחד נמצאת עצה נכונה, והיא עצת הצדיקים, שהיא בניין בית המקדש, היפך עצת המרגלים שהובילה להרס וחורבן.
על כך אמר רבי נחמן (ליקו”מ ח”ב, ס”ז), כי חורבן בית המקדש הא הסתלקות אור הצדיק מן העולם, שזה הסתלקות אור בית המקדש. כי הצדיק נותן בליבנו עצה נכונה, שהיא הזרע שמזריע בנו הצדיק בעצותיו הנכונות, וכששומעים לצדיק אזי מתגלה אור הצדיק בעולם ומתגלות העצות הנכונות, ומתגלה אור בית המקדש בעולם. לכן צריך להרבות בבכיה על החורבן, כי על ידי הבכיה נפתח הלב וזוכים לשמוע ולגלות את העצות הנכונות שבלב כל אדם.
מזל החודש הוא אריה. אריה בגימטריא = גבורה, שהוא עניין הדין שיש להמתיק בחודש זה.
“אריה” הוא אותיות “ראיה”, ולמרות שהחוש של חודש זה הוא שמיעה, אולם בתיקון יתחברו הראיה והשמיעה – לראות ולשמוע את העצות הנכונות בבניין בית המקדש, במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור