חלק ב-תורה ח- המשך

 

 

וזה בחינת (שם עד): אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים, כי ע"י מטה עוז הנ"ל הוא משבר ראשי תנינים על המים, היינו הסיטרא האחרא והנחש, שהיתה יונקת מן הרחמנות והדעת, שהיא בחינת: כמים לים מכסים, בחינת: והנחש היה ערום, כנ"ל. וע"י מטה עוז הנ"ל, היינו התפילה של הבעל כח, בחינת פינחס, על ידי זה הוא מוציא קדושת הדעת והתפילות שבלע, ומשבר ראשי תנינים על המים כנ"ל, כי התפילה של הבעל כח, שהיא בבחינת דין, בבחינת: ויעמוד פינחס ויפלל – היא עומדת בבית הבליעה של הנחש, ועל ידי זה הוא מוכרח להקיא ולהוציא הכל כנ"ל.

 

וזהו צרוף "ויפלל" – ראשי תיבות: ו’השלך ל’פני פ’רעה י’הי ל’תנין (שמות ז), כי צריכין להשליך מטה עוז, שהיא בחינת התפילה הנ"ל, להתנין, בבחינת: והשלך לפני פרעה יהי לתנין, שמשליכין בכוונה המטה עוז לפני הסיטרא אחרא, כדי שיהיה להתנין, היינו כדי שיבלע התנין את התפילה הזאת, כי על ידי זה מוציאין ממנו כל הקדושות שבלע, כי היא עומדת בבית הבליעה שלו כנ"ל:

 

וזה בחינת: וישמע יתרו – מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קטז). כי עמלק טימא את ישראל בפגם תאות ניאוף, כמו שכתוב (דברים כה): אשר קרך בדרך, בחינת מקרה לילה ח"ו, שבא ע"י בחינת עמלק, כי עמלק יונק מבחינת הדעת, בבחינת (במדבר כד): ראשית גויים עמלק, שזה בחינת: והנחש היה ערום כנ"ל, שעל ידי זה בא ח"ו, טומאת התאוה הזאת כנ"ל, וזה בחינת מלחמת עמלק. והתיקון לזה הוא בחינת קריעת ים סוף, בחינת: אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים, היינו בחינת מטה עוז הנ"ל, שעל ידי זה מוציאין ממנו מימי הדעת שבלע מן הקדושה כנ"ל. ועל ידי זה וישמע יתרו, היינו בחינת גרים, כי ע"י מטה עוז הנ"ל, שהוא בחינת קריעת ים סוף, בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו’, שהוא מתקן ומכניע מלחמת עמלק כנ"ל, עי"ז נעשין גרים, בחינת וישמע יתרו, כי מוציאין ממנו גם עצמות חיותו, שהוא בחינת גרים כנ"ל:

 

וזה בחינת רעמים. כי ע"י גרים שנעשין ע"י מטה עוז הנ"ל, ע"י שהסיטרא אחרא מוכרחת להחזיר כל הקדושה שבלעה, עם עצמות חיותה כנ"ל, על יד זה נתרבה ונתגדל כבודו יתברך בבחינת (תהלים צו): הבו לה’ משפחות עמים, הבו לה’ כבוד ועוז. וזה בחינת רעמים, בבחינת (שם כט): אל הכבוד הרעים, ה’ על מים רבים.

 

מים רבים, זה בחינת מימי הדעת, בחינת (ישעיה יא): כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים, היינו בחינת מימי הדעת, שיוצאין מן הסיטרא אחרא וחוזרין אל הקדושה, שעל ידי זה נעשין גרים, ונתגדל כבודו יתברך, שזהו בחינת רעמים, בחינת: אל הכבוד הרעים, כי הרעש והפרסום שנתפרסם כבודו יתברך ע"י הגרים, זה בחינת רעמים, שהם קול רעש גדול. כי אמרו רז"ל (ברכות נט): מאי רעמים? ענני דשפכי מיא להדדי. ענני דשפכי מיא, זה בחינת הסיטרא אחרא, שהיא בחינת (איכה ג): סכת בענן לך מעבור תפילה, היינו הקליפות המעכבים את התפילה – כשחוזרים ושופכים מימי הדעת שבלעו, זה בחינת: עני דשפכי מיא, ואז נתגלה כבודו יתברך, בבחינת: וכבוד ה’ נראה בענן (שמות טז), וזה בחינת רעמים כנ"ל. ועל כן צרוף "גרים" הוא ראשי תיבות: ר’עם ג’בורתו מ’י י’תבונן (איוב כו), כי גרים הם בבחינת רעמים כנ"ל: