חנינה מאלוקים

המשפט שלי בעניין תאונת  הדרכים שהייתה לי נקבע ליום ל"ג בעומר האחרון, יום ההילולא של התנא רבי שמעון בר יוחאי זי"ע. במשך עשרה חודשים מיום התאונה הייתי בלחץ לא קטן מכיוון ששלילה ריחפה מעל הרישיון שלי. במקרה היותר טוב אשלם קנס, ובגרוע מכל (ועל האופציה הזו ממש לא רציתי אפילו לחשוב) למצוא את עצמי מאחורי סורג ובריח.
 
ניסים, רחמים ואהבה גדולה של בורא עולם ליוו את התקופה מורטת העצבים הזו.
 
הנס הראשון היה שמאוד רציתי להגיע לרבי שמעון בל"ג בעומר, אבל לא יכולתי לקחת את הסיכון. כל הצימרים, האכסניות והמלוניות באזור היו מלאים עד אפס מקום, דבר שלא אפשר לי לחשוב על נסיעה וחזרה באותו יום, ולהסתכן בכך שלא אצליח להגיע לבית המשפט בגלל פקקי תנועה והעומס בכבישים.
 
שבועיים לפני ל"ג בעומר, כשהבנתי שזה המצב, התפללתי לבורא עולם וביקשתי ממנו שיזכה אותי להגיע לרבי שמעון, אני כל כך רוצה להיות שם ביום המיוחד הזה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
פקק  תנועה
הכתובת  היחידה
במקום הכי נמוך
 
שבוע לפני ל"ג בעומר חברה שעובדת בבית המשפט בבאר שבע התקשרה אלי, ואמרה לי שאני יכולה להגיע כדי לדבר עם עו"ד ואולי לסגור עניינים, בבית המשפט אני לא צריכה להיות. אבל לא רק, הפגישה נקבעה ליום שחל בו פסח שני, שלושה ימים לפני ל"ג בעומר, מה שאומר שאני אצל רבי שמעון!
 
פסח שני, למי שלא יודע, הוא זמן מיוחד עבור כל יהודי באשר הוא. זמן שבו אלוקים נתן לנו הזדמנות שנייה, וזה בדיוק מה שהרגשתי כשהגעתי לבאר שבע באותו יום לפגוש את עו"ד. חברתי היקרה הכינה אותי למפגש ואמרה שאפשר לבקש ולהאיץ שיתחשבו בי, להתמקח קצת על הפסיקה הסופית, אבל אני בליבי כבר החלטתי שאקבל את כל מה שיפסקו, אחרי הכל – הכל מהשם ולטובה! ולי ולאלוקים היו הרבה שיחות על כל העניין הזה ועל מה שאני צריכה לעשות מצידי כדי לזכות בפסיקה טובה.
 
אלוקים הבהיר לי בכל השיחות איתו בצורה הכי ברורה: 'רבקה, את צריכה לעבוד על מידת הענווה שלך, להכיר טובה, לשמוח בחלקך, ולהפסיק, אבל ממש להפסיק, את התרעומת והכעס שיש לך בפנים על אנשים מסוימים. פשוט, לדעת לסלוח, לשחרר את המוח מכל המחשבות על הפגמים והחסרונות של כולם, שלי ושל כל מי שלידך…'
 
החנינה מאלוקים הייתה כרוכה בכמה תנאים, ואני מצידי השתדלתי לעשות את הטוב ביותר ולקיים אותם (ואולי יום אחד אכתוב לכם עליהם…). לעת עתה יהיה מספיק לומר שעשיתי תשובה גדולה וכל מה שבית המשפט יפסוק – יהיה מקובל עלי בלי שום עוררין.
 
אני אנגליה, וכמו כל אנגלי טיפוסי, לבאר שבע יצאתי שעה לפני הזמן שהייתי צריכה לצאת, כדי להקדים לפגישה ולהיות רגועה. השעה הזו התבררה כדבר הנכון לעשות, הכתובת שניתנה לי נראה שלא קיימת על המפה… נסעתי הלוך וחזור לאורך רחוב ארוך לפחות חמש פעמים, מנסה לאתר את המקום בו אמורה להתקיים הפגישה. 'אלוקים, תעזור לי…' אני מבקשת ממנו. תוך כדי הנסיעה אני רואה תחנת משטרה, נו לא הכי טוב לשאול שם איך מגיעים למקום שאני צריכה?
 
מאמרים נוספים בנושא:
לשחרר
בחיים יש  הפתעות
סטירה  בפנים
תודה, אבא!
 
לא הייתם מנחשים שזה מה שיקרה, תחנת המשטרה הייתה מקום המפגש…
 
לפעמים, כשאלוקים עומד לעשות לכם נס גדול הוא עוטף את זה במלא דברים מעצבנים, מלא מניעות וחוסר בהירות, המקרה שלי לא היה יוצא מן הכלל.
 
עורכת הדין הזמינה אותי פנימה, כתבה כמה דברים ושאלה אותי אם יש לי מה לומר להגנתי, וזה מה שאמרתי לה: "זאת הפעם הראשונה בחיים שלי שאני עושה תאונה, אני מאוד מצטערת שזה קרה. מה שתחליטי שיהיה איתי זה מה שיהיה וזה הכי טוב בשבילי, כי הכל משמים".
 
עורכת הדין הלא דתייה פתחה עלי זוג עיניים ואחרי כמה שניות המשיכה לכתוב. דקה אחרי היא אמרה לי שהיא לא שוללת לי את הרישיון, אבל קנס קטן כן אצטרך לשלם, סכום זעום שבדרך כלל נותנים לחיילים.
 
"אבל את צריכה לנהוג יפה וטוב בשנתיים הקרובות" אמרה לי.
 
ואני הבנתי את המסר.
 
כי לנהוג, זה לא רק בכביש, אלא גם בחיים – לנהוג מלשון להתנהג יפה וטוב, כמו שצריך. היא אמרה לי שאני צריכה לנהוג בזהירות, ואלוקים אמר לי שאני צריכה להמשיך לנהוג בענווה, עם הכרת הטוב ולברוח מהגאווה.
 
התיק הזה מאחורי.
 
עכשיו כשקיבלתי חנינה מאלוקים והבנתי שאני צריכה להתנהג/לנהוג כמו שצריך, אני מקווה שבורא עולם ייתן לי, ולכולם, את החתימה הטובה לשנה החדשה בעזרת השם, אמן.