חתיכת סלאמי

אם לא שמעתם על שיטת הסלאמי,
אז תרשמו לעצמכם. עוד חתיכה ועוד
חתיכה, ככה קטנה כזו בלי שאף
אחד ירגיש, והופ! לא נשאר כלום…
כן, מישהו הצליח לעבוד עליכם.
 
 
מכירים את שיטת הסלאמי? אם לא, אז זה עובד ככה: על השולחן מונח נקניק סלמי טעים. פתאום חשקה נפשכם באיזו חתיכה קטנה. קטנה, לא רצינית. לקחתם. החשק חזר על עצמו שוב, ועוד חתיכה ירדה מהסלמי. זה חזר על עצמו עד שלא נשאר כלום. "רגע, מה קורה פה?" אתם מתרעמים…
 
שיטת הסלאמי היא השיטה המפורסמת והידועה של היצר הרע. לא, הוא לא יגיד לך ללכת ולעשות עבירה איומה כמו רצח, הוא יודע שאדם שפוי לא יקשיב לו. אבל מה כן? הוא אומר לו 'לך תקנה מחשב, כך תוכל לעבוד מהבית, לכתוב לך דברי תורה שאפשר היום בהקלקה אחת להפיץ לכל מי שרק תרצה. ורגע, תתחבר גם לאינטרנט, זו גם דרך להתפרנס וגם דרך להיות בעניינים'. אחרי שהפתי מוודא שהחיבור יהיה במהירות גלישה הכי טובה הוא מציע לו להצטרף לכל הרשתות החברתיות, 'כך אנשים יכירו אותך מבחינה מקצועית, תוכל לפרסם את עצמך ואת השירות שאתה מציע' הוא ישכנע אותו. 'ואתה יודע מה, תוריד איזה משחק או שניים, כי כשאתה יושב מול הספרים, עד שאתה מעלה על המקלדת את מה שאתה רוצה לכתוב, אז בינתיים כדי שהילדים לא יפריעו תן להם לשחק. זה יעסיק אותם ולך יהיה שקט. אתה צריך שקט. מה זה צריך, חייב!…'
 
מאמרים נוספים בנושא:
בשיטת  הסלמי
והזוכה  המאושר
כבר לא  עבד
 
וכך הוא הורס משפחות רבות, חותך מהחיבור ומזמן האיכות שלהם חתיכה אחרי חתיכה, כמו מהסלמי, והורס להם את כל מה שבנו בעמל של שנים, מחריב את הקדושה האישית אם האינטרנט הפך מקום נגיש לצפות בדברי תיעוב וניאוף.
 
למה רבי  נחמן מברסלב אומר וחוזר שוב ושוב, מדגיש וממחיש, עד כמה חשובה שעת התפילה  האישית היומית? כי תפילה  אישית (או התבודדות כפי שרבי נחמן מכנה אותה) היא הדרך היחידה שלא תגרום לכם להפוך לסלמי שנלעס בשיניו האכזריות והכואבות של היצר הרע. בלי התפילה האישית אדם לא יכול להפנים את דברי המוסר והתורה שהוא לומד. הוא לא יכול לצמוח ברוחניות שלו. זו הסיבה שצדיקים גדולים לאורך כל הדורות מכל המגזרים אימצו באהבה את השיחה עם קונם וכל יום עשו חשבון נפש.
 
חמש הדיברות האחרונות בעשרת  הדיברות עוסקות בעניינים של בין אדם לחברו, כשהראשונות הן בין אדם למקום. הדיברות שש עד תשע הן מצוות 'לא תעשה' שמורות על איסורים ברורים: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", "לא תענה ברעך עד שקר". אולם הדיבר העשירי, האיסור של לא תחמוד, הרבה יותר מורחב: "לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ).
 
למעשה, "לא תחמוד" היא עבירה הרבה פחות חמורה מ"לא תרצח", למה התורה מרחיבה בה עם איסורים רבים יותר? נראה גם, שלחמוד את עבדו או אמתו של חברך לא כל כך רלוונטי לימינו, אלא הכוונה היא בימינו יותר לעניין הנכסים.
 
בכל אופן, השורש של לא תחמוד נובע מההסתכלות שלנו על דברים שלא שייכים לנו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אגודלים  מכורים
המכורים
המסע  של אלן
 
אדם שלא חומד, הוא אדם שמאוד, אבל מאוד, שמח בחלקו ובחייו. אדם כזה רחוק מאוד מלגנוב, לרצוח או לנאוף, תוצאות של לחמוד דברים שאינם שלנו. עכשיו אנחנו יכולים להבין מדוע התורה מרחיבה בדיבר העשירי, מכיוון שזה מוביל להרבה עבירות חמורות אחרות. בתי הסוהר מלאים באנשים שביצעו פשעים איומים, אבל אם תנסו לעקוב אחרי מה שהוביל אותם לשם, תגלו שהם חמדו את מה שלא היה להם ולכן גנבו, רצחו, ביצעו מעשים איומים וכדומה.
 
הניאוף, הוא התוצאה המפחידה ביותר של לא תחמוד. ברגע שאדם חומד את אשר לרעהו – אשתו, נכסיו וכל מה שיש לו, הוא עובר על איסור ניאוף. איך? חז"ל מלמדים אותנו שלמצווה, או להבדיל, לעבירה יש שלושה אספקטים – מחשבה, דיבור ומעשה. חז"ל, בעזרת הגמרא, מזהירים אותנו ואומרים שהרהורי עבירה קשים מן העבירה עצמה.
 
חמדנות, וכל העבירות והחטאים החמורים הנובעים ממנה, מתחילה כשאדם לא שומר את עיניו ומסתכל על מה שלא שלו, וכשהעין רואה – הלב חומד. כאן נכנסת שיטת הסלמי של היצר הרע. 'נו, מה אתה עושה עניין, אז הסתכלת על אשתו, על הבית היפה שלו ואמרת לעצמך, הלוואי שזה היה שלי…' כך הוא הולך ממחשבה למחשבה עד שלא נשאר לו שום דבר מהסלמי. שום דבר מהמוסר והקדושה  האישית שלו.
 
אסטרטגיית הסלאמי של היצר הרע מתלבשת בצורה הכי מוצלחת קודם כל במחשבות של האדם. כי את המחשבה, כך אנו חושבים, אף אחד לא רואה (ואכן, בני אדם לא יכולים לראות אבל בורא עולם רואה גם רואה…) לכן הוא חושב לעצמו ששם, במרחב המחשבות האינסופי שלו, הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו ודמיונו, אפילו לשכנע את עצמו בכל מיני טיעונים (שהיצר מספק כמובן) 'אני לא נוגע, לא לוקח, מה העניין? אפשר ומותר, אני לא עושה משהו רע או אסור…'
 
אבל כן, הוא בהחלט עובר על איסור. על ידי הסתכלות על דברים שאינם שלנו, שמובילים לחמדנות ופגיעה ברוחניות ובקדושה האישית שלנו, אנו עוברים על "לא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם" (במדבר ט"ז, ל"ט). וכמו שציינתי, כשהעין רואה – הלב חומד. ומי שחושב שכלל הברזל הזה לא פועל עליו מוליך את עצמו שולל!
 
הדרך היחידה לברוח מהציווי "לא תחמוד" ולא ליפול בו הוא על ידי שלא נסתכל על מה שאינו שלנו, וטוב יותר יהיה אם נסגור את העיניים ולא ניתן דעתנו אפילו במבט קל וחטוף, שמא ייחקק במוחנו ואחר כך היצר הרע יידע היטב איך להשתמש בו נגדנו. אין דרך אחרת. אף אחד מאיתנו הוא לא סלאמי! אנחנו ילדים אהובים של בורא עולם ואנחנו יכולים להגיע למעלות העצומות שבורא עולם מזכה אותנו, כולל "קדושים תהיו כי קדוש אני"!