ט”ו באב: אחדות ובנייה

מעשה באב שקרא לבניו קודם מותו. הוא רצה למסור להם את צוואתו בדרך מקורית ולכן חילק לכל אחד מהעשרה בנים קנה סוף יחיד. כעת, כשהיה לכל אחד קנה ביד, ביקש מהם האב שינסו לשבור אותו לשניים. הבנים התפלאו אך עשו זאת בלא כל בעיה, מגדול ועד קטן. בשלב השני ציווה האב שיאגדו את כל עשרת הקנים לאגודה אחת ויעבירו אותה בין הבנים, כך שכל אחד ינסה את כוחו בשבירת האגודה. אך כפי המצופה, אפילו הבן הגדול והחסון לא עמד במשימה שנחשבת בעצם לבלתי אפשרית. האב הגיב בשביעות רצון למראה הניסוי שהצליח, ואילף את בניו בבינה: "אתם רואים?" אמר, "כשהחזקתם כל אחד בקנה אחד, בודאי היה לכם קל מאוד לשבור אותו. אך אגודת קנים מחוברת לעולם לא יוכל בן אדם לשבור!"
 
זהו כלל חשוב אותו רצה האב ללמד את בניו. רק כאשר יהיו כולם ביחד, באחדות, חיים בשלווה זה לצד זה – שום פגע ואויב לא יוכל להם. אך אם יהיו נפרדים ומסוכסכים הם נחשבים לקנה סוף יחיד שבקלות ניתן לשבור, והם יהיו חשופים בפני הצרות, לא עלינו.
 
ט"ו באב מסמל את אחדותו היפה של עם ישראל, האחדות המקסימה שגורמת לדוד בוזגלו לאהוב אהבת נפש את אפרים ליבוביץ, ולרחמים סעדון לרוץ לעזור בשמחה ליוסף אפשטיין.
 
בעם ישראל ישנו מגוון רחב של עדות. מגוון היוצר שמות של כל אחד לפי מוצאו. טעמים ומאכלים שונים, אופי, מנטאליות ומראה שונה. ההבדל הזה נוצר ברגע שהגיחו לאוויר העולם שנים עשר השבטים השונים זה מזה בתכונותיהם, תפקידם ומלאכתם. ויעקב אבינו ע"ה, ראה זאת, ראה ודאג מה יהא על גורלם בניו ושל כל עם ישראל. האם הם יהפכו משנים עשר שבטים לשנים עשר עמים שונים? ואם כך יהיה, מה ישמור על אחדותם? מה יגן ויחסן אותם משאר האומות שלא יגעו בהם לרעה אם לא האחדות?
 
ושנים עשר בניו שעמדו סביב למיטתו הרגיעו אותו באומרם: "שמע ישראל ה' אלוקינו"! השם יתברך שהוא האלוקים של כולנו והוא יחיד ומיוחד, הוא זה שמהווה את מקור אחדותנו. כולנו מאמינים בו ורק עליו נשענים. לכן, לא משנה כאן הסיבה שאנו שונים ואפילו שוני רב, משום שיש את החבל הקושר את כולנו לאגודה אחת, חבל האמונה באלוקים אחד, הוא זה שיחזיק אותנו וכך, בעזרת השם, אף אחד לא יוכל לנו. וכששומע יעקב אבינו את הדברים, הוא מתרגש ומיד עונה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!"
 
אך מיום שהפכו ישראל לעם, נאסר עליהם להתערב בין השבטים על ידי נישואין. וגזירה זו חלה עליהם עד לחלוקת הארץ לנחלות. והשבטים שזכרו את מאמר אביהם, יעקב אבינו, וידעו עד כמה הוא חפץ שיהיו באחדות, כאבו את המצב משום שידעו שיקשה עליהם לשמור בצורה כזו על האחדות. לכן אפשר להבין את השמחה הגדולה שהייתה כשהותר להם להינשא זה בזה. וזה קרה בט"ו באב, לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה. אז הותרו השבטים ואז יכלו לקיים בלב שלם את מה שהבטיחו לאביהם: "שמע ישראל… ה' אחד". ומאז, בכל אותם דורות בהם חגגו בט"ו באב את השמחה הגדולה, והיו הבנות מחוללות בכרמים בבגדי לבן שאולים כדי שלא יהיה ניכר מי היא בת עניים ומי דווקא באה מבית עשיר ומיוחס, ואז נאמר בגמרא במסכת תענית: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".
 
ואנו, בימים אלו, טרם זכינו למחולות הכרמים של ט"ו באב. אך סוגים רבים ומגוונים בעם יש גם יש! כרגע אין לנו את הדבר שעוזר כל כך לאחדות העצומה בעם, אבל בידינו להביא אותה בדרך קצת שונה, על ידי קבלת כל אחד כפי שהוא, בלי סטיגמות ומבטים מתנשאים. בלי יחסי ספרדים-אשכנזים מחפירים, או זלזול במי שלא נוהג בדיוק נמרץ כמונו. לכבד באמת ומתוך ידיעה שהעומד מולנו לא סתם מישהו מעדת גרוזיה או אתיופיה, מרוקו, מצרים, פולין וגרמניה, אלא אחיך! אומנם הוא הגיע משבט אחר וממקום שונה, ומכאן גם המנהגים והמנטאליות השונים, אך אחיך הוא נשאר לעולם ועד. ועלינו לזכור זאת כדי שנמשיך לשמר את האחדות המדהימה ששומרת עלינו הרב שלום ארוש שליט"א מדגיש בכל עת: "אנחנו אוהבים את כולם! איננו חולקים על אף אחד!"
 
כל אחד מאיתנו חייב להיות חיל נאמן לבוראו ולעמוד במסירות על המשמרת בה הוא מוצב. ועם זאת, לזכור לכבד את השני! רק כך נוכל, בעזרת השם, לקרוא בקול: "שמע ישראל… ה' אחד". ואומר רבי רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה יז'): "שדרך ה' יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה. ומכל שכן האדם, שאסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דווקא את מה שאינו טוב ולחפש פגמים בעבודת חברו. רק אדרבה, מחויב הוא להביט רק על הטוב ולחפש ולמצוא בו זכות וטוב תמיד, ועל ידי זה יהיה לו שלום עם הכל".
 
רבי נחמן מלמד אותנו שעל ידי ראיית טוב אצל השני מגיעים לשלום. ומי כמונו מבינים שרק השלום מביא לאחדות. ומי כמונו מצפים כבר להתממשות הגאולה? מה לא נעשה בשביל זה?
 
וזה ממש לא מובן כיצד יהודי רוצה להיגאל, בשעה שהוא מרים את האף כשעובר ליד יהודי מעדה קדושה אחרת, או מתלוצץ על מנהגיו ומעשיו? כיצד הוא מעיז לומר: "ותחזינה עינינו.." בשעה שהוא בז להגייתו של חברו בתפילה ומספר עליו בדיחות שונות? הרי אנו בעצם עם אחד המחולק לשנים-עשר שבטים שיצרו מינים שונים של תרבויות בעם, וכדי לקיים את צוואתו של יעקב אבינו ע"ה, עלינו לקבל כל יהודי בזרועות פתוחות ואוהבות. וכשזה יקרה אין ספק שנזכה לחזות שוב בקרוב במחולות הכרמים, שעליה העידו כי היא אחד הימים הטובים של ישראל!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, לייזר  בימס