טיסה לארץ פנטזיה

לא תמצאו אדם אחד בעולם הזה שיאמר לכם שהוא שמח בחלקו. רובנו מרגישים שאנו חסרים לא מעט דברים בחיינו, ואם רק היינו יכולים להשיג את מה שאנחנו רוצים – היינו חיים בשלום עם עצמנו.

כמטפל, פגשתי הרבה מאוד אנשים שזה הקו המנחה של חייהם. כתבתי לא מעט על הנושא הזה, על דרך החשיבה השגויה הזו. ומכלי ראשון, ממקום של מפגש עם אנשים שחיים עם הגישה הזו, אני יכול לומר בוודאות שדרך חיים זו זו יוצרת סבל רב, אם כי מיותר, אצל המאמצים אותה.

זו אמת פשוטה: אדם שחי עם ההרגל של "אני לא באמת צריך את זה… באמת שיהיה לי טוב בלעדי זה" (ולא משנה אם "זה" הוא משהו רוחני או גשמי) – יכנס לעולם של שלום וסיפוק פנימי שלרוב האנשים בעולם הזה אין.

ראיתי, מכלי ראשון, מה קורה לאנשים שחיים כל הזמן עם "השתוקקות" או גישת ה"חייב שיהיה לי את זה" – החיים שלהם מלאי חרדות, דיכאון, אובססיה והם מפתחים סימפטומים של הפרעה טורדנית כפייתית, אפילו מחשבות אובדניות.

מההיבט החיובי, ראיתי אנשים שהתגברו על הפחדים והדאגות על ידי שלמדו לאזן את כל ה"אני רוצה" וה"אני צריך" שלהם, וטיפחו את מידת האמונה שבורא עולם הוא זה שדואג ואחראי לכל מה שהם צריכים בצורה הכי טובה שישנה.

בחור צעיר שלמד במקום לימודים גבוה ומכובד, פתאום החל לפתח כל מיני פחדים. הוא פחד מאנשים, הוא פחד מלנסוע ברכב או באוטובוס, הוא פחד אפילו מלשבת ללמוד. בסופו של דבר הוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית שלאחריה קיבל כדורים (שבאותו זמן הוא היה צריך לקבל).

מאמרים נוספים בנושא:

עשירון העושר או האושר?

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

וחיו בעושר בלי אושר

בועה של אושר
רגעים של אושר
החלום המושלם
הדרך אל האושר

תחיו את הרגע

עכשיו או לעולם לא

עולם של אהבה

בצעדים קטנים אל האושר

תגיד, אתה מאושר?

איך מגדירים רגעים של אושר
הוא לא נמצא בתוך קופסה

כשהכרתי אותו, ראיתי בחור צעיר ושקט יושב לפני. וכשכבר היה מדבר, היה זה דיבור נעים. למרות ה"שקט" החיצוני, היה את החלק עמוק בתוכו שהוציא כעס גדול בגלל שלא קיבל את מה שהוא הרגיש שצריך להיות לו בחיים, את מה שהוא 'ראוי' לו. כסטודנט שלמד בתחומו, היצר הרע לא פיתה אותו לטפס על הרים גבוהים בעולם, גם לא לעשות צניחה חופשית שמאתגרת את האדרנלין בגוף, גם לא לרצות וילה מפוארת על חוף הים. הוא רצה להיות מומחה בתחומו, מפורסם ומוכר. הרצון הזה הכה שורשים בעמקי נפשו וליבו, רצון שגדל וכמעט שתפס את כולו. אפילו גרם לו לפתח אובססיה לזה. ההסתכלות שלו בהווה על המטרה שנמצאת בעתיד הוסיפה עוד מימד, מה שהוביל ל"נפילה" – אובדן הסיפוק שהפך למנת חלקו. לפני כן, הוא היה נשאר ער בלילות, מנסה ללמוד עוד ועוד חומר… עד שזה התחיל, שיגעון הגדלות שתפס אותו. החרדות שבאות בעקבות זאת גרמו למטרה להתרחק עוד יותר, להיות בלתי אפשרית להשגה.

כשהוא התחיל להסתכל על המצב שלו עם ה"אני מאמין" שלו, הוא הבין שהקב"ה רוצה שהוא יאיין את הרצון המוזר הזה להיות מי שהוא לא – מומחה בתחומו, בטח לא בשלב הזה ולא בדרך שהוא בחר להשיג את התואר הזה, ופשוט, שייהנה רק מעצם הלימוד, לפני שהמצב שלו החריף. ברור שהוא לא היה מסוגל לעשות את זה, בטח לא בבת אחת. אבל הוא התרגל לחשוב שלרצות את מה שאין לו זה דבר ששודד ממנו את ההווה, את העכשיו. ההבנה הפשוטה הזו הייתה עבודה לא קטנה ליישום, אבל בהחלט אפשרה לו להפחית את צריכת הכדורים שקיבל.

אדם חכם ויקר אמר לי פעם שישנם שני סוגי אנשים בעולם: האחד – אלה שמחפשים את האושר והשמחה, והשני – אלה ששמחים עם מה שיש להם. הוא אמר לי שאלה שמחפשים את השמחה והאושר לעולם לא ימצאו אותו, כי הם תמיד מחפשים סביב פנטזיות של אושר עתידי, לכן הם אלא מסוגלים למצות וליהנות, אפילו במעט, מההנאות שהם חווים בהווה.

כשעולים על הטיסה לארץ פנטזיה, לכל הדברים "שהיו צריכים להיות לנו" או כאלה שאנחנו "חייבים", אנחנו מאבדים את עצמנו ואת הקשר שלנו עם בורא עולם. הדרך חזרה לשני הדברים הללו היא – כשנפנים ונבין שהאמונה שהחיים שלנו בהווה הם הדבר הטוב ביותר, גם אם אנחנו לא מבינים למה זה כואב לנו כל כך!

הרבי מקוצק, רבי מנחם מנדל זיע"א, אמר פעם שהוא לא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, כי אם היה יכול להבין את דרכיו של השם זה אומר שהקב"ה לא יהיה גדול יותר מבני האדם (והאמת, מי בכלל יכול להבין). "לא" אמר הרבי, "אני לא רוצה להיות מסוגל להבין את 'השם שלי'".

כשאנחנו חיים עם אמונה, אנחנו חיים בארמונו של בורא עולם בין האוצר המלכותי שלו, למרות שרובנו בורחים ממנו. אנחנו לועסים את האוכל שלנו ואפילו לא טועמים אותו בגלל שאנחנו חשובים כבר על הביס הבא. חז"ל רוצים שנהנה מהביס של ההווה עד שלא נרצה את הביס הבא. וזה משהו שיגרום לנו להיות חזקים ונצחיים.

העולם של ימינו נהרס בידי קומץ של אנשים שמנסים לכפות את רצונם על הכלל. כשהרצון שלהם יתנגש עם רצונם של הכלל – תפרוץ מלחמה. קשה לחיות בעולם כזה. התשובה שתתקן את העולם היא דווקא למנהיגים – שצריכים לאיין את הרצונות האנוכיים שלהם ולשאוף לרצות שלום ורעות.

* * *

ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.