ימים של אהבה

רגע רגע, ט"ו באב הוא "יום
האהבה", יום שמחה שבו היו בנות
ירושלים יוצאות בכלי לבן והיו
עוסקות בשידוכים ונישואין, לא?
מה זה קשור בכלל ליום כיפור?

החיים, כמו שכולנו יודעים, הם בית ספר אחד גדול, ואפשר לומר הגדול מכולם.

בשבת שלפני ראש השנה ראיתי בבית הכנסת ילד חמוד כבן חמש. היה אפשר לראות אותן מרחוק – את הנעליים החדשות והיפות שנעל. וכאשר הפקאלע (שקית עם ממתקים) שלו התרוקן, הוא רץ החוצה לשחק עם חבריו. כעבור מספר דקות הוא חזר לבית הכנסת בריצה אל אבא שלו כשהוא בוכה. הנעליים החדשות שלו התלכלכו, קיבלו את ה’ביזיון’ הראשון שלהם. ליטוף של אבא על הראש וסוכריית טופי הרגיעה אותו. אבל אחרי דקה, הוא יצא החוצה, ושוב, בריצה, לאקשן עם החברים בחוץ… עד שהסתיימה התפילה, הנעליים של הבחורצ’יק היו מלאות אבק ולכלכוך שכנראה כבר לא הטריד אותו. לא הייתי רוצה לראות את הפנים של אמא שלו כשהיא תראה מה קרה לבגדים שלו…

שני מסרים עמוקים יש כאן: הראשון, רב הונא מלמד אותנו (מסכת יומא, פו ע"ב) שברגע שאדם עובר עבירה ושונה בה היא הופכת לו להיתר, וכלשונו: "כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו".

והשני, אומר ה"ראשית חכמה" בשם הזוהר הקדוש, שאפילו אם החטא נעשה בשוגג, הוא עדיין משפיע על הנשמה, כלומר הפגם מותיר את רשמו על הנשמה, כמו בסיפור לעיל. נכון, זאת לא אשמתו של הילד הקטן ששיחק עם חבריו מלחמת כדורי בוץ, ילדים זה ילדים, אבל הנעליים והבגדים שלו עדיין מלוכלכים בכתמי בוץ שצריך לנקות.

הנשמה היא כמו לבוש צחור כשושן לבן. עבירה, כגון שקר, חוסר הגינות, הצצה חטופה על מראה אסור או כל מעשה הקשור לניאוף – מכתימים את הנשמה מאוד. טבע האדם הוא להתבייש ממש בפעם הראשונה כשהוא עובר עבירה, אבל ברגע שהלבוש (או הנשמה) מוכתם ונפגם שוב ושוב, אז הכל מותר ואפשרי.

לאלו שחוזרים ושונים בעבירות, כמו לשון הרע, רכילות או שקרים וכו’, יש 101 סיבות להצדיק את עצמם. עבירה חוזרת ונשנית מורידה את רמת הרגישות שלנו לניקיון הנשמה, מעמעמת את הצורך להסיר את הכתמים הללו.

והנשמה, סובלת סבל בל יתואר, ביזיונות מכל פגם ופגם. תארו לעצמכם אדם שמגיע לאירוע חשוב מאוד, לבוש בחליפה יוקרתית אבל עם כתם גס ובולט על בגדיו. האין זה מביך?

אבל אין צורך לדאוג. חומר ניקוי טוב יסיר את הכתמים. תשובה תנקה את הנשמה.

אנחנו עתה בעיצומם של עשרת ימי התשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. השם ברחמיו העצומים מרחם גם על אדם שלא עשה תשובה בחודש אלול או בראש השנה. וגם אם הפסיקה שנפסקה בראש השנה היא קשה, השם עדיין פותח את ידיו לרווחה כדי לקבל את התשובה שלנו גם בשבוע זה. על זה צעק רבי נחמן מברסלב בקול גדול: "אין שום ייאוש בעולם כלל!". היצר הרע אומר לך: ‘עזוב, אל תטרח. לך, תעשה חיים. לעזאזל עם העתיד’… אבל כך היא הפילוסופיה של דור הריגושים-הזולים, שהרי אם הייתה זו פילוסופיה מנצחת, אז כיצד זה שאנו עדים (בראיה ושמיעה) לכל כך הרבה אנשים מיואשים ומדוכאים?

השבוע, אדם יכול לעשות תשובה שתהיה מספיק טובה להמתיק גם את הדינים הקשים ביותר. שערי שמים פתוחים לרווחה. הגמרא (מסכת תענית כ"ו) אומרת לנו ששני הימים הטובים ומלאי השמחה שיש לנו בשנה הם ט"ו באב ויום כיפורים. "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים".

רגע רגע, ט"ו באב הוא "יום האהבה", יום שמחה שבו היו בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן והיו עוסקות בשידוכים ונישואין, לא? מה זה קשור בכלל ליום כיפור?

סליחה, כידוע, היא הביטוי העצום ביותר שישנו לאהבה. ביום כיפור – כל עוד אנו עושים כל שביכולתנו כדי לחזור בתשובה באמת – אבינו האהוב שבשמים מוחל לנו גם על העבירות הקשות ביותר! זה כמו שמנהל הבנק שלך במחי אצבע מוחק לך חוב של מיליון שקל מהמינוס. כך, ממש כלא היה. היש ביטוי אהבה גדול מזה?

התפללו בשמחה, ביום הכיפורים. יש לכם את הזכות להיות בשמחה, כי "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשרה באב וכיום הכיפורים"! היום הכי שמח בלוח השנה היהודי.

בואו נתכונן ליום הזה כמו שצריך, ונזהר מאוד לא לבזבז את השעות היקרות של יום זה על הבלים.

יהי רצון שנכתב ונחתם לחיים טובים ושמחים ולשנה נפלאה וטובה, אמן.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net