כאן בונים גן עדן

"כאן בונים", זה רק לא שלט באתר בנייה. זה שלט שצריך להיות על כל דלת, אפילו שהבית הזה בנוי כבר עשרים, שלושים ואפילו חמישים שנים.
 
"כאן בונים גן עדן", זה שלום הבית בין בני הזוג. זה המקום שכל זוג יאמר לכם כמה כיף לחיות בו. וזה המקום שבו כל ילד ישמח לגדול בו.
 
ושלא תטעו, לא מדובר על בנייה חד פעמית וזהו. בגן עדן הפרטי שלכם אתם צריכים לבנות כל הזמן. התחזוקה היא תמידית ועל בסיס יומי. אז נכון שלא כל יום הבעל או האישה חוזרים הביתה עם מתנות או פרחים. לא זאת הכוונה של תחזוק תמידי. אלא, לתחזוק הפרמטרים שבונים את הזוגיות והתא המשפחתי. כמו מה? הנה מספר פרמטרים חשובים שיש לשים את הדגש עליהם:
 
אהבה – היסוד והבסיס של כל בית וזוגיות הוא האהבה עליה מושתתים שאר יסודות הבניין, הערכים, חינוך  הילדים, עבודת מידות הנפש שבאדם ועוד. היא אחת מתרי"ג מצוות – "ואהבת לרעך כמוך", ורבי עקיבא הוסיף ואמר ש"זה כלל גדול בתורה", וכוונתו לומר שבאותה מידה שאדם רוצה שיאהבו אותו, יכבדו וייטיבו עימו, כשם שהוא לא רוצה שישנאו אותו או יפגעו בכבודו, כך הוא צריך לנהוג עם זולתו. לכן אמרו רבותינו "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". אהבה, זה להעניק את המקסימום ולמנוע עד למינימום את הרע.
 
מאמרים נוספים בנושא:
איך נשמור על זה?
שכחנו את הביחד
אז למה התאהבנו? שאלה טובה!
חברים  אוהבים
 
רבי חיים ויטאל זצ"ל אומר שמצוות ואהבת לרעך כמוך, לאהוב מישהו כמוך ממש, מתקיימת בעיקר באהבה בין בני הזוג. אהבה היא רגש נצרך לאדם – מהיותו תינוק ועד לזקנתו. היא מחיה את האדם, מחזקת, מטפחת ומעודדת אותו. מעניקה לו ביטחון עצמי וסביבה נעימה לחיות בה. אז אהבה, אל תשכחו, היא המפתח.
 
כמים הפנים לפנים – כאן אנו מגיעים ליסוד הכרחי ונחוץ, מכיוון שיש לו השפעה גדולה אחת על השני ועל הזוגיות בכלל. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", ורש"י אומר "כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהן פנים כפניו, אם הוא שוחק הן שוחקות, ואם הוא עוקם הן עקומות, כן לב האדם לאדם האחר, אם הוא אוהב גם הוא אוהבו, ואם הוא שונאו גם הוא שונאו". כשבני הזוג זוכים לנטוע אחד בשני את ההרגשה שהם אוהבים זה את זו, אז גם אם ייתקלו בדברים שאינם לרוחם, גם אם אחד יטעה ואפילו טעויות גדולות, יהיה לבן/בת הזוג קל להבליג ולמחול, כי "על כל פשעים תכסה אהבה".
 
פנים מאירות – ישנו ציווי מהתורה ללכת בדרכיו של בורא עולם ולהתנהג במידותיו, כדברי הפסוק "והלכת בדרכיו". ה"חפץ חיים" מסביר "שנצטווינו בזה לילך במידותיו של הקב"ה, אשר הן כולן רק לטוב. וכמו שהשם רחמן, כך האדם צריך להיות רחמן. וכשם שהשם סבלן, כך האדם צריך להיות סבלן. וכן בכל מידותיו של הבורא, האדם צריך להתנהג כמותו".
 
הפנים המאירות שאדם מראה בביתו יותר חשובות מכל הדברים הגשמיים שבני הזוג יכולים להעניק אחת לשני, ולילדים. אז רגע לפני שפותחים את הדלת ונכנסים הביתה, תנו דעתכם לשרירי הפנים – האם הם מכווצים? אם כן, שחררו אותם עם חיוך ענק ואז כנסו הביתה. כי אסור, אבל ממש אסור, להיכנס לבית עם פנים זועפות, עצובות או כועסות, אפילו אם חווינו דברים לא קלים במהלך היום. בבית, אף אחד לא אשם! בבית, כשאחד מבני הזוג, או הילדים, רואים פנים כאלה, מיד הם חושבים שהם אשמים, שהם עשו משהו לא בסדר, לכן ההרגשה בבית כזה מאוד טעונה ומתוחה.
 
יש פעמים שבן/בת הזוג מחכה שהחצי השני יגיע הביתה כדי לשפוך את מר ליבו, את מה שמציק לו (זה גם יכול להיות נכון לגבי הילדים), אבל ברגע שהוא/היא נכנסים עם פנים זועפות אי אפשר לשתף אותם ולדבר על מה שכואב, ויש לזה השלכות קשות מאוד על האדם שצריך אוזן קשבת ולב מבין ואוהב ולמצוקות ליבו. לכן פנים מאירות וחיוך מיד משפרים את ההרגשה, כל שכן את היכולת להוציא החוצה את המטענים שבלב. "כי יש אנשים שיש להם ייסורים גדולים ונוראים, ואי אפשר להם לספר מה שבליבם", אומר רבי נחמן  מברסלב, "והם היו רוצים לספר, אך אין להם בפני מי לספר ולהשיח עימו את כל אשר עם לבבם, והם הולכים מלאים ייסורים ודאגות. וכשבא אדם עם פנים שוחקות יכול להחיות אותם ממש. ולהחיות אדם אינו דבר ריק, כי הוא דבר גדול מאוד"!
 
לתת יד – אין מציאות כזו שאחד עושה הכל והשני יושב רגל על רגל ולא עוזר ומסייע. ולא מדובר רק בעבודות הבית או בשותפות מלאה בחינוך וגידול הילדים, אלא גם אם ישנה התעלמות של אחד מבני הזוג מרגשות וצערו של הזולת, שלא מושיט יד לעזרה, לחלץ אותו מהצער.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
זוגיות ואהבה? בטח שזה אפשרי!
הבעל שאני צריך להיות
סוד הזוגיות המוצלחת
 
"ויהי בימים ההם, ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", ורש"י אומר "נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם", זוהי המידה של נושא בעול עם חברו, כשנכנס למצבו של השני וחש את קשייו, פחדיו וכל מה שעובר עליו. לכן, כדי לא לחיות בניחושים או רק לפי תחושות ראוי שבני הזוג יתעניינו אחד בשני, יבררו אם הכל בסדר (זה דבר נפלא לעשות גם עם הילדים), האם צריכים עזרה ממנו. וכן שיעשה חשבון  נפש – יבדוק אם הוא מעניק מעצמו מספיק לבית וכן הלאה.
 
כף זכות – המידה בהא הידיעה שבעזרתה שומרים על גן העדן הפרטי הכי יפה ונכון שאפשר. כף זכות אף היא נמנית בתרי"ג מצוות: "בצדק תשפוט עמיתך". כאשר אחד מבני הזוג רואה שהשני עשה מעשה או אמר דבר שיכול להתפרש לרעה או לטובה, בדברים שבין אדם למקום או בין אדם לחברו, התורה מחייבת אותו לדון את חברו לכף זכות. וההסבר לכך הוא שהאדם רואה לעיניים ורק בורא עולם רואה ללבב. אף אחד מבני הזוג לא יכול לדעת מה הייתה הכוונה האמיתית של הצד השני, לכן הוא מחויב לדון אותו לכף זכות.
 
בין בני זוג (ושוב, חשוב גם להשתמש במידה זו עם הילדים) זה ממש עניין של פיקוח נפש, שאם לא דנים לכף זכות אפשר לגרום לצד השני דכדוך נפשי וצער רב. כל אחד מבני הזוג מצפה שהשני יבין לליבו ויעניק לו חום, אך כשרואה שבן/בת הזוג דן לכף חובה, מפרש את ההתנהגות בצורה שלילית ולא מתחשב, הפגיעה גדולה. שיחה בשניים בצורה נעימה יכולה לפתור את כל הבעיות, הרבה לפני שמגיעים למסקנות מיותרות, והרבה שעוברים על אחת המצוות היקרות שקיבלנו בתורה.
 
ברקסים – השימוש בהם, בעיקר על פי חוק השלוש שניות חשוב מאוד. לפני שתשחררו החוצה את כל הקיטור בגלל ויכוח או ריב, ספרו עד שלוש ושחררו את האוויר (אם צריך, חזרו על פעולה זו עד שתרגישו רגועים).
 
בברקסים משתמשים לא רק בזמנים של ריבים, אלא לפעמים גם כתוצאה מהמידה הטבועה בנו – מידת הניצחון. רבי נחמן מברסלב אומר שיש באדם מידת ניצחון, מחלוקת ומלחמה. בשעת מריבה היצר מסית את האדם להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לנצח ולהתנקם ביריבו. ובפרט, אם יש בידו היכולת לפגוע באויבו פגיעה גדולה. למידת ההתנצחות בין בני הזוג (או מול הילדים) יש השלכות קשות שעלולות להוביל למחלוקות גדולות, לריבים, ובמקרים לא מעטים גם לגירושים. לכן כל אחד מבני הזוג (והורים לילדים) צריך לשים קווים אדומים ולקבל על עצמו שבשום פנים ואופן לא עוברים אותם. וכאשר אדם כובש את יצרו ולא חוצה את הקווים האלה השכר שלו גדול מאוד.
 
כמובן שכאן נדרשת עבודה על מידת הענווה ותפילות גדולות להיפטר מהאגו, "שמחייב" אותנו לומר את משפט המחץ הפוגע ולשלוח את חיצי  הביקורת מלאי הרעל. כאן נדרש מכל אחד מבני הזוג ללמוד להבליג ולא לחשוב שהמילה האחרונה צריכה להיות שלו.
 
חבר'ה, בלי לחץ! – יש בחיים מצבים שאנחנו נמצאים בלחץ. אבל זה לא אומר שכולם צריכים להבין ולהרגיש שאנחנו בלחץ. אף אחד מבני הזוג לא נמצא על תקן שק  אגרוף, ובטח לא הילדים. אמרו חז"ל, "החסיד, דאגתו בליבו ושמחה על פניו". אין בבית שום מקום לאווירה מתוחה, כל שכן כשהיא נכנסת עם אחד מבני הזוג הביתה. אין מקום בבית ללחוץ ולדחוק לעשות משהו גם אם אתם ממהרים. שיחה יומית מסייעת לבני הזוג להפיג את המתחים והלחצים שהם חשים, הן מגורמים חיצוניים והן בגלל התנהגות או דיבור של אחד משניהם. כאן נדרש מבני הזוג לעבוד על היכולת להתחשב ולהבין. ללחץ אין שום מקום, אפילו לא על בלטה אחת בבית!
 
תיקון המידות – זוהי העבודה הראשונה והחשובה שאדם מחויב לעסוק בה ועל ידה זוכים לשלום בית, לחיים טובים, להצלחה בחינוך  הילדים, לפרנסה, בריאות ועוד. תיקון המידות היא העבודה שבעזרתה מייצרים בני הזוג כלים להכיל את האור והשפע של בורא עולם בביתם, העבודה שתעשה את הבית שלהם גן עדן אמיתי עלי אדמות, ולא פחות חשוב, נחת רוח לבורא עולם, כמו שנאמר "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו".
 
ועיקר העבודה של בני הזוג ביסוד זה היא על מידת הענווה. בתנא דבי אליהו מצאתי כלל חשוב שסולל ומאיר את הדרך לאורך כל חיי האדם בביתו, ומראה לנו עד כמה מוטלת החובה על האדם לנהוג עם בני ביתו בענווה: "הוי עלוב ועניו לכל אדם, ולאנשי ביתך יותר מכל אדם"!
 
עבודה על המידות מצריכה מבני הזוג לימוד יומי על מהות המידה שרוצים לתקן. על הדרכים המביאות לקנות אותה ועל אלו המפסידות אותה. על הרווחים שזוכים מתיקון מידה, ומאידך ההפסדים הנגרמים מאי תיקונה. לעשות חשבון  נפש כל יום ולבקש מבורא עולם את העזרה בעבודה החשובה הזו.
 
תודה – ואל תשכחו לעולם לומר אחת לשני תודה על הכל, ומשם העלו את התודה לבורא עולם. כי שום דבר בעולם לא מובן מאליו! צאו מתוך נקודת הנחה שאף אחד לא חייב לכם שום דבר, גם לא בני הזוג (גם לא הילדים שגם להם צריך לומר תודה וללמד אותם לומר תודה). וככל שתרבו באמירת תודה והערכה של מה שבני הזוג עושים בשבילכם, זה יגרום לצד השני לעשות בשבילכם יותר ויותר. זה בדוק ומנוסה.