כולנו אותה עוגייה

דמיינו לעצמכם מפעל של עוגיות. במפעל הזה יש קערה גדולה של בצק ממנו מכינים צורות שונות של עוגיות. כל העוגיות עשויות מאותו הבצק ויש להן אותו טעם. חלק מהעוגיות בצורה של בית, חלקן בצורה של עצים, של חיות ואנשים.
 
עכשיו, תפתחו את העניים ותסתכלו – הכל עשוי מאותו בצק. הבתים, הכלבים, האנשים…
 
כולנו אותה עוגייה!
 
המשיכה הבלתי מוסברת לעבוד כמתכנת מחשבים, להיות אחות, מורה, רב, לתת שירות לציבור, להיות חקלאי או כל בחירה אחרת, קשורה בעומק לתכלית ולשליחות שלנו בעולם. התחושה הפנימית שמובילה אותנו לתפקיד ולעיסוק מסוים היא קול פנימי שמדריך אותנו במסע החיים שלנו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אל תאשים את המהנדס
אידיאלים  שנשכחו
מלחמת  תפקידים
 
לפעמים, "תחושת הבטן" הזו הולכת לאיבוד והקול הפנימי הזה מושתק. זה קורה כאשר ילד מקבל הכוונה של הורים ומורים לכיוון מסוים על פי דעתם (מתוך כוונה טובה כמובן), למשל: ההורים מכוונים את הילד ללמוד מקצוע מסוים – פיזיקה, רפואה, משפטים וכדומה, בעוד הוא רוצה לעסוק דווקא בתחום הספורט. זה קורה כאשר המציאות מביאה מצבים בהם על האדם לחבור בחירה בגלל המצב ולא לפי הקול הפנימי. למשל, אדם שנאלץ לפרנס, יוותר על המשיכה הטבעית שלו למוסיקה (לפרק זמן מסוים, או עד שיסתדר כלכלית).
 
קונפליקט קבוע מלווה את חיינו – בין הקול הפנימי ובין הקולות החיצוניים. עם הזמן קונפליקט זה הופך להיות חלק מהאדם והוא נהיה ויכוח פנימי בין הראש והרגש שבנו. כאשר אנו מזהים את הוויכוח הפנימי שמתחולל בתוכנו, כאשר אנו מתבוננים במלחמה בין הראש והרגש, או אז מתחילה האפשרות להביא שלום פנימי בתוכנו. שלום בין הראש והרגש, אחר כך גם שלום חיצוני – בין הקול הפנימי שלנו והקולות החיצוניים.
 
יש אנשים שחיים בהחמצה ופספוס כל חייהם. אנשים שרוצים להתבטא, ליצור ולהתחדש, אך לא עושים זאת מסיבות שונות (פחד מכישלון, בושה, אכזבה, חוסר ערך, תקועים במחשבה שאי אפשר להתחדש כרגע וכדומה). הם עושים לעצמם "ביטוח מפני הכאב", "ביטוח מפני הכישלון", "הם חתמו חוזה של ביטוח חיים" מפני החיים…
 
איך עושים שלום? האם נייר הסכמים יעזור? האם דיבורים רבים יסייעו לתהליך? האם חיטוט בעבר יאפשר שינוי?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אשליית הפתרון החיצוני
אימון בלי  הפסקה
חלומות  מתגשמים
 
כאן אני מבקשת להציע דרך חדשה. הדרך לשלום (פנימי וחיצוני) עוברת כמה שבילים: שביל הכרת הכוחות שבנו, שביל ההתחברות אל הכוחות, שביל מימוש הקול הפנימי.
 
הכוחות שהוטבעו בנו:
 
אמונה – יש בנו אמונה טבעית בטוב (לפני שאיבדנו אותה היא הייתה ברורה ונוכחת). אמונה בטוב שיש בנו, בטוב שיש באנשים אחרים, בטוב שקיים במציאות. ישנה אמונה באלוקים/ כוח עליון. חלק מהזמן האמונה הזו נמצאת בתרדמת ומדי פעם מתעוררת והניצוץ נוכח.
 
משמעת – יש בנו יכולת ונטייה לדרוש מעצמנו גבולות, מעשים, ערכים והתנהגות מסוימת. ישנה גם משמעת כלפי דרישות חיצוניות שדורים שמאיתנו בחברה, בקהילה ובעבודה. לעיתים יש מרדנות, חוסר מחויבות לעצמנו או לאחרים וטוב לשים לב ולא להתעלם. מצד אחד, משמעת יכולה לעורר יכולות, ומצד שני היא יכולה "למחוק" את האישיות.
 
תקשורת – יש תקשורת עם עצמנו ועם הסביבה. זה כוח חשוב. כאשר אין תקשורת פנימית, כאשר יש קונפליקט בין הרצון והחזון של הפרט ומימושו – כוח זה נחלש. תקשורת מאוזנת מעוררת יכולת למימוש. חוסר תקשורת עד בדידות או תקשורת יתר עד "העלמות" חוסמת.
 
התבוננות – התבוננות מאפשרת ראיה והבנה מציאותית. כוחנו מתחזק כשיכולת ההתבוננות גדלה. גם בנושא זה צריך איזון. "התבוננות יתר" ו"חפירות מוגזמות" אינן יעילות, וכמובן שהתבוננות שטחית לא תורמת בכלל.
 
הסכמה – הסכמה מאפשרת חיזוק ושלום פנימי. הסכמה מתעוררת כאשר מסתכלים על המציאות ולא מתנגדים אליה, אלא לומדים ממנה. אם ההתייחסות למציאות היא כאל למידה והתנסות, ההתנגדות נחלשת.
 
הרפיה – אפשר להתחזק על ידי הרפיה, על ידי התרחקות ממוקד הדרמה, אז כוח ההתמודדות גדל. טוב לצאת לטבע, לגעת בעצים, לטבול בים, להתבונן בציפורים ועוד. הרפיה מאידך, הרפיה קיצונית מביאה לניתוק, לכן טוב לעשות הרפיה מאוזנת וקצובה במהלך היומיום.
 
עשייה – תוכנית עבודה, מטרה ממוקדת, מחזקת את האדם. העשייה אמורה גם היא להיות מאוזנת. מיעוט עשייה מחליש ואילו ריבוי עשייה יכול להוות "בריחה" מהעיקר.
 
נקודת מבט – טוב ונכון לשנות את נקודת המבט והפרשנות האישית, כי אפשר לשנות רק את עצמנו.
 
תפילה – התפילה היא החלק הרוחני שלנו שמתחבר למקור. כאשר אדם מתפלל הוא משתף את בורא עולם במה שעובר עליו ולמעשה מכריז "אני לא לבד". ביטחון זה מאפשר תקשורת ומערכת יחסים של השפעת הרוח בחומר.
 
נתינה – הפרופורציה מקבלת עדכון כשאנו בנתינה. אנו שבים "למקומנו" בעזרת יכולת הנתינה לאחר.
 
זהו המסע שלנו, אלו השבילים לחיים של מימוש ושלום.
 
כולנו אותה עוגייה, רק הצורה והביטוי הם אישיים. וגם, אין טוב ממתינות, כי במתינות הכל קורה במהירות!
 
 
** *
עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנה – 050-5574065