כולנו בשדה הקרב

המלחמה הזאת היא של כולנו. כולנו לוחמים. כולנו נלחמים בשדה הקרב הלאומי, בחזית ובעורף. ואלה סיבות מספיק טובות להתמקד עם כל הכוח תפקיד שקיבלנו.

4 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 05.04.21

המלחמה הזאת היא של כולנו.
כולנו לוחמים. כולנו נלחמים בשדה
הקרב הלאומי, בחזית ובעורף.
ואלה סיבות מספיק טובות להתמקד
עם כל הכוח תפקיד שקיבלנו.
 
 
"ראוי שירגיש צרת יחיד" אומר רבי  נחמן מברסלב, "מכל שכן צרת רבים, חס ושלום, בלב. כי אפשר שיידע מהצרה חס ושלום ויודע בבירור כאב הצרה ח"ו ועם כל זה ליבו אינו מרגיש הצרה כלל. ועל כל פנים צרת רבים ח"ו, ראוי שהלב ירגיש כאב הצרה. ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, היינו להכות הראש בקירות לבבו כמובא במקום אחר (לקמן רי"ז) על פסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" (דברים ד לט) שצריך להביא הדעת בהלב, והבן היטב" (שיחות הר"ן ל"ט).
 
ימים לא קלים עוברים עלינו, ימים של מלחמה ממש. כולנו בלי יוצא מן הכלל לוחמים בשדה הקרב, כל אחד בתחום שלו. הצרה והגזרה הנוראה הזו באה לעורר את כולנו להתחזק באמונה ולהתקרב לאבינו שבשמים. כולנו שותפים להצלת אחינו חיילי ישראל שנמצאים בתוך התופת. אלה מספיק סיבות טובות לא להסיח את דעתנו או חלילה להתעלם מצרת אחינו כפי שאומר רבי נחמן מברסלב.
 
מאמרים נוספים בנושא:
המלחמה  האמיתית
צרות בצרורות ומילה קטנה
ביחד, כי כולנו בני אדם
 
זה לא זמן להכביר במילים, זה זמן לקום ולעשות. כן, אפילו את המעשים הפשוטים והמתוקים שעושים רושם גדול בשמים ויעזרו לכולנו – לאלה שנלחמים בעורף ולאלה שנלחמים בחזית. הנה כמה דברים שכדאי להתמקד בהם:
 
לא לפחד כלל – לא לזרוע בהלה ופאניקה ולחץ בקרב הציבור או החיילים ומשפחותיהם. לכן טוב לשנן את דבריו הקדושים של הרמב"ם, שיהיו לנגד עינינו כל הזמן: "ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה, יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד ולא יחשוב, לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זיכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר "בלא תעשה", שנאמר: "אל ירך לבבכם", אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. ולא רק, אלא שכל דמי ישראל תלויין בצווארו. ואם לא ניצח ולא עשה מלחמה בכל ליבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו", והרי מפורש בקבלה: "ארור עושה מלאכת ה' רמיה" וארור מונע חרבו מדם. וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד ותהייה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא. שנאמר: ''כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך'' וגו' ''והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך''. עכ"ל. זה חיזוק גדול מאוד באמונה שהכל לטובה ושמתוך כל צרה הקב"ה מצמיח ישועה.
 
להתרחק מאמצעי התקשורת – היצר הרע 'מתלבש' בכל עניין המלחמה ומכניס בלב אנשים רבים את המחשבה שהם צריכים להיות צמודים יום ולילה למכשירי התקשורת השונים, לעיתונים ולכל הסרן שמועתי למיניהם כדי "להתעדכן" ולדעת מה קורה. האם זה מה שיעזור לנו? לא. האם זה מה שיגן על החיילים? בטח שלא. את השעות היקרות מול כלי התקשורת שמלחיצות וגורמות ללא מעט חרדה, יש לנצל בתפילה, לעשות התבודדות, לומר עוד כמה מזמורי תהלים. עשייה טובה כזו משרה אווירה נעימה גם על הילדים, שגם כך מבינים מה קורה מקול האזעקות שנשמעות ודיבורי המבוגרים על המצב. היום יותר מתמיד צריך לעשות כל דבר שיהיה לטובת עם ישראל, ולא לתת לזמן היקר שקיבלנו ללכת לאיבוד על הבלים.
 
רוב המלחמה היא מלחמה פסיכולוגית ולתקשורת יש חלק גדול ממנה. כל מיני נבואות זעם, אלה יעשו כך וההם יעשו אחרת, פרשנויות שמכניסות חששות בלב השומעים. כך אומר רש"י על הפסוק "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפשו ואל תערצו" – ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים: מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה, כדי להשמיע קול שיחפזו אלה שנגדם וינוסו, ורומסים בסוסיהםומצהילין אותם, להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם, וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול. 'אל ירך לבבכם' מצהלות סוסים, 'אל תיראו' מהגפת התריסים 'ואל תחפזו' מקול הקרנות, 'ואל תערצו' מקול הצווחה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
איתנים  כצוקים
עושים מסיבה  מהתודה
בין הטילים לשעון
 
תפילה – זה הזמן להתפלל בפשיטות ובתמימות וכמה שיותר. עם ישראל – אין כוחנו אלא בפה! הגמרא (ברכות ג) אומרת, שלפני כל יום לחימה היו נמלכים בסנהדרין, ומבאר רש"י: "נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם" מכיוון שלא ניתן לצאת למלחמה ללא תפילתם של גדולי הדור. אנו צריכים שכנגד כל לוחם יתפלל  אדם במסירות נפש שהקב"ה ישמור את כל עם ישראל, ובפרט את החיילים שמוסרים נפשם למעננו. והתפילה צריכה להיות במילים הכי פשוטות: 'בורא עולם שמור על החיילים, תכניע את כל אויבינו תחתיהם, שלא ייהרגו ולא ייפצעו, שיצליחו בכל משימותיהם, שהצדיקים והמלאכים ילוו אותם וישמרו אותם בדרכם, ותסכל עצת אויבינו ושונאנו'… וכל אחד יוסיף מליבו על זו הדרך.
 
תודה, כי שום דבר לא מובן מאליו – אנחנו רואים ניסים עצומים היום, רחמים וחסדים אינסופיים של בורא עולם עלינו, אבל אל לנו לקבל את זה כדבר מובן מאליו ולעבור לסדר היום כאילו אנו ראויים לזה. אלא, בכל פעם ששומעים על נפילות של טילים או רקטות שמסתיימות ללא פגיעה או נפילות בשטחים פתוחים – זה הזמן להודות בקול גדול לבורא עולם ולבקש ממנו שימשיך לשמור עלינו, שיקרב את כולנו ויעורר אותנו ברחמים גדולים. להתפלל שכולם יראו את הניסים האלה ושנזכה שיגאל אותנו באמת. כך גם לגבי כל הפיגועים שכוחות הביטחון מונעים. התפילות עליהם יעזרו להם לסכל עוד ועוד פיגועים, להיות שליחים טובים לעם ישראל. מילה קטנה, אבל ענקית שעושה רעש גדול בשמים – תודה.
 
תורה – כמו שכבר למדנו, עיקר הכוח לעמוד במלחמה הוא כוח התורה, וכך אומרת הגמרא (סנהדרין, מט ע"א): "אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה" ומפרש רש"י: בזכות שהיה עוסק דוד בתורה היה יואב מנצח במלחמה. וזה דבר ברור שהייחוד והכוח של עמנו וצדקת דרכנו – אינם אלא מכוח התורה הקדושה, בבחינת ספרא וסייפא. וכך מובא בדרשות החת"ס על הפסוק "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", שעל ידי 'קול יעקב' בלימוד התורה מתחזקים ה'ידי עשיו' של יעקב במלחמה. תאמין שכל מילה שלך בתורה ובתפילה, בכל מזמור תהלים, בכל תיקון כללי, בכל תפילה מתוקה וקטנה שיוצאת מהלב – פועלת ומצילה את עם ישראל בכל מקום שהם, בפרט את החיילים בשדה הקרב, ולכן לפני כל לימוד ברכה או תפילה, לפני כל מעשה טוב, כדאי מאוד לומר שזה לזכות ולהצלחת עם ישראל ולהצלת החיילים ברצועת עזה ובגבולות.
 
הפצה – עלינו לדעת שעל פי שורש הדברים, שום מלחמה לא תעזור לעם ישראל. גם אם יחסלו את כל אויבי ישראל זה לא יפתור את הבעיות שלנו, כי לא באנו לעולם הזה לשבת בשלווה, אלא להשיג את התכלית שהיא האמונה. וכל עוד לא תהיה אמונה אין סיכוי שתבוא הגאולה. לכן מה שיכול להכריע את הכף ולהביא את עם ישראל לגאולה שלמה ואמתית זה רק ההפצה, כי ברוך ה' עם ישראל יודעים מה טוב בשבילם באמת ובזמן הקשה הזה, שבו מצד אחד רואים ניסים גדולים ומצד שני מרגישים את החידלון והמלכוד עם ישראל שמים את עיניהם ומבטחם בקב"ה, והצמא לדבר השם ולדבר האמונה הולך וגובר. סיפרו לי תלמידים שמגיעים כל יום לאזור הדרום ולמוצבי החיילים, שבכל מקום הם מתקבלים בזרועות פתוחות ויש צימאון אדיר לאמונה, לציצית ולתפילין. לכן כמו שברור לכל אחד שחשוב לספק לחיילים את הציוד והמזון הגשמי, כך חשוב לא פחות לצייד אותם במזון הרוחני ובעוצמה הרוחנית של האמונה.
 
עם ישראל היקרים, אנא פקחו את עיניכם וראו את הניסים הגדולים והתחזקו בנשק האמיתי ובחוסן הרוחני שלנו, ונוסיף עוד תחמושת לנשק האדיר הזה – בתפילה, בתורה ובמעשים טובים, ונזכה לראות ניסים גדולים ושבורא עולם יחזיר את הבנים הביתה בשלום ובלי פגע, אמן. 

כתבו לנו מה דעתכם!

1. גלית

כ"ט תמוז התשע"ד

7/27/2014

אמן ואמן

2. גלית

כ"ט תמוז התשע"ד

7/27/2014

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה