כל העולם נברא בשבילי?! מדהים!

ומה נאמר ובאמת, אין אדם שאין לו בעיות וצרות וקשיים וטירדות בלי סוף, ועד שיש לו רגע של נחת ושמחה זה נדיר מאוד. וכל הקושי הזה בשביל מה? בשביל שבעים או שמונים שנה של חיים המוגבלים...

5 דק' קריאה

הרב יעקב הרצברג

פורסם בתאריך 06.04.21

ומה נאמר ובאמת, אין אדם שאין לו בעיות וצרות וקשיים
וטירדות בלי סוף, ועד שיש לו רגע של נחת ושמחה זה
נדיר מאוד…
 
 
פעם אחת עמד רבי נתן לפני רבי נחמן, והיה מבולבל קצת. שאל אותו רבי נחמן: מדוע אתה עומד כך? ענה לו רבי נתן: אני רוצה להיות איש כשר. אמר לו רבי נחמן: אם כך הוא הדבר, שאתה רוצה להיות איש כשר, מה לך לדאוג? הלא כל העולם יגעים וטורחים בשבילך, זה נוסע לברסלב וזה נוסע לכאן, הכל בשבילך. ואמר רבי נתן שהחיה אותו מאוד בדבריו.
 
במאמר זה ננסה בס"ד להבין קצת משמעות השיחה הזאת, ובין היתר ננסה לבאר גם מאמר חז"ל בסנהדרין: "צריך כל אדם לומר, כל העולם לא נברא אלא בשבילי"
 
מבואר בזוהר הקדוש, שתחילת בניין האמונה הקדושה של האדם, הוא האמונה במציאותו של העולם הבא. 
 
פירוש הדברים הוא, שבשביל שאמונתו של האדם בבורא עולם תהיה אמיתית וקדושה, צריך הוא להאמין שאין רק עולם אחד – שהוא העולם הזה הנגלה ונראה בחוש, אלא ישנו עולם נוסף, עולם נסתר ונעלם, שרק אחרי מותו יזכה האדם לראותו ולחזות באמיתותו בבירור ובשלימות.
 
ישנם הסברים ותיאורים רבים בספרי הקודש, על העולם הבא, צורתו ומהותו. וכן ראיות והוכחות רבות על מציאותו, ומעל כולם אמונתנו הפשוטה שקיבלנו מדור לדור, מאב לבן, על תכלית הבריאה וחיי האדם עלי אדמות. אך לא בזה נעסוק במאמר זה, אלא נעסוק בעזרת- השם בקשר ובחיבור שלנו עם המציאות של עולם הבא, באופן שיבוא לידי ביטוי ומשמעות בחיינו האישיים והיומיומיים.
 
רבים מתקשים להסכים עם הרעיון שהם חיים בשביל דבר שעתיד להיות, וטוענים- ובצדק – שצריך לחיות את ההווה, את העכשיו. ואכן אמת שפתיהם דוברות. וכן מובא בדברי רבי נחמן עצמו (תורה ער"ב): שצריך אדם לחיות תמיד כאילו יש לו רק את אותה העת והשעה שהוא עומד בה, והוא יסוד ידוע בכל ספרי האמת והחסידות, כמו שאמר המשורר: "העבר אין, והעתיד עדיין (לא בא), וההווה כהרף עין, (אם כן) דאגות מניין?"
 
אומנם בשביל לחיות בהווה חיים מלאים תוכן ומשמעות, צריכים על כורחנו את הקשר והמחשבה על העתיד לבוא.
 
ההסבר לכך הוא, שכאשר אדם מאמין ויודע, שיבוא יום שבו יפתחו עיניו, והוא יראה את כל האמת, לשם מה ניברא ומה הייתה השליחות שלו בעולם הזה, ומה היו גילגוליו הקודמים, ויחזה בעולמות של צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם, ויתגלו לו כל פלאי הבריאה וההשגחה בכל עומקם ואמיתותם, ויראה השכר של הצדיקים ועונשם של הרשעים, וכל תעלומה ובילבול שהיו לו בעולם הזה, כולם יפתרו ויתורצו באמת חדה ומוארת. וכן הוא מאמין שהוא עתיד לעמוד לפני בוראו וכל מעשיו ומחשבותיו גלויים לפניו, ולהסביר כל מהלך מחייו לשם מה עשה ואיך עשה, רק אדם כזה יכול באמת לחיות את ההווה שלו בצורה מלאה ומשמעותית.
 
אדם שמאמין בעולם הבא, מאמין שכל פרט ופרט מחייו מושגח מלמעלה ויש לו משמעות עמוקה וכוללת יותר ממה שגלוי לעין, היינו שכל מאורע בחייו, כל מפגש או מקרה מכוון בשביל לקרב אותו לטובה הנצחית שבשבילה הוא נברא. הוא מאמין שאשתו, בניו, מכריו, תכונות נפשו וגופו, האופן ששיכלו פועל, וליבו מרגיש, כולם  ניתנו לו מהבורא ברוך הוא, כדי שבעזרתם הוא יתקרב אליו ויכיר אותו. ואם כן, הוא מלא שמחה תמיד ואינו נבהל מכלום, כי יודע שהוא נמצא כאן בתיקון, ולא עושה את חיי העולם הזה עיקר, אלא משתמש בהם ככלי לשלימות נפשו הנצחית.
 
לעומת זאת, אם אין לאדם אמונה בעולם הבא, היינו שהוא מאמין רק בעולם הזה, אם כן החיים שלו והמשמעות שלהם מצומצמים מאוד, כי כל מחשבותיו רצונותיו ושאיפותיו, וכן כל הנאותיו ושמחתו הם מוגבלים אך ורק לחייו שבעולם הזה. וחייו בעולם הזה הם קצרים מאוד, רק שבעים או שמונים שנה, ועוד שהתוכן שלהם מאוד מוגבל, כי איזה טובה יש בעולם הזה?
 
האם האדם על כל עומקי נבכי נפשו, וגדולת שיכלו והמצאותיו, יכול באמת להסתפק במה שיש לעולם הזה להציע לו? מה כבר הוא יכול לקבל כאן? אפילו מהבחינה שהוא שבאמת מצליח לחיות פה, בעולם הזה, ולקבל את מה שיש לעולם הזה להציע בלי שום בעיות, והכל הולך לו פשוט מושלם. ומה נאמר ובאמת, אין אדם שאין לו בעיות וצרות וקשיים וטירדות בלי סוף, ועד שיש לו רגע של נחת ושמחה זה נדיר מאוד. וכל הקושי הזה בשביל מה? בשביל שבעים או שמונים שנה של חיים המוגבלים בתוכנן בצורה מזעזעת. בית, עבודה, סרט, טיול, מסעדה, קניות, ריהוט נאה, ובמקרה הטוב קריאת ספר דימיוני של סופר שיתכן שהוא חולה נפש,  ואין כאן המקום להביא את ההנאות הבהמיות שרבים נתלים בהם כדי לתת משמעות לחייהם, ועד שמגיעים לשימוש בסמים ועוד ועוד….ובנוסף לזה, אם נקלע למצב שאין באפשרותו להנות מהעולם הזה, כגון שהוא חולה או צרה אחרת, במה הוא מנחם את עצמו? בשביל מה יש לו לחיות?
 
לעומת זאת, כאשר האדם רואה את חייו בעולם הזה כפרק מחיים שהם באמת נמשכים אחרי מיתתו עוד ועוד עד אין סוף, והם אינם מוגבלים רק לשבעים או שמונים שנה, וכן אינם מוגבלים בתוכנן אך ורק לחוויות המושגות בחושיו הגשמיים, אלא חייו מוכנים ומזומנים להמשך ולעלות לעולמות אחרים מלאים בתוכן אלוקי ואינסופי, והוא מבין שכל פרט ופרט מחייו קשור באופן ישיר לשליחות ולתיקון שבשבילו הוא נמצא כעת בעולם הזה, אם כן, לא רק שראייתו את חייו מתרחבת וגודלת, אלא בד-בבד מצוקות וטירדות החיים היומיומיים מקבלים מימד אחר לגמרי.
 
דבר שנחשב אצל האדם הלא מאמין כצרה ומטרד הבא למנוע ממנו את מעט ההנאה והשלווה להם הוא קיווה לזכות במספר ימי חייו המוגבלים, ובמקרים מסויימים יכול להביאו למאוס בחייו ולהתייאש מהם, נחשב אצל המאמין כחלק מתיקונו הנצחי, ולא רק שהוא לא נשבר ממקרי הזמן, אלא הוא רואה בהם השגחה וטובה לתכליתו הנצחית, והוא משתמש בהם כדי להתקרב לבוראו ולעבודתו.
 
לדוגמא: אדם שהיה אמיד ומבוסס ונקלע לחובות גדולים עד שאיבד כל הונו והוא נרדף על ידי נושים ציבוריים ופרטיים, והוא נמצא במצב שאין לו שום מוצא בדרך הטבע. אם אדם זה אינו מאמין בעולם הבא, אם כן כל חייו איבדו את משמעותם, כל תיקוותו וחיותו היו בביסוס מעמדו, ובחייו הפרטיים. הוא קיווה שיוכל לעזור לילדיו להתבסס, וקיווה לחיות בימי זקנותו חיי שקט עם מותר הונו שחסך. ועתה עולמו חרב, אין לו אגורה לפורטה אפילו לשכר דירה עלובה, הנושים רודפים אותו ומעקלים כל רווח שמצליח לעשות, ויש גם שמאיימים על חייו, על פנסיה אי אפשר בכלל לחשוב, וכו’ וכו’ וכו’….מדכא למדי…
 
אומנם אם זהו אדם מאמין, הוא מסתכל על הדברים בצורה אחרת לגמרי, הוא יודע שזה תיקון משמים על איזה עבירה שעשה, או שזה קשור לגילגול אחר, והוא מאמין שזה לטובה. לכן דבר ראשון שהוא עושה, זה להודות לבורא עולם על הצרה הזאת, על שנותן לו אפשרות לתקן מה שצריך. אחר כך הוא משתדל לפשפש במעשיו ולעשות תשובה, והוא יודע שאם יעשה מה שצריך וירבה בתפילה, בוודאי שיהיה לו נס, והכל יתהפך לו לטובה ולישועה גדולה. ואפילו אם יצטרך לעבור איזו אי נעימות או קושי, הוא יודע שהכל זמני וחולף, ואין הדבר פוגע בעיקר שורש חיותו, שהוא האמונה והקשר עם בורא עולם, קשר ששום דבר בעולם אינו יכול למנעו ממנו, מאחר ואינו תלוי בשום גורם חיצוני, אלא ברצונו ונשמתו בלבד.
 
כל זה בא לו מכוח האמונה, שהוא מאמין בעולם הבא, ומרגיש שהחיים שלו בעולם הזה הם תיקון ושליחות, ועליו לעבור מה שצריך לעבור בעל כורחו, ואין לו שום בחירה בזה, אלא הכל מכוון מלמעלה לטובתו הנצחית. ולכן הוא אינו מתייאש בעת צרה, כי אינו מרגיש שמאיימים להחריב את עולמו, כי העולם הזה אינו עולמו, והוא אינו מאשים אף אחד וגם לא את עצמו במה שעובר עליו, אלא מקבל הכל בשמחה ובאהבה, כי אצלו החיים הנוחים פה בעולם הזה הם לא העיקר, אלא הם חלק אחד קטן מאוד מכלל החיים שמצפים לו, ומאחר וכל חשיבותם של חייו הם רק במכלול של הקיום הנצחי של נשמתו הקדושה, לכן הוא מנהל אותם בחוכמה ובבינה, ואינו מסונוור מהבלי העולם הזה העלולים להסיתו מדרך עץ החיים, אל עבר פי השאול.
 
וזהו שאמרו חז"ל (סנהדרין לז): "צריך כל אדם לומר, כל העולם לא נברא אלא בשבילי", היינו כפי שביארנו, שכל פרט בבריאה נברא לשמש את תיקונו של האדם, וגם הדברים הלא נעימים כל כך, גם הם נבראו לטובתו, לשמש אותו בתיקונו הנצחי. ואם הוא רואה את הדברים בראיה זו, לעולם אינו נבהל מכלום, וחייו תמיד שמחים ומלאים בתוכן.
 
וזהו גם מה שאמר רבינו זי"ע לרבי נתן: אם רצונך להיות איש כשר, היינו אם התכלית שבשבילה אתה חי היא תיקון נפשך, ואתה רואה לנגד עיניך תמיד גם את המשך חייך בעולם הבא, אם כן תדע לך, שכל העולם הזה זז ומסתובב רק בשביל זה, ובורא עולם משגיח עליך בכל פסיעה ופסיעה, ולכן יש לך לשמוח מאוד, כי המאורעות שעוברים עליך אינם מקרה העלול להסתיים לא טוב, אלא הם לטובתך ולא נגדך, כי הכל מידי בורא עולם הרחום והחנון, וסוף טוב הכל טוב, הכל יבוא על מקומו בשלום, ותראה במו עיניך צדקת ה’ ומעשיו, וימלא פיך רינה והודיה ושבח לבורא עולם, בהתגלות מלכותו במהרה בימינו אמן ואמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה