לא בוכים, תודה!
מאז ועד היום לא הפסקנו עם ההרגל המגונה הזה של בכיית חינם. תעצרו הכל, תקראו מה יש לליאור יהודאי לומר לכם ותבינו שזהו, לא בוכים יותר, אומרים רק תודה!
מהרגע שמשה רבינו הגיע לגאול את עם ישראל ממצרים, וגם בהמשך דרכם במדבר, הם לא הפסיקו להתלונן. "למה אין מים? למה אין בשר? מה, חסרים קברים במצרים?…" כל רגע תלונה אחרת.
והמסקנה המתבקשת?
ובכן, לא משנה כמה אותות ומופתים אדם יראה בחייו – הוא לא משתנה! אם הוא לא עובד על עצמו, אם הוא לא מרבה בתפילה אישית (התבודדות, כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב), ואפילו אם הרב הישיר שלו יהיה משה רבינו בכבודו ובעצמו, אם הוא לא יתמיד בעבודת תיקון המידות שלו כל יום – הוא לא ישתנה!
מצד שני, אם הוא יתמיד בנושא אחד כל יום, לפחות חצי שעה, בתפילה האישית – הוא יראה תוצאות מידיות לטובה!
אבל רק שלא יהיה כפוי טובה.
חסר לכם משהו? תזכרו את הטובות שבורא עולם עשה ועושה אתכם ותגידו תודה! 'עשית אתי כל כך הרבה דברים טובים, אני לא יכול לשכוח!…'
כן, אלה מילים, אם כי פשוטות אבל חזקות, כאלה שמצילות את האדם מבכיינות. ולא רק, אלא גם עוזרות לו לקבל את הדברים שחסרים לו. כי ככה זה פועל בעולם – לא אוהבים לתת למי שמתבכיין.
אבל לזה שאומר תודה, זה שמעריך את מה שנותנים לו – אוהבים לתת.
וכמו בארץ, ככה גם בשמים.
איך הכל התחיל?
עם אדם הראשון, כפי שמסביר האר"י, חטאו הוליד את דור המבול, כל הטיפין שיצאו ממנו הולידו רוחין בישין (רוחות רעות) שהביאו לאנדרלמוסיה בדור המבול. ומאלה ששרדו, נשאר שורש פורה שהתפתח בדור הפלגה, ומאלה שנשארו בארץ ולא התפזרו – התקבצו בסדום ועמורה, והניצוצות של כל אלה ירדו למצרים.
מאמרים נוספים בנושא:
מאחורי הקלעים של "כיף להתלונן"
המומלצים שלנו!
וכל ההשתלשלות הרעה הזו התחילה בבכיית חינם של אדם הראשון, בכפיות הטובה שלו: "האישה שנתת עימדי" – המשפט בו מתחילה היסטוריית הבכיינות שהובילה אל הדין הנורא שנחרץ בפרשת המרגלים, "אתם בכיתם בכיה של חינם, אקבע לכם בכיה לדורות".
וזה נורא. רק לחשוב שחורבן בתי המקדש, הגלויות, האינקוויזיציה, השואה, הפיגועים והטרור שאנו עדים להם – הכל רק בגלל בכיית החינם. וכל דור שאנו לא נגאלים, סימן שעדיין בכיית החינם זו בוכה וצועקת מתוכנו.
אז מה עושים?
התיקון והעצה לדבר הנורא הזה הוא להרבות באמירת תודה! להיות רגילים להודות בפה מלא על ה-כ-ל! כפי שאומר רבי נתן מברסלב, "שאם היו שומעים בקול צדיקי האמת, המלמדים אותנו שהכל לטובה ושצריכים להודות גם על הרעות – בוודאי היו מתבטלות כל הצרות והייתה מיד באה הגאולה. כי עיקר הגלות, אינו אלא חסרון אמונה".
אז הנה הסיבה לגלות הפרטית והכללית – חסרון האמונה, שאנחנו לא מאמנים שהכל לטובה. ובאמת, בכל צרה שלא תהיה אם נלך רק עם תודה והודיה יתבטלו כל הדינים, כל הגלויות, פרעה, מצרים, עמלק בלעם והמן – הכל יתבטל.
אז יש פה כלל חשוב האומר, ששורש כל הטוב הוא הכרת הטוב. ושורש כל הרע היא כפיות הטובה.
אם אדם מרגיל את עצמו ללכת עם הכלל הזה, עם הכרת הטוב והמילה תודה תהיה שגורה בפיו כל הזמן – הוא ייצא ממצרים לגמרי ויזכה לשעשוע עולם הבא, כי עיקר שעשוע עולם הבא כמו שמלמד רבי נחמן מברסלב – היא התודה! שהרי כל הקרבנות בטלים לעולם הבא חוץ מקרבן תודה. התודה היא שלמות כל החסרונות, לכן כשאדם רגיל לומר תודה הוא יכול להגיע לשלמות האמונה, להיות בצלם "א-להים" – להיות מלא י-ה! מלא באור הבורא שמלווה אותו תמיד.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור