לב של אבן

 זה קצת מורכב, זה עניין של חיים
ומוות, זה מצריך זמן, אבל זה הדבר
הכי טוב שיכול לקרות לך. העיקר,
לא לחיות עם לב של אבן שכבר לא
רוצה להרגיש לראות או לשמוע.

בספרות היהודית, וגם בתפילה, אנו קוראים ואומרים דברים רבים על לבבות מאבן. במספר מקומות, אנו מתחננים להשם ואומרים ‘שימול את לבבנו’, ויסיר את המחסום הרוחני שמפריד אותנו ממנו. ובמקומות אחרים, אנו מבקשים מהשם להסיר את לבן האבן ושייתן לנו לב בשר במקומו.

אני זוכרת שקראתי על זה לפני מספר שנים, וחשבתי לעצמי שלב בשר הוא התחייבות מסוכנת. לב בשר הוא דבר שברירי, מטרה נוחה וחשוף לפגיעות. אז, כך חשבתי, שלהיות עם לב של אבן הוא הדבר החכם ביותר, ולו רק בגלל העובדה שהוא מסוגל לשאת ולסבול הרבה יותר צער וכאב ואת החשיכה שהחיים ‘המודרניים’ מציעים לנו.

כמובן, זה היה לפני שלמדתי על האמונה. לפני כן, רוב החיים שלי היו סביב ‘ניהול הכאב’, לפחות בתת המודע. אנשים מאכזבים אותך. דברים כל כך מרים. הכל נשחק. משהו תמיד יחכה לך בפינה כדי להפיל אותך.

כאשר אדם רחוק מהשם, ובהתאם לזה הוא חי את חייו, ההרגשות הללו מאוד שכיחות. זה פשוט כואב מדי להסתובב עם לב בשר ולראות כיצד הוא נרמס, לפחות חמש פעמים ביום. אז השקעתי מאמצים גדולים מאוד ב’להיות קשוחה’. לא לקחת דברים באופן אישי. לפתח עור של פיל, ועדיף יותר, לב קשה.

וזה פחות או יותר עבד. למדתי שעל ידי שמירת מרחק מאנשים (אפילו מאלה שאני מאוד אוהבת), ולומר לעצמי שלא כל כך אכפת לי מדברים מסוימים (למרות שבדרך כלל זה היה שקר), אז החיים היו יותר בשליטה.

נהניתי מזה? ממש לא. מתחת לכל השכבות והמעטפות שכביכול מגנות ידעתי שאני מוליכה את עצמי שולל. ידעתי שבמקום להתמודד עם המציאות, בעצם, כל מה שעשיתי היה לברוח ממנה, להתעלם ממש, וזה גרם אפילו לחרדה וכאב שהתיישבו עמוק עמוק בלב, דבר שהוביל אותי למסקנה שצריך לעלות בדרגת הקושי – להיות קשוחה יותר. אבל באמת, לא ידעתי מה כבר יש ביכולתי לעשות.

עד שמצאתי את האמונה. ופתאום, קרן אור האירה בתוכי והבנתי שאם אמצא דרך בא אתקשר לבורא, דרך מישהו שיוביל אותי ואת משפחתי תחת כנפי השם, אז כבר לא אצטרך יותר את לב האבן.

מתחת לכל השכבות שכביכול מגנות ידעתי שאני מוליכה את עצמי שולל…

אבל להשיג לב בשר ולחדש אותו מכל הבחינות – כולל תחושות ורגשות, הוא דבר כואב מאוד. לא פעם תהיתי למה זה צריך להיות כל כך קשה, עד שהבנתי שבאמת אין שום דרך אחרת.

זה דומה למה שקורה למי שנופל קרבן לכוויות קור. אם האצבעות מקבלות את הצבע השחור אז הן ממש מתות, אין שום תחושה – ואז גם אין ברירה אלא לכרות אותן. אבל אם אפשר להציל אותן, תהליך ‘הפשרתם’ מענה ומייסר ממש.

אז עכשיו, תגידו לי אתם, הייתם מעדיפים לחיות עם מום תמידי, אבל בלי כאב לטווח הקצר? או להרגיש הרבה כאב – לזמן קצר – ואז להחלים ולהישאר שלמים, בבריאות טובה לטווח הארוך?

החישוב הרוחני לא שונה. הרבה אנשים מסתובבים בעולם הזה עם לב של אבן. לבבות חירשים למה שבני הזוג והילדים שלנו צריכים. לבבות עיוורים שלא רואים את הכאב שאנו גורמים בהיסח הדעת לאחרים. לבבות שפשוט לא יכולים להרגיש את הכאב שלנו והגעגועים להשם, ושאפילו לא מסוגלים לאהוב את עצמנו, שלא לדבר על אחרים.

לבבות מתים. לבבות של אבן. אבל הלבבות האלה יכולים להחלים, אפשר להציל אותם, והחולה – אנחנו – יכול להבריא, לקבל רפואה שלמה: רוחנית, פיזית, רגשית. אבל זה יכאב.

אם אנו רואים בכאב זה כחסר תכלית, או גרוע מזה, אכזרי, אז פשוט שזה יהיה בלתי נסבל. זה ירגיש כמו עינוי. אבל אם אנחנו מבינים שרופא כל בשר, בורא העולם, נלחם כדי להציל אותנו, כי אנחנו גם יודעים שזה זמני, וגם בגלל שאנו יודעים שזו התוצאה מלב כזה, מהנשמה שלנו, שעוברים תהליך הפשרה.

כאשר יש לך לב בשר, אתה יכול להריח את פרח היסמין שגדל בגינה שלך ולהעריך את חוש הריח שניתן לך, מתנה נפלאה שהבורא נתן לך. לפתע פתאום, אתה יכול ‘להרגיש’ דברים שלא הבחנת בהם שנים. דברים טובים, כמו האהבה והאכפתיות של ההורים שלך, כמו העובדה שתמיד יש לך מה להניח על השולחן בארוחה.

אנשים עם לב בשר שמים לב לכך שהם מוקפים באנשים שעושים איתם חסדים כל יום, וזה מתחיל מהאיש הנחמד שלוחץ על הכפתור במעלית לחבר שידיו עמוסות בשקיות הקניות לכבוד השבת, או הילד הקטן שנותן לך נשיקה מתוקה על הלחי וזה ‘עושה לך את היום’.

אבל מה עם הכאב, אני שומעת אתכם שואלים? בטח, אתם יכולים להרגיש את הדברים ‘הנחמדים’, אבל זה גם אומר שאתם יכולים להרגיש שוב פעם את הכאב. אתם צודקים. אבל תסתכלו על זה כך: גם לאחר שכורתים לאדם איבר כלשהו, הוא עדיין מרגיש אותו. זה ידוע שהתנסות כזאת – קטיעת איברים, לא מונעת מאנשים להרגיש את החלקים שנכרתו מגופם. נוהגים לכנות את המצב הזה ‘כאב רוחני’.

אז אל תשלו את עצמכם שאתם לא יכולים להרגיש כאב עם לב של אבן. כי האמת היא שכאב זה כל מה שאתם מרגישים.

רבי נחמן מברסלב לא סתם נקרא רופא הנשמות. המסר, הלימוד וכל שיעוריו הם הדרך המהירה ביותר להמיס לב של אבן, ובמקומו לשים לב של בשר. שעת התבודדות בכל יום, השיחה עם השם, היא פשוט הדרך הקלה והמהירה ביותר שיש לרפא לב כזה.

התהליך לא יקרה ללא כאב, במיוחד בהתחלה.

אז באיזה ניתוח מדובר? השם מחליף את האיבר ה’מת’ באיבר חי ופועם. זה קצת מורכב, זה עניין של חיים ומוות, זה מצריך זמן, אבל זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך.