לבקר את אבא
חברה אמיצה החליטה להוציא קבוצה לאומן ואני הצטרפתי. לא ידעתי שבעצם ההחלטה הזו הלכתי לבקר את אבא, לקבל ממנו את המתנה הכי גדולה בחיי.
זה קרה לא מזמן.
יום אחד חברה אמיצה החליטה להוציא קבוצה לאומן, ואני הצטרפתי אליה.
כשהגעתי אליו, לרבי נחמן מברסלב, לציונו שבאומן, לא ידעתי למה לצפות. קיוויתי שאוכל לשפוך את ליבי בפניו ולספר לו מה שלא העזתי לספר לאף אחד.
החלטתי, בתור התחלה טובה, לומר את התיקון הכללי, אחרי שהכנסתי מטבע לקופת הצדקה (כפי שהורה רבי נחמן מברסלב לבאים אליו), ישבתי לידו וניסיתי לספוג את האווירה.
"את יודעת" פניתי לאישה שישבה לידי, "אף פעם לא נגעתי בקבר של צדיק".
"תמיד יש פעם ראשונה" היא אמרה לי כשדמעה זלגה לה מזווית העין.
השאלה שבערה בי עוד לא הספיקה להבשיל, להביע את עצמה ולספר את כל מה שרצתה להגיד, והנה, רבי נחמן מדבר מתוכי ישר אל תוך ליבי ואומר לי במילים מתוקות ומרגיעות "את זכה וטהורה, את זכה וטהורה, את זכה וטהורה…"
המילים הללו חזרו על עצמן שוב ושוב, כמו בלופ. חשבתי שזה לא יכול להיות, שאני לא באמת מרגישה את זה, כי אולי זה לא הוא? אבל זה כן היה רבי נחמן. ובכל פעם שהרגשתי שהוא אומר לי "זכה וטהורה" הוא טיהר את ליבי, הוציא את החטאים מגופי. ובסוף, הגיע משפט המחץ, זה שכל כך חיכיתי לשמוע, זה שידעתי שיעשה בבלגאן שבתוכי את הסדר המיוחל: "את שייכת רק לבורא עולם!"
מאמרים נוספים בנושא:
הוא אמר שאין ייאוש
מלאכים מאומן
תקבל מה שאתה צריך
זה חלק מהמסע
אבא, זאת אני?
נעים מאוד, קוראים לי תהילה גרמי.
לא רק שאני לא באה מבית לא דתי, אלא שהבית ממנו באתי לא היה בכלל יהודי.
דרך ארוכה עשיתי אל היהדות, למדתי ספרי מוסר, דברי חכמים, הייתי בהרבה שיעורים והרצאות של רבנים ורבניות. אבל נראה לי שמי שהצליח להאיר בי את אור היהדות יותר מכל הם הרב שלום ארוש והרב עופר ארז, וכמובן, רבי נחמן מברסלב. מבחינתי, הם אחד והם כולם אבא שלי.
לפני שהכרתי אותם, קברי צדיקים בכלל לא דיברו אלי. למה אני צריכה לנסוע למרחקים לקבר של איזה צדיק? מה, אני לא יכולה להדליק בשבילו נר בבית? הרי הצדיק יכול להיות איתי בכל מקום, גם בבית!
השינויים העצומים שהרגשתי בתוכי, בעיקר בעקבות הלימוד בספריו של הרב שלום ארוש, מהדיסק תפסיק להתבכיין, משיעוריו של הרב עופר ארז, ומהמילים המעודדות והמחזקות וכללי הזהב של רבי נחמן. יום אחד חשבתי לעצמי, 'צדיק כזה הצליח להשפיע עלי דרך שני האנשים היקרים הללו, מה הוא עוד יכול לחולל בנפשי? האם זה הזמן, האם זו הקריאה שלו אלי – להגיע לאומן?'
השאלות לא הפסיקו לנקר בראשי, ובעיקר אלה שדרשו תשובה אם התשובה הרוחנית שלי בכלל התקבלה? האם הצלחתי לכפר על העבר? כי אם כן, למה מחשבות מן העבר מטרידות אותי שוב ושוב, לא מרפות ממני בכל רגע של היום?
פרצתי בבכי של ילדה קטנה שחיכתה לאישור של אבא, שיגיד לה שהיא עשתה עבודה טובה. הדמעות זלגו כמו מים. האישה שישבה לידי נתנה לי טישו וחיבקה אותי. סוף סוף, הרגשתי שהגעתי הביתה. הבכי הפך לשמחה גדולה בתוכי, אור מיוחד שליווה אותי חזרה ביתה.
חוץ מהנעימות המתוקה והמיוחדת שהרגשתי כשישבתי לידו, ליד רבי נחמן, הרגשתי שהוא גם פתח לי צוהר לצדיקים. היום אני מבינה למה הולכים לקברי צדיקים. יש בכוחם לתת ולהושיע. ההשתדלות שאנו עושים להגיע אליהם מזכה אותנו לקבל מהאור שלהם.
הכלי שהכנתי מתוך הלימוד, התפילות והרצון הגדול, עזר לי להרגיש, לשמוע ולחוות את רבי נחמן. אני בטוחה שבלי ההכנה המיוחדת הזו לא הייתי חווה את זה.
תודה רבה לך בורא עולם, לרב שלום ארוש, הרב עופר ארז ואנשי צוות אתר ברסלב ישראל.
ובעיקר לך, רבי נחמן היקר, משאת נפשי.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור