לגעת בגן עדן

אנשים מתקשים להבין, וליישם,
עובדה אחת ברורה – שבכל מצב
בחיים עלינו לפנות תחילה אל האמונה.
ואמונה, משמעה, לומר תודה. רוצה
לגעת בגן עדן? פשוט, תאמר תודה.
זה הכל.

במושג "להודות" יש שתי משמעויות: האחת – כאשר אדם לה’ כפשוטו, כלומר אומר תודה רבה. והשנייה – מלשון הודאה על האמת, ולענייננו – שמודה על האמת, שכל שקורה לו, זה רק מה’ ולא משום גורם אחר, והכל לטובה. שני הפנים הללו של ההודאה הם שניהם דברים שממתיקים את הדינים, משום ששניהם מבטאים אמונה שלמה, שהיא ההמתקה לכל הדינים, מכיוון ששורש כל הדינים נובע מכפירה, וכאשר ישנה המתקת כל הדינים זה אומר שאדם זוכה להרגיש גן עדן בחייו.

בליקוטי מוהר"ן (חלק ב תורה ב’) כותב רבי נחמן מברסלב זי"ע, שכאשר אדם הולך עם תודה והודאה, על ידי זה מאיר האמת בדיבור שלו, כי כמו שהסברנו זה עתה, שאדם שהולך עם הודאה זהו אור האמת שמאיר בדיבורו, ומעתה כל דיבור שיאמר מואר באור האמת, וגם כאשר יתפלל ויבקש בקשות – הוא יתפלל עם אמת ותקווה, ולא מתוך בכיינות וכדומה.

אדם שזוכה לעבודת ההודאה זוכה להמשיך את הקדושה, האור ואת השמחה של השבת לששת ימי השבוע. כלומר, הוא זוכה להיות כל השבוע בבחינת שבת, בבחינת: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה’". וכידוע, השבת היא מעין עולם הבא. וזה מה שכותב שם רבינו הקדוש, שההודאה היא עיקר שעשוע עולם הבא, לעתיד לבוא, וכבר עכשיו, כאשר האדם הולך עם תודה הודאה, הוא ממשיך את האור של לעתיד לבוא לתוך חייו.

לכן, מובן היטב מדוע כשאדם מתחיל ללכת עם תודה הודאה הוא מרגיש גן עדן בעולם הזה. ובאמת, מאז שהתחלנו לעסוק בצורה מאסיבית עם העבודה של הודאה, בשיעורים ובדיסקים, אנשים ניגשים אלי ואומרים לי, שמאז שהם התחילו ללכת עם תודה והודאה הם מרגישים גן עדן. אני אומר להם: בודאי, אתם הרי צודקים, אינכם "מדומיינים". אתם חווים שבת בכל ימות השבוע, אתם מרגישים מעין עולם הבא – כי זהו אור התודה וההודאה וממנו אתם זוכים לטעום גן עדן בעולם הזה.

על אור ההודאה בו אנו עוסקים כעת כותב רבינו (ליקוטי מוהר"ן בתורה ד): "כשאדם יודע, שכל מאורעותיו הן לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא" – ידיעה עמוקה זו, האמונה החזקה הזאת, שהכל לטובה, שאומרים תודה על הכל – זאת הבחינה היא מעין עולם הבא.

אחת הנקודות החזקות שה’ האיר בליבי בעניין התודה היא, שכשאדם מודה, כלומר כשהוא מבין שעל הכל צריכים לומר תודה – על הטוב ועל הרע, אז אין לו יותר ירידות, ואין לו יותר עצבויות, וכל שכן לא דיכאונות. כי אם פעם היה עצוב הרי שעכשיו הוא אומר תודה. אם פעם היו לו ירידות, הוא אומר עכשיו תודה. הוא יודע רק לומר תודה ולא מאשים את עצמו, מכיוון שהאשמה עצמית משמעה שהוא כופר, וכאשר נמנע מזה בודאי שאינו מתייאש לעולם.

לדוגמא, אברך אחד אמר לי: כבוד הרב, כל היום אני עייף, לא הולך לי. אמרתי לו: תגיד על זה תודה! כי כל מה שה’ עושה לטובה הוא עושה. לכן תגיד: תודה רבה לך ה’ שאני עייף ושכל היום אני מרגיש עייפות! אל תאשים את עצמך. אל תאשים את אשתך. אל תתלה בסיבות – כן ישנתי לא ישנתי וכו’ – כי כל מה שקורה איתך, זה הכל מה’ בלבד והכל לטובתך הנצחית. לכן תגיד תודה לה’: תודה רבה לך בורא עולם, אתה יודע מה שאתה עושה. ואם אתה עושה כך, בודאי שזה טוב – תודה!

אדם אחר שאל אותי: כבוד הרב, גם אם אני טועה, אני צריך לומר תודה על טעותי? אמרתי לו: כן. תגיד תודה שטעית. אז הוא אמר לי: אבל אני הוא שנכשלתי. אני הוא שטעיתי. אמרתי לו: לא ידעתי שאתה מציאות בעולם הזה. חשבתי שיש רק ה’ בעולם, אבל עכשיו אני יודע שגם אתה נמצא…טוב. יפה מאוד. ברוך ה’, גילינו עוד מישהו בעולם הזה. עד עכשיו חשבנו שאין עוד מלבדו, שרק ה’ נמצא, עכשיו מתברר שגם אתה פה…

אך בוא ואסביר לך בעזרת ה’, המשכתי לעודד אותו: כשאתה טעית, זה בודאי אתה הוא שטעה, אבל זה בגלל שה’ לא עזר לך. הרי אם ה’ היה עוזר לך לא היית טועה, אבל ה’ לא עזר לך, לכן טעית – ודע לך שזה גם לטובתך שה’ לא עזר לך, כי הכל לטובה, וגם זו לטובה! שים לב! לא רק כשה’ עוזר זה לטובתך, אלא גם כשהוא לא עוזר לך זה לטובתך, וכל זאת כדי שתתבונן ותבין מדוע הוא לא עזר לך ומזה תלמד להתקרב אליו. ה’ רוצה ללמד אותך מהטעות דבר מסוים. ישנם דברים רבים שאדם לומד רק מתוך הטעויות, רק דרך הנפילות, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם עומד על דבר הלכה, אלא אם כן נכשל בו"… ואם כך, הכישלונות בודאי לטובתך. לכן, ראשית כל תגיד: תודה רבה לך בורא עולם שלא עזרת לי, תודה רבה לך ה’ שטעיתי, כי קודם כל, כבר למדתי שיעור חשוב ויקר והוא – שעכשיו אני יודע שאני אפס אחד גדול. עד עכשיו חשבתי שאני מציאות, ותודה רבה לך ה’ שהארת את עיניי שאני לא…

וכך אתה תעשה תשובה, אולם תשובה מאהבה! כי כאשר אדם מסתכל גם על הכישלונות בעיניי האמונה אז הוא זוכה לעשות תשובה מאהבה, ולא מתוך בכיינות או רדיפה עצמית. לעשות תשובה בודאי שצריכים, אך זו צריכה להיות תשובה מאהבה, לא מתוך רדיפה עצמית – אני לא שווה, אני אבוד וכו’, זו לא תשובה אלא בכיינות. תשובה עושים עם אמונה, כאשר מאמינים שהשם עושה הכל כדי להוציא מהתמונה את ה"אני" – כי אין עוד מלבדו! כך גם מסייע לנו להוציא מהתמונה את כל האנשים שעד היום האשמנו אותם.

בנסיעה לפולין ניגש אלי אברך,שאשתו כבר מזמן קיבלה את הספר "בגן האמונה" אבל הוא ה"למדן", עוד לא קרא את הספר… והחל לספר לי את הפרטים הבאים: הוא עובד כמורה חצי יום והמנהל החדש מתנכל לו, לכן ברור שכבר לא טוב לו בעבודה. מה עליו לעשות – האם יעזוב את העבודה? ינסה לדבר עם מישהו?

אמרתי לו: אני קצת מרחם עליך, מכיוון שאת היסודות הכי פשוטים של האמונה אין לך. הוא הסתכל עלי כלא מבין. חזרתי על דבריי: היסודות הכי פשוטים של האמונה חסרים לך. הוא שאל אותי: איפה אתה רואה את זה בי? אמרתי לו: אם הייתה לך אמונה היית נשמע אחרת, למשל: היה פעם מנהל שהיה טוב איתי ועכשיו ה’ הביא מנהל שלא טוב איתי, וה’ מנהיג אותי ככה, מה דעתך? מה ה’ רוצה ממני? – כך היית צריך לומר! היית צריך, כאדם מאמין, להזכיר את שם ה’ ולהתייעץ איתי, רק כדי להבין מה ה’ רוצה ממך, בסוג של הייסורים אותו החווה – החלפת מנהל שמתנכל אליך. אבל אתה לא הזכרת כלל את שם ה’, רק שאלת אותי מה לעשות עם המנהל, כאילו שאתה איזו מציאות, והמנהל מציאות, ועכשיו יש רק השתדלות, מאבקי כוחות, או לעזוב את העבודה… האם להשם יתברך אין מקום בתמונה אצלך? בחיים שלך?

כך דיברתי איתו והוכחתי אותו על שהוא רחוק מהאמונה ובכל זאת מחזיק את עצמו ללמדן שלא צריך ללמוד "בגן האמונה". אמרתי לו שתחילה עליו ללמוד את הספר "בגן האמונה" ואחר כך יחזור אלי אם עדיין יהיו לו שאלות לשאול… והוא הבטיח לי שילמד את הספר "בגן האמונה".

בכל מצב בחיים עלינו לפנות תחילה אל האמונה ולחיות איתה, זה דבר שאנשים מתקשים להבין וליישם. יהודי אחד שחי אי שם בעולם קיבל לפני מספר חודשים את הספר "בגן האמונה", הגיע לארץ כדי לפגוש אותי ואמר לי: אני חושב שצריך לשנות את שם הספר "בגן האמונה", ל"סיפור חייו של דניאל". הצלת לי את החיים! בכל דף בספר אני רואה את סיפור החיים שלי! אני קורא ורואה את עצמי. את כל הטעויות. הצלת לי את החיים! לי ולאשתי ולילדיי – הכל התהפך.

יהודי שיש לו ייסורים סיפר לי שהוא הלך להתבודד, והוא צעק: אבא, למה? למה אתה עושה לי את זה? הייתה לו מצית בכיס, המצית התפוצצה לפתע בלי סיבה בכיסו! הוא נבהל כל כך… אחרי המקרה הזה היא שאלה אותי מה הוא צריך להבין מזה? אמרתי לו: אתה צריך להבין שאתה צריך לשמוע היטב את הדיסק "תפסיק להתבכיין". ה’ אוהב אותך ועשה לך נס מעל הטבע, וכי מי שמע על דבר כזה שמצית פתאום תתפוצץ בכיס? ה’ רצה לעורר אותך. אם תשמע את הדיסק "תפסיק להתבכיין", תבין מה שה’ רוצה שתבין…

אישה אחת אמרה לי, שסוף כל סוף, הרי זו התבודדות, והיא רוצה לבכות לפני ה’. אמרתי לה: התבודדות – פירושה לדבר עם ה’. התבודדות זו שיחה עם ה’! לא צריכים לבכות לו. אדם בא לדבר עם ה’, הוא צריך לבכות לו? מה פתאום? אדרבה, שיחייך לה’ חיוך, זה בטח ימצא חן בעיני ה’ יותר מהבכיות שלו. אמרי לי, שאלתי אותה, כשאת מדברת עם מישהו את מיד בוכה לו? אז גם עם בורא עולם תדברי. למה מיד לבכות? גם לקדוש-ברוך-הוא יש יותר נחת רוח כשמדברים איתו בצורה ישירה, בלי בכיינות, ועוד יותר טוב – עם חיוך!

ה’ יתברך יזכנו שנזכה לשמח את ה’, להודות, להכיר לו טובה ולהאמין בו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.