להגביר את הלהבה

כשהגב שלך נלחץ לפינה חזק מאוד
ואין שום דרך החוצה ממנה, זאת
ההזדמנות הטובה ביותר להגביר את
הלהבה. להשיל את האגו והעקשנות.
לדעת שאתה לא מנהל את העולם!

היו אלה שבועות עמוסים במיוחד. ברוך השם, עברנו דירה, והמעבר היה ללא תקלות מיוחדות. ביום שהגענו, מישהו הביא לנו ארוחת ערב. מישהו אחר קנה כמה דברים בסיסיים והניח במקרר. מישהו אחר הזמין אותנו לשבת. לא מעט ‘מישואים’ כאלה הופיעו בפתח ביתנו החדש עם עוגה והמון איחולים לבביים. ובנקודה זו, בקושי חודש מאז שעברנו, אני רואה את הילדות שלי פשוט פורחות. הן מאוד שמחות, מלאות חיים ומלאות בחברות חדשות ומקסימות.

זה מדהים, ברוך השם.

אבל זו לא הסיבה שהפכה את כל התקופה האחרונה לרגשנית כזו. הרגשנות הייתה בגלל שבכל מקום ולאן שלא תפנה, אתה מגלה אנשים שכל הזמן נבחנים בעוד ועוד ניסיונות. אם אתם גולשים קבועים של אתר "ברסלב ישראל", כבר הספקתם לקרוא על המאבקים וההתמודדויות שלי עם פחדים לא הגיוניים בתקופה האחרונה. אכתוב על הנושא עוד בהזדמנות. היו לי שש שעות נוספות של התבודדות בקבר דן בן יעקב בשבוע שעבר, והשם, ברחמיו המרובים, באמת החל להראות לי מה קורה פה.

אז ישנם אנשים, כמוני למשל, שנלחמים בשדים הפנימיים שלהם, בדאגות ובפחדים, וישנם אנשים שנלחמים עם בעיות "מוחשיות" יותר – ילדים חולים, הורים חולים, השם ישמור, גירושין, בעיות בחינוך הילדים, בעיות כלכליות, מובטלים, קשיים במציאת מקום מגורים הולם…. והרשימה עוד ארוכה.

אני לא מכירה הרבה אנשים, אבל הרבה מאלה שאני כן מכירה מתמודדים עכשיו עם בעיות ואתגרים כאלה ואחרים, ממש עד לקצה גבול יכולתם. מה קורה פה? למה השם הגביר את הלהבה לכל כך הרבה אנשים, ושולח כל כך הרבה אתגרים וניסיונות?

יכול להיות שאני טועה, אבל אני חושבת שזה בגלל שהוא מנסה לעזור לנו – לעם ישראל – להגדיל את האמונה שלנו בדרך מזורזת יותר, מין הליך מהיר כזה. כן, זה מאוד נחמד לקרוא ספרים בנושא האמונה, לשמוע דיסקים וללכת לשיעורים. אבל איך תדע לאמוד את האמונה שלך? רק כשמשבר/בעיה/התמודדות מופיעים בפתח הדלת שלך. רק אז תדע כמה אמונה יש לך.

והאמת הכואבת היא, שלרבים מאיתנו אין הרבה אמונה. לפחות, לא כשהבעיה מופיעה, או כשהאתגר מתחיל. אבל אז, אנחנו עומדים בפרשת דרכים, אנחנו צריכים לקבל החלטה, אחת משתי אפשרויות.

האפשרות הראשונה היא פשוט לצלול לתוך זרועות הייאוש, להתלונן וליילל, לכעוס על השם ש’עושה לנו את זה’, לברוח מהבעיה, לברוח מהשם, לחפש מישהו – בשר ודם, שייתן עצה או ‘פתרון’ שיחזיר אותנו לאזור הבטוח והשקט שהיינו בו רגע לפני שהצרה הופיעה.

רבים מאיתנו בוחרים באופציה הזאת. וזה אסון ממש. במקום להשתמש בניסיון כקרש קפיצה כדי להגדיל את האמונה שלנו ולהתקרב אל השם, אנו שוקעים ברחמים עצמיים וייאוש. והתוצאה? התבצרות בתוך הבעיה בלי יכולת לראות את האור בקצה המנהרה.

אבל יש אפשרות אחרת.

כאשר אנו רואים כמה מעט אמונה יש לנו, זה הזמן להתחנן אל השם שייתן לנו עוד ועוד ממנה. שיעזור לנו באמת להאמין בו שהוא כל יכול, שהוא אבא רחמן שרוצה רק לעזור לנו. לבטוח בו ולחיות בביטחון מלא שהמצב הזה רק יתהפך לטובה.

נכון, אמונה לא באה בקלות. גם לא תמצאו אדם שנולד איתה, והיא גם לא באה באופן טבעי לאדם, במיוחד אם הוא לא נולד בבית שבו השם יתברך לא היה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום.

כאשר השם שולח לנו ניסיונות זה רק בגלל שהוא מנסה לעזור לנו לבנות את האמונה שלנו. הוא רוצה שנבין שהוא מנהל את העולם ושאין לנו ממה לדאוג בכלל. אבל זה מצריך תרגול רב – שנים של תרגול. אלא אם כן השם משתמש בהליך מזורז. ואז, אדם יכול ללמוד אמונה בין לילה.

תשאלו כל אדם שאובחן כחולה במחלה קשה או סופנית, אבל החלים בצורה ניסית ברגע שהתחיל לדבר עם השם. תשאלו כל אדם שהיה ‘קבור’ מתחת להר של חובות, אבל ראה איך כל החובות שלו משולמים, אחד אחרי השני, באופן ניסי, ברגע שהכניס את השם לחייו והפך אותו לחלק בלתי נפרד מחייו. תשאלו כל אדם שהיה במצב מאיים בחייו, אבל יצא ממנו בדרך נס ללא פגע.

כאשר אתה נלחץ לפינה, כשהגב שלך לחוץ חזק מאוד לקיר, ואין שום דרך החוצה מהפינה הזאת – זאת ההזדמנות הטובה ביותר שלך להגדיל את האמונה. השם נותן לך את התנאים הטובים ביותר להשיל מעליך את האגו שלך, את היצר הרע שלך, את חוסר הכרת הטוב והעקשנות שלך ולדעת שאתה לא מנהל את העולם! ולא רק שאתה לא מנהל את העולם, אלא שאין לך אפילו ‘מילה’ אחת בכל הקשור לחייך.

ההחלטה העיקרית שעומדת בפניך היא – או לברוח מהשם, או לברוח אל השם. כך, בפשטות כזאת.

בכל המצבים של ‘הליכים מזורזים’, ההליך המזורז באמונה הוא הקשה ביותר. זה כמו הר חלק ותלול שקשה לטפס עליו, מרתון שקו הסיום שלו לא נראה באופק, משקל כבד מאוד שאתה צריך לסחוב. אבל זאת בדיוק הנקודה: אתה לא יכול לעשות את זה בעצמך ולבד, ואתה גם לא צריך. כל מה שאתה צריך לעשות הוא רק לפנות לאבא האוהב שלך בשמים ולבקש ממנו שיעזור לך.

אבא! אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה! בבקשה, תן לי אמונה! אנא עזור לי להאמין שהכל רק לטובה! תן לי בבקשה את הכוח שאני צריכה כדי להמשיך, והבא אותי למקום שאני צריכה להגיע הכי מהר ובלי כאב.

והוא עונה. הוא תמיד עונה. זה לא אומר שהוא עושה כל הזמן מה שאנחנו רוצים. אבל אנחנו מבקשים ממנו אמונה. ואם אנחנו מבקשים ממנו שיחזיק אותנו, שיעזור לנו להמשיך לעבוד אותו בשמחה גם מהמקום בו אנחנו נמצאים, תהיו בטוחים שזה מה שהוא יעשה – הוא יעזור לנו.

כתוב, שבאחרית הימים כל העולם יהיה כמו שמיכה גדולה, והשם ינער אותה שוב ושוב, והמפתח לא ליפול ממנה הוא להמשיך לאחוז למרות הכל. בחודשים האחרונים הרגשתי את הניעור הזה היטב יותר מכל תקופה בחיי. אני יודעת שישנם עוד אנשים שחוו את זה. לפעמים, אני מבקשת מהשם שיעזור לי להמשיך לאחוז, אבל לפעמים, כשאני מרגישה שאני עומדת להחליק, אני מבקשת ממנו אפילו טובה גדולה יותר: אבא, בבקשה תחזיק אותי, כך שאם האחיזה שלי נחלשת ואני כמעט נופלת – אתה תמשיך להחזיק אותי קרוב אליך.

ואבא, אנא החזק את כל עם ישראל. בבקשה ממך, אל תיתן אפילו לאחד מהעם היקר שלנו ליפול מהשמיכה הזו לתהום.

אני יודעת שהשם מקשיב. ואני מתפללת שהשמיכה תפסיק להתנער ממש בקרוב וכולנו נזכה לקבל פני משיח, ונעשה מסיבת הודיה עצומה בבית המקדש, במהרה בימינו אמן.