להסתכל לו בעיניים

באותו יום הבנתי שאין מנוס מהמפגש הזה. אזרתי עוז והסתכלתי לו ישר בעיניים. הרבה ברירות לא היו, אבל ככה זה נשמע.

אני: שלום, זאת אני, רוחמה.

הוא: שלום גם לך, רוחמה היקרה. אני מכיר אותך, מכיר אותך טוב מאוד, כבר שנים מאז שנולדת.

אני : (בגיחוך ציני קל) ספר לי על זה. אתה יודע, אתה מסוג הדברים שאומרים עליו "אי אפשר בלי ואי אפשר עם".

הוא: (חוכך בגרונו) אז מה שלומך? אני מניח שהיה לך מאוד קשה לרדת לסוף דעתי.

אני : (בולעת את הרוק ומכווצת את ידיי). קשה, אמרת? גיהינום עלי אדמות!

הוא: מה לעשות, ככה זה, כך נבראנו…

אני: כן, יש לנו בוס והוא קובע… (הפעם תורי לחכך בגרוני, ומיד שואלת בעזות) תגיד לי, למה אתה כזה חצוף? למה אתה עושה לי כל כך הרבה צרות?

הוא: סליחה? אני? מכבר עשיתי לך?

אני : אל תיתמם! שלא תעז לשחק אותה תמים ומסכן עכשיו!

הוא: אני באמת לא מבין מה את רוצה ממני. אני בסך הכול עושה את עבודתי נאמנה.

אני: כן, כן… יותר מידי בנאמנה. בזכותך הגעתי עד הלום. סליחה, בזכות "הנאמנות" המפתיעה שלך.

הוא: אני באמת לא מבין מה את רוצה ממני, (ספק אומר ספק שואל).

אני: אתה יודע מה? הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן! (ואת זה אמרתי כשאני מסתכלת לו ישר לתוך השחור שבעיניים).

הוא: תשמעי, זה קצת מפחיד (הוא פתאום התחיל להזיע).

אני: הגיע הזמן שגם אתה תפחד ממני, לא רק אני ממך! והאמת, ככה זה אמור להיות, שאני אשלוט בך ולא אתה בי!

הוא: תני לי רק להבין, את מאיימת עלי? (הוא הסתכל עלי עם מבט רציני).

אני: אה, ההגנה הכי טובה זה לתקוף? מי איים עליך? בסך הכל אמרתי את האמת. תפסיק לשלוט בי! אני רוצה להעלות אותך, להוביל אותך צעד קדימה, למודע, אתה מבין?!

הוא: לא, לא, רק לא זה. את החיות שלי אני מקבל רק מאחורי הקלעים.

אני: ניחא מאחורי הקלעים, אבל אתה הורס לכולנו את החיים! ולא רק שהורס אלא גם נהנה מזה, מה יוצא לך מזה?

הוא: בואי לא נפתח שוב את סאגת התפקיד שלי בעולם (הוא פתאום זז אחורנית, מעט נבוך).

אני: מה קרה, לא מרגיש בנוח עם עצמך עכשיו?

הוא: אולי, לפעמים, את יודעת, גם אני מלא ברגשות עזים…

אני: אתה פצצת רגש מתקתקת! (הפצצתי אותו עם משפט מפוצץ…)

הוא: תלוי אצל מי. ישנם מצבים שיותר ויש כאלה שפחות. תלוי גם באופי של הבן אדם (הוא עונה בנונשלנטיות מתוחכמת).

אני: יודעת. אבל זה עדיין לא משנה שאתהTRUBLE Maker  גדול!

הוא: נו טוב, מודה באשמה…

אני: אנחנו מתחילים ליצור דיאלוג, אולי גם סוג של שותפות. עוד בסוף נהיה חברים טובים… (עצרתי לרגע וחשבתי, הוא ואני? חברים טובים? יכול להיות?! כנראה שכן, אבל השאלה היא מה עושים עם "חברות" כזאת?). איך אפשר להתקדם הלאה? הצעתי להעלות אותך בדרגה, לקדמת הבמה, מה אותה אומר?

הוא: זה יהיה הסוף שלי!

אני: אולי זה הכי עדיף? תראה, אין לי בעיה שתהיה ידיד שלי אבל לא במתכונת הנוכחית, עם זה גמרנו. אין יותר מסתוריות, אני רוצה ידיד ברור, מוכר, ומודע.

הוא עדיין חושב על ההצעה.

מאמרים נוספים בנושא:

שים את הקלפים על השולחן

נעים להכיר, אני

אני, כי זה הכי מקורי

שני קולות

שמונה המטורפים

הקול שמפגיש עולמות

תקשיבו, זה הקול העדין

מודעות עצמית, האויב של עולם הפחדים

שיגעון קולקטיבי

סדרה שחובה לקרוא! מחשבה בודדת חולפת במוח!

* * *

השיחה הכנה הזו הייתה (אם הספקתם להבין) עם תת המודע שלי. אותם דברים נסתרים שבתוכי, כאלה שאני מרגישה אותם היטב בתוך ליבי, אבל הם מעדיפים לשחק איתי במחבואים (או שמא אני?) ולהתחבא בכל מקום אפשרי. הוא אחד מבין החלקים החשובים במוח והוא אחראי על הרבה תפקודים, ובעיקר, על תגובות אוטומטיות כאלה שיוצאות מאיתנו והופכות אותנו לרובוטים אנושיים ודי מוזרים. הוא גם מהווה את אזורי הנוחות שאנו אוהבים להתבוסס בהם, כמו בחוויות מן העבר, זיכרונות, מעברים, פחדים, חרדות ועוד.

אחרי השיחה איתו החלטתי להפעיל אותו, את תת המודע שלי. להתחיל להוציא ממנו דברים. לא יכול להיות שהוא יאגור שם את כל המחשבות שלי, את הזיכרונות, הפחדים, כל מה שהוא אני, וימשיך לשחק אותה איזו דמות מסתורית שכל עניינה הוא להיות מאחורי הקלעים.

החלטתי שאני מוציאה את הדברים החוצה, נותנת ביטוי ומקום למחשבות שלי, שולטת עליהן (ולא הוא), מדברת בקול רם (עם אבא שבשמים, זה הכי כיף), בוחנת את עצמי ואת ההתנהגות שלי. ובכלל, בודקת היטב מי שולט על החיים שלי (אני או הוא?).

זה לא קל, אבל ההתחלה הייתה מהמקום הכי נמוך, ממש לגרד מתוכי את הדברים, אבל יצאתי לדרך, למסע מעניין ומרתק בתוכי, בשבילי נשמתי. פגשתי מחשבות, כל מיני דמויות שזיהיתי בהמשך כפחדים וחרדות (בהן טיפלתי כהוגן. פיו, ברוך השם, הן כבר לא שם). טיפסתי על אתגרי חיי שנראו לי לא פעם כמו הרי אברסט ענקיים כאלה בתוכי. דווקא היה מעניין.

עשיתי עוד כמה דברים מעניינים, אבל הנקודה החשובה היא – שכל המסע הזה נועד להעלות את תת המודע למודע, לבטא את עצמי, לא לשמור בתוכי, לא לאגור, פשוט להוציא, להכיר להתוודע, לומר – זאת אני! בלי לפחד! פשוט להושיט יד לעצמי ולומר 'נעים מאוד, רוחמה'. האמת, היה מאוד מסקרן לפגוש את עצמי מהיבטים נוספים.

תודה רבה לך אבא יקר על המפגש המעניין עם תת המודע שלי, עם המקומות הכי עמוקים בתוכי, על הגילויים המדהימים שגילית לי. וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב, לא לפחד כלל!

* * *

רוחמה אפרתי, בעלת תואר בפסיכולוגיה ותקשורת (B.A) יועצת ומטפלת רוחנית ליחידים וקבוצות, מרצה ומעבירה סדנאות וחוגי בית, שדכנית למגזרים השונים. לפרטים והתייעצות: ruhi_d@walla.co.il. אתם מוזמנים לבקר באתר של רוחמה: www.ruchama.co.il