להציל גוזל

ראש השנה חלף ואנחנו עם הפנים אל היום הקדוש בשנה – יום הכיפורים. זמן נפלא לעשות חשבון נפש, להתבונן קצת לאחור, לא הרבה אל עבר תחילתה של השנה, ולראות איזה אנשים היינו, מה זכינו ומה אנחנו רוצים להיות.

היום נזכרתי בסיפור על שני חברים טובים, שבשעת צהריים טיילו להם ברחוב הומה אדם. הם דיברו על החיים – כל אחד על מה שמציק לו ומטריד את מנוחתו, נאלצים מעת לעת להרים את קולם כדי להתגבר על צופרי המכוניות ורעשי הרחוב.

לפתע עצר אחד מהם, הניח את ידו על כתף חברו וסימן לו להפסיק לדבר.

כך עמדו רגע בשקט ואז הסתובב החבר שעצר, התכופף והשתחל מתחת לגדר מתכת שהייתה לימינם ונעלם מאחורי ערימת אבנים.

לפני שחברו המופתע הספיק לשאול מה קרה ולאן הוא נעלם, הופיע חברו שוב מאחורי הגדר, מתרומם על רגליו כשגוזל ציפור קטן ורועד בידי,  שכנראה הציל את חייו.​

"תשמע, זה מדהים!" אמר חברו, "יש רעש עצום סביבנו – מכוניות צופרות, צעקות, אני בקושי שומע את עצמי… איך הצלחת לשמוע ציוץ עדין של גוזל בתוך התוהו ובוהו הזה?!"

"ידידי״ חייך החבר, ״אין לי שום יכולת מיוחדת״.

״מה אתה אומר לי?״ שאל החבר, ״שכל האנשים פה ברחוב יכולים גם הם לשמוע קול חלש שכזה בתוך ההמולה? אני בכלל לא בטוח… נראה לי שפשוט לך יש חוש שמיעה מפותח במיוחד״.

״בוא נבדוק את זה״, אמר החבר והוציא מטבע מכיסו. "שים לב" אמר לחברו, "הרעש של התנועה ברחוב הוא אותו רעש, הבט מה יקרה עכשיו". ובעודו מדבר, השליך את המטבע על המדרכה.

החבר הביט המום על המתרחש:

האנשים שעמדו בסמוך להם נעצרו מיד דרוכים וקשובים, אפילו כאלה רחוקים מהם יותר הרימו את ראשם מחפשים בעיניהם את מקור הקול.

״למדתי כבר מזמן״ חייך החבר, ״שלכולנו יש כישרון הקשבה יוצא מגדר הרגיל. השאלה היא – רק מה מעניין אותנו לשמוע?…״

מאמרים נוספים בנושא:

הקבצן ממנהטן

המעשה הטוב של השנה

חסדים קטנים

לתת ולעשות את ההבדל

העשיר והמובטל

הפוך זה ישר

לתת ולקבל

מה הוא יאכל בחג?

עולם חסד יבנה

ולמה נזכרתי בסיפור הזה דווקא עכשיו, כשאנחנו עם הפנים אל יום הכיפורים, 'יום החתימה'?

ילדים רעבים ומשפחות עניות, זה לא עניין של סיפורים ואגדות. זו חלק מהמציאות שאנחנו חיים וחווים. בתור המייסד וראש מוסדות "חוט של חסד" אני מכיר, שומע ופוגש משפחות רבות של אנשים שידם אינה משגת בהתמודדות עם עלויות המחיה ההולכות ועולות.

לפעמים, ברעש הגדול של החיים, יש אנשים שבוחרים להתעלם מהבכי והמצוקה של יהודים אחרים שנמצאים בצרה. אבל, בעזרת השם, יש גם אנשים כמונו וכמוכם.

אנשים שיודעים להגיד תודה על מה שיש, בכך שהם מסייעים לאלו שאין להם. אנשים שיודעים שכאשר מגיעים החגים, ההוצאות עולות והמחסור צורם עוד יותר – והבושה גדלה ומתעצמת.

בראש השנה, כידוע, בורא עולם דן את כל העולם כולו ובודק אם הוא ממלא את תכליתו, וכך גם לגבי כל אדם ואדם. למרבה הצער, לא לכל אדם יש את הזכות להתקדם בכיוון התכלית הרצויה – ואף להיות מודע אליה. לעיתים, הקב"ה מוביל את האדם לכיוון התכלית על ידי ייסורים וקשיים שונים. אבל אין חובה שכך יהיה.

ביום הכיפורים, נחתם הדין. ועדיין, יש ביכולתנו לשנות אותו, שהרי לשם כך ניתנו לנו עשרת ימי התשובה – להמשיך, לא להתייאש, לקוות ולשנות.

מה ואיך ניתן לעשות בנידון?

על ידי פדיון הנפש, במקום הצער שעלול לבוא לאדם, משמים נפתחת לו הזכות להתבונן מהו האופן הנכון והראוי להתקרב לתכלית. במילים אחרות, אדם שמעניק צדקה לנזקקים לצורך פדיון, למשל בסך 180 שקל (10 פעמים ח"י שקלים) במקום לקבל צער – יקבל חסד משמים.

ולכם, כמובן, שמורה זכות מיוחדת.

אם הקב"ה בירך אתכם ביכולת כלכלית, אנא הרגישו חופשי להעניק תרומה כראות עיניכם דרך אתר האינטרנט שלנו בקישור הזה – הברכה שלכם מתחילה כאן! או בטלפון 02-532-3339.

במידה וידכם אינה משגת, אודה לכם באם תוכלו להעביר את המכתב הזה הלאה – לבני משפחה, חברים או מכרים שמתאפיינים בשילוב הנדיר של נכונות ויכולת לתת צדקה.

יהי רצון שנכתב ונחתם ביחד עם כל עם ישראל לחיים טובים ולשנה טובה ומתוקה, בספרן של צדיקים לפרנסה טובה, בריאות, שמחה, שפע וכל הברכות.

שלכם,
הרב שלום ארוש