להתעורר אל הקדושה

מה יעשה אדם שעדיין לא
הגיע לשלמות בנקודה זו? הרי
הדרך עוד ארוכה, אז מה
העצה בשבילו? כיצד יצליח?

בשדי יער – פרק 92

ישנה נקודה יסודית שכל עבודת התפילה תלויה בה: שמירת הברית. בעזרת נקודה זו אדם מקבל את המתנה הנפלאה ביותר שיש בעולם – התפילה. וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ב) שהתפילה, שהיא עיקר כלי זינו של האדם, ניתנת אך ורק למי ששומר את בריתו. ולחילופין – נלקחת ממי שפוגם בבריתו. וכך מובא בספר "קיצור ליקוטי מוהר"ן":

"עיקר הכלי זין של איש הישראלי הוא התפילה. וכל המלחמות שצריך האדם לכבוש, הן מלחמות היצר הרע שהן שארי מלחמות עם המונעים והחולקים, הכל על ידי תפילה ומשם כל חיותו. על כן, מי שרוצה לזכות לקדושת ארץ ישראל באמת, צריך להרבות בתפילות ובקשות ושיחות בינו לבין קונו כי זה עיקר הכלי זין לנצח המלחמה. ומי ששומר את הברית זוכה לתפילה, וכן הפוגם בברית נוטלין ממנו התפילה!".

עבודת התפילה, כך מסביר רבי נחמן, היא מתנה שהאדם מקבל מהשם – מתנה נפלאה ונצרכת ביותר. ומכיוון שהכל מהשם, גם התפילה היא ממנו. ומתנה זו מקבל האדם על ידי שעובד על תיקון נקודת שמירת הברית, כי אז הוא מקבל את הכלי זין ואת הכוח הגדול ביותר שיש לאדם בעולם הזה, ורק אתו הוא יכול לעבור את העולם הזה ולזכות להתגבר על מה שצריך להתגבר, כמובא בתורה הנ"ל: "וכל המלחמות שצריך האדם לכבוש וכו’ – הכל על ידי התפילה ומשם כל חיותו"! אולם, מי שלא שומר את הברית, חס ושלום, לוקחים ממנו את התפילה.

דבר זה רואים בחוש. אם אדם פוגם בברית ח"ו, אפילו בבחינה הקטנה ביותר, הוא כבר מאבד את החשק להתפלל. אין לו כוח וזה כבד עליו. דבר זה אנו מוצאים בצורה ברורה בחומש: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה’". השם יתברך קדוש, לכן אינו יכול להתחבר למי שאינו קדוש. ועיקר הקדושה היא קדושת הברית. וזה מה שאנו אומרים בתפילת שמונה-עשרה: "אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהלולך סלה". רק מי שמקדש עצמו בקדושת הברית מהלל את השם סלה – בלי הפסק.

עוד כותב רבינו (שם), שצריך להפריש צדקה קודם התפילה ועל ידי זה תפילתו שגורה בפיו. גם על ידי הצדקה ניצול ממחשבות זרות שבתפילה, ויוכל להתפלל כראוי שלא יטה מן הצד לא לימין ולא לשמאל, רק יכלכל כל דבריו במשפט.

ציינו דברים אלה משום שמדובר בעניין חשוב מאוד, המובא גם בשולחן ערוך. לתת צדקה לפני כל תפילה, גם לפני ההתבודדות. כאשר אדם עושה זאת, זה מועיל לו שתפילתו תהיה יותר שגורה בפיו ויש בזה גם בחינה של תיקון הברית, כפי שמצאנו בכמה מקומות בדברי רבינו ובשאר הספרים, שצדקה היא בחינת תיקון הברית.

כל זה מדובר על אדם ששומר את הברית על הפי ההלכה, כגון – לכל אדם בכל זמן: שמירת העיניים, צניעות וכו’. לרווקים/רווקות: להישמר מנגיעה עד החתונה. כשנשואים: לחיות ביחד על פי ההלכה, לשמור על טהרת המשפחה והרחקה כל זמן שהאישה נידה עד שהיא טובלת, כי רק אז החיבור ביניהם הוא על פי ההלכה.

למרות שאפשר לזכות לבחינה של תפילה על ידי שמירת הברית בגדר ההלכה, אולם כדי לזכות לשלמות התפילה אי אפשר לעשות זאת אלא על ידי תיקון הברית בשלמות, שזו מדרגה גבוהה. על זה כותב רבינו, בהמשך תורה ב’: "אי אפשר לזכות לתפילה בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית בשלמות".

אתם בודאי שואלים מה עושה אדם שעדיין לא זכה לשמירת הברית בשלמות? מה העצה בשבילו? על זה עונה רבינו: "על כן צריך כל אחד לקשור תפילתו לצדיקי הדור האמיתיים, כי הם יודעים להעלות כל תפילה ותפילה למקום הצריך לה ובונים מהם קומת השכינה ועל ידי זה יתקרב ביאת המשיח".

להתעורר אל הקדושה

חשוב לדעת, שבשמירת הברית יש דרגות רבות וככל שאדם קדוש יותר כך הוא יכול להתפלל יותר. אך עדיין, כוונת דברי רבינו היא בפשטות, שכל מי ששומר את הברית באיזו בחינה שתהיה, כפי שנבאר בהמשך מה הם הגדרים המינימאליים לשמירת הברית, כבר יכול לזכות לחרב של התפילה. רק אדם שממש פוגם בברית ואין לו שום כוונה לתקן את דרכיו – רק לו אין שום קשר לתפילה! וכמה שיעורים שיעוררו אלפי אנשים להתקרב לעבודת התפילה שישמע – לא יעזרו לו. הוא לא יצליח להתפלל. למען האמת, הוא בכלל לא יהיה מסוגל לשמוע שיעורים אלה, וגם אם ישמע, הדברים כלל לא יכנסו לאוזניו. כי התפילה, היא התחברות עם השם יתברך כפי שאומר רבינו, ולא ייתכן שאדם שאין לו שום זיקה לקדושה יתחבר עם השם יתברך שהוא קדוש ושמו קדוש.

לעומת זאת, אדם עם התעוררות, ולו הקטנה ביותר, עם רצון, ולו הקטן ביותר, להתקרב אל הקדושה, בודאי אם ישמע שיעורים על התפילה ויקרא סדרת מאמרים זו, או את הספר "בשדי יער", יתעורר להתפלל. וכאשר יתפלל, זה בעצמו בחינה של תיקון הברית. כי התפילה, היא קדושה עצומה מאוד, שהרי מתחברים עם הקב"ה בעצמו וזה משפיע קדושה גדולה על האדם. לכן, התפילה וההתבודדות הן סגולה גדולה לתיקון פגם הברית, ואפילו אם פגם הרבה ואף ממשיך להיכשל בודאי מרגיש קושי גדול ומרירות בתפילה, אך כשיכריח עצמו להתפלל למרות הכל זה יהיה לו לכפרה ולתיקון.

על זה אומר רבינו (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ’): שכל הפוגם בבריתו קשה לו להתפלל, בבחינת "כל עצמותיי תאמרנה", היינו שאינו יכול לטעום מתיקות בדיבורי התפילה, וזה מה שנקרא "כל עצמותיי תאמרנה". אדם שפוגם בבריתו הוא בבחינת "מים מרים", "מים טמאים", "זרע טמא", כמובא עניין זה בזוהר הקדוש. אבל כשמתקן בריתו אזי הוא בבחינת "מים מתוקים", "מים טהורים", "זרע קודש", ואזי דיבוריו מתוקים וטובים, וכשיוצאים מפיו אזי נכנס מתיקות הדיבורים לתוך עצמותיו ואז זוכה שתפילתו היא בבחינת "כל עצמותיי תאמרנה", והיא מתקבלת כראוי.

רבינו גם נותן (באותה תורה) תקנה לכל זה: שכל אחד, כפי עבודתו על תיקון הברית, יקשור עצמו לצדיקים שהם שומרי הברית בשלמות! כך יוכל גם הוא לטעום מתיקות בדיבורי התפילה.

(מתוךבשדי יער מאת המחבר)