לחפש את המטמון
המילה מטמונים מתחלקת לשניים: מ"ט מונים, שמונים אז מ"ט(49) ימים. כלומר, שבימי הספירה אנו עסוקים בחיפוש אוצרות...
כתוב (בראשונים, רוקח, כלבו) שימי ספירת העומר מרומזים בפסוק: "וכמטמונים תחפשנה".
המילה מטמונים מתחלקת לשניים – מ"ט מונים, שמונים אז מ"ט (49) ימים. כלומר, שבימי הספירה אנו עסוקים בחיפוש אוצרות.
במושכל ראשון, דבר זה עומד בניגוד למה שכתב רבי נתן (ליקוטי הלכות, ספירת העומר א), שהסיבה שקרבן העומר באה משעורים היא מפני שאנו מדמים את עצמנו כבהמה שאין לה פה לדבר, ומבקשים פה לדבר עד שזוכים לבחינת אדם בשבועות ומקריבים אז שתי הלחם הבא מחיטים, שהוא מאכל אדם.
ואם כדבריו – שהספירה היא שאנחנו מראים את עצמנו בשפלות כמו בהמה – אז אילו מטמונים ודברי חמד אפשר אז למצוא?
חוץ מזה, עלינו לעמוד על התפקיד שהספירה ממלאת מאז קבלת התורה, כפי שציין הר"ן (סוף מסכת פסחים) בשם הגדה: בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלוקים על ההר הזה, אמרו לו ישראל, משה רבינו, אימתי עבודה זו? אמר להם לסוף חמישים יום. והיו מונים כל אחד ואחד לעצמו. מכאן קבעו חכמים לספירת העומר בזמן הזה שאין אנו מביאים קרבן ולא עומר, אלא מחשבים חמישים יום לשמחת התורה, כמו שמנו ישראל באותו זמן.
ואמרו במדרש (תנחומא, פרשת יתרו): ולמה לא ניתנה התורה כשיצאו ממצרים? אמר ריב"ש, משל לבן מלכים שהחלים מחוליו, אמר אביו, נמתין לו שלושה חודשים עד שתשוב נפשו מן החולי ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהם בעלי מומים מן השעבוד. אמר הקב"ה, אמתין להם עד שיתרפאו ואחר כך אתן להם את התורה.
הרי שלימי הספירה הייתה משמעות מיוחדת בצאתם ממצרים, ושימשו כזמן להתכונן למתן תורה אחרי שנות השעבוד. אולם, משכבר זכינו למתן תורה עלינו להבין מהי בעצם המשמעות עבורנו.
ואם גם עלינו ליחד תקופה זו להכנה למתן תורה, למה דווקא מתחילים מדרגה של בהמה? הרי אמרו חז"ל לא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם. מידת בשר ודם כלי ריקם מחזיק, מלא אינו מחזיק. ואילו מידת הקב"ה כלי מלא מחזיק, ריקם אינו מחזיק. רוצה לומר שכמה שיש לנו יותר תורה, יותר אנו שייכים לתורה ומסוגלים לקבל יותר. לפי זה היינו צריכים להתכונן למתן תורה מתוך סיפוק על התורה ובמצוות שיש בידינו, שעל ידן נהיה ראויים לקבל עוד ועוד, אבל למה להתכונן למתן תורה ככלי ריק?
לאחר עיון בדבר, מצאנו שיש שתי גישות שונות בעבודת ה':
האחת – בבחינת כלי מלא.
והשנייה – בבחינת כלי ריקם.
אולם ההתחלה מוכרחה להיות מבחינה זו של הרגשת ריקנות. כי ריק זה עניין של לב נשבר, בעוד שכלי מלא זה עניין השמחה והסיפוק, ואף שרבינו הורה להיות בשמחה תמיד, דבר זה מותנה בשעה ביום שמייחדים לעבודת לב נשבר.
ניקח לדוגמא את אברהם אבינו שמצא עולם מתוקן אבל בהעדר בעל הבית, וחיפש את בעל הבירה עד שנתגלה לו הקב"ה ואמר – אני הוא בעל הבירה. לכאורה, היה מקום לתמוה – איך אברהם אבינו התעקש כל כך למצוא את מבוקשו אחרי שהקב"ה העדיף לא להתגלות, והוא מצידו עמד על כך שדווקא כן יתגלה? אבל העניין הוא שאברהם אבינו הבין שבעל הבירה לא טרח בחינם, ובודאי רצה להתגלות ולשם כך ברא את כל העולם, ורק משום שמעשי התחתונים לא היו ראויים ולא היו מעוניינים להתגלות כבוד שמים, רק בגלל זה נמנע הדבר. על כן התעורר אברהם אבינו לתקן עניין זה וחיפש כל כך אחרי בעל הבירה עד שנתגלה אליו, שזה באמת היה רצון ה' כל הזמן.
כך גם לגבינו, הקב"ה רוצה להשפיע עלינו את כל הטובות ולהחכימנו בתורתו, אבל רק בתנאי שאנו רוצים בזה. כל פעם שאנו רוצים לזכות באיזו השגה, עלינו להכיר שהסיבה שלא השגנו את זה קודם הייתה בגללנו, שהארציות שבנו והמידות הרעות מנעו את הטוב הזה מאיתנו, ועלינו להתגבר על זה כדי שתוכל לשרות עלינו רוח חכמה ובינה.
המטמונים שאנו מחפשים הם בתוכנו אם אך נסיר את כל החציצות המסתירות אותם, כמו שכתב רבינו (ליקו"מ ח"ב, ע"ב) שלכל יהודי יש בו בכל איבר מהשפלות של משה רבינו. שפלות זו פירושה ביטול הישות המסתירה את האור וגורמת את הפירוד. בודאי עלינו לשמוח בנקודות הטובות שיש בנו אבל חלילה להחשיב את עצמנו לכלי מלא, כדי שלא ניפול לשאננות שחוסמת את דרכי העלייה הרוחנית.
אמר שלמה המלך ע"ה: "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי" (שיר השירים ה), ואמרו במדרש: ר' יסא אומר: אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו.
הקב"ה תמיד רוצה להשפיע, אבל עלינו לפתוח פתח בליבנו כדי שנהיה מסוגלים לקבל.
בעניין זה מובא בשם האלשיך (פרשת תשא), שאותם אנשים המרבים לעורר רחמים בתפילות ותחנונים ומזכירים את י"ג מידות ה', מעוררים עליהם את מידת הדין לעיין בדינם ולבדוק במעשיהם אם ראויים הם לרחמים או לא. אלא צריך כל אדם הרוצה להתפלל על איזה דבר, להקדים ולהתוודות תיכף בתחילה ויאמר חטאתי וכו' בהכנעה גדולה, ואחר כך ירבה בתפילה ובתחנונים.
וכך הוא גם ב"יהי רצון" שאומרים אחרי ספירת העומר: שבזכות ספירת העומר שספרתי היום יותקן מה שפגמתי בספירה פלונית ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות.
ימי הספירה הם זמן להכיר את מגרעותינו ולבקש על תיקון הפגמים, ורק על ידי זה יכולים לזכות לקדושה של מעלה ולהוריד את השפע, כל אחד לפי שורש נשמתו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור